לידתו ומותו המהיר של שוק ני"ע המסחריים

>> שוק הקרנות הכספיות הוקם בתחילת 2008, ועד מהרה תפס נתח שוק גדול בתעשיית הקרנות. בסוף 2008, שנת השיא של הקרנות הכספיות, הן היו כ-30% מתעשיית הקרנות עם היקף כספי של כ-30 מיליארד שקל; חלקן כיום בתעשייה הוא כ-12% עם ניהול של כמעט 20 מיליארד שקל.

הרעיון בהקמת קרנות כספיות היה להעניק למשקיעים חלופה לפיקדונות הכספיים של הבנקים. כך המשקיע ייהנה ממכשיר שמדיניות ההשקעות המתחייבת לפי החוק כוללת אג"ח לטווחי זמן קצרים, פחות משנה, וברובם הונפקו בידי הממשלה או בנק ישראל. המכשיר מבטיח לו את ההשקעה הבטוחה בין קרנות הנאמנות.



ואולם בשוק ההון ביטחון פירושו תשואה נמוכה. כדי שקרנות אלו ייהנו מתשואה עודפת הן רשאיות להחזיק עד 25% מנכסיהן בנכסים לא סחירים - פיקדונות וניירות ערך מסחריים. ניירות הערך המסחריים הם שטרות המונפקים בידי חברות ותאגידים, המשמשים אותם לגיוס מימון לטווח הקצר, לרוב כמה חודשים. שוק זה בעולם הוא הבסיס שעליו הקרנות הכספיות משיגות תשואה עודפת על פני הפיקדונות בבנקים. לעומת זאת, אצלנו שוק זה אינו מפותח, ועם הקמת הקרנות הכספיות היתה תקווה שהן ישמשו מנוף לפיתוח השוק. החברות המנפיקות, כמו בנק לאומי, כיל ואזורים, אף נעזרו בבנקים כדי לקבל ערבות כנגד הניירות המסחריים שהנפיקו, כלומר כנגד גיוס הכסף היתה ערבות בנקאית מלאה. הבנקים גם אמורים לספק את הנזילות כשיפדו את הניירות.



כך, עם לידתן של הקרנות הכספיות צמח שוק ניירות ערך מסחריים, שהגיע למיליארדי שקלים. אבל המשבר הכלכלי והחשש כי חברות רבות לא יעמדו בהתחייבויותיהן הגדיל את ההשקעה בקרנות הכספיות. ואולם הן מיהרו למכור את ניירות הערך המסחריים מחשש כי החברות לא יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהן גם לזמן קצר ולמרות הערבות הבנקאית.



כיום אין כבר מי שירים את הכפפה וינפיק ניירות ערך מסחריים - נראה כי תקופת היובש מאשראי שעברה על החברות גם ייבשה חברות ספורות שהתמחו בהנפקתם. גם הריבית הנמוכה הפכה את הנפקת הניירות המסחריים ללא כלכלית. נראה כי התקווה היחידה של שוק זה היא העלאת ריבית בנק ישראל.