האם הרפורמה תמנע שחיתות בענף הנדל"ן? לא בטוח

גבי מימון, מנכ"ל משרד הפנים שנשלח אתמול למעצר בית לאחר שנחשד כי זכה ביחד עם אחרים במגרשים בפרויקט נדל"ן ביד בנימין שלא על פי הקריטריונים של המכרז, מכהן כיום כיו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה. כלומר, הוא אחד מאנשי הנדל"ן החזקים במדינה. אמנם את העבירות המיוחסות לו לא ביצע בתקופה זו אלא בעבר, כאשר כיהן כמנכ"ל משרד התמ"ת. ואולם, צורמת העובדה שמנכ"ל משרד ממשלתי עוסק בפעילות נדלנ"ית עסקית - גם אם יתברר בסופו של דבר שהפעילות המיוחסת לו לא היתה פלילית. מדובר בליקוי אתי חמור.



ללא קשר למקרה של מימון, ניתן להעלות לדיון עניין עקרוני. כשמדובר באדם הממלא תפקיד של יו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, המגבלות חייבות להיות חמורות עוד יותר מאלה של מנכ"ל משרד ממשלתי. יו"ר המועצה, כמו גם בכירים נוספים בוועדות השונות לתכנון ולבנייה, נחשפים במסגרת עבודתם למידע תכנוני רב ערך, הרבה לפני הציבור הרחב, כולל אנשי מקצוע. כך, למשל, נושא תפקיד כזה יכול לדעת מראש ואולי אף ללחוץ לכיוונים של הפשרת קרקעות חקלאיות במקומות שונים. באופן היפותטי, אדם כזה יכול לשלוח אנשים מטעמו לרכוש קרקעות במקומות כאלה, ובמילים אחרות, עלול להיווצר עניין מובהק של מידע פנים תכנוני ונדל"ני שנתון בידי אנשים מסוימים.



כיום, אין דרישות מיוחדות מיו"ר המועצה הארצית ומבכירים בוועדות לתכנון ובנייה, הקשורות למניעת פעילות נדל"נית פרטית - אך יש להביא בחשבון את האפשרות שעלול להיווצר מקרה כזה. דרישה שנושאי תפקיד כאלה לא יבצעו עסקות בתחומי אחריותם - למעט אולי רכישת דירות למגורים - לא תהיה מופרזת מדי. כי כמו שראש עירייה שיתחיל להשקיע ברכישת נכסים בתחומי עירו יעורר לפחות לזות שפתיים, כך גם יו"ר המועצה הארצית. חשוב לפעול כדי שלא ייווצר מצב שבו האיש החזק ביותר במדינה מבחינת תכנון ובנייה ינצל את מעמדו לקידום פסול של אינטרסים.



כשמדובר בתחום הרחב יותר של השחיתות בתחום הנדל"ן והרפורמה שדוחף ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאמורה להקטין אותה במידה רבה, עולים הרהורים נוגים במיוחד. לכל אורך הדרך מפמפמים לנו, שעיקר השחיתות הנדל"נית מתבצע בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. עם זאת, כבר בפרשת הולילנד נחשפו חשדות, שהשחיתות עלתה אל הדרג שמעבר לוועדה המקומית - אל הוועדה המחוזית. עכשיו מותר לשאול, האם קיימת אפשרות שהשחיתות עלתה עד לרמות התכנון הגבוהות ביותר?



אם הדברים הם כאלה, יש כאן ראיה נוספת לכך, שהסיסמאות שהרפורמה תמנע טוב יותר מעשי שחיתות עתידיים אינן רציניות, ושהשחיתות בענף התכנון והבנייה בישראל לא נוצרה כתוצאה מליקויים בחוק, אלא מליקויים בנורמות הציבוריות ובאכיפה. חוק חדש יוכל לסתום פרצה כזו או אחרת, אבל לא להפוך את הענף הזה לישר ואמין.