הקרב על אירופה

>> מה שמתחולל בימים אלה באירופה הוא לא פחות מקרב. קרב על דמותה של תרבות, לא פחות מאשר על עתידה הכלכלי של קבוצת מדינות שעשו דבר שאפתני והתאחדו למרות הבדלים אדירים ביניהן, בכל החזיתות.

כמה מהמעצמות הצבאיות, המדיניות והכלכליות הגדולות ביותר בהיסטוריה המודרנית ניצבות כיום בפני שוקת שבורה. בריטניה הגדולה, שנהנתה משני עשורים של צמיחה, פיתוח והתייעלות, גילתה שלצד ההצלחה, יש גם כשלון אדיר. הגדלת חלקה של הממשלה בכלכלה, תחת הנהגת הלייבור, העמיסה עליה נטל חובות בלתי נסבל. דיוויד קמרון, פוליטיקאי לא ממש כריזמטי, מתעתד לעשות מה שלא העזה אפילו גברת הברזל האימתנית, מרגרט תאצ'ר, לעשות בשנותיה המרובות בשלטון - הוא רוצה להסיג את מעורבות הממשלה מתחומים רבים בחיי האזרחים: בריאות, דיור, תקשורת, ואפילו ביטחון.



בחודשים הבאים, קמרון יגלה עד כמה מוכנים "החנוונים" הבריטיים, כפי שהם ידועים לגנאי ביבשת, להדק את החגורה, לוותר על דמי אבטלה נוחים, לשלם עבור השכלה גבוהה ולוותר על מעמדם כשותפה הצבאית הבכירה של ארה"ב.



מעברה השני של התעלה, נאבק הנשיא ניקולא סרקוזי לא רק על יוקרתו, אלא על הציביון שצרפת האדירה בעשורים האחרונים, של מדינה שאזרחיה נהנים מהטבות סוציאליות מרחיקות לכת, בעודם משלמים מחיר אישי קטן והולך עבורן. מיעוט שעות עבודה, ריבוי ימי חופשה, יציאה בגיל צעיר יחסית לפנסיה - כולם מותרות שהצרפתים התרגלו אליהן ולמדו לאהוב אותן.



במיטב המסורת הצרפתית, עולים האזרחים על הבריקדות כדי להגן על זכויותיהם. אולם בימים אלה, פנסיה נוחה והטבות סוציאליות הן זכויות יתר - לפחות כך נראה מארמון האליזה. המהומות שמתרחשות בצרפת הן כנראה הרבה יותר ממחאה נגד העלאת גיל הפנסיה. הצעירים בני העשרה וה-20 פלוס ששרפו מכוניות והרסו חנויות, רחוקים מאוד מגיל הפרישה, אבל בחיים הנוכחיים שלהם - שיש בהם את כל ההטבות האמורות - כנראה אין מספיק כדי לייצר את מה שנדרש כדי לקבל בשלוות נפש את הגזירות החדשות.



בין בריטניה לצרפת, בין יוון לאיטליה, המשבר ניפץ את אשליית החיים האירופיים הנינוחים והדקדנטיים. אפשר לחיות על חשבון הדורות הבאים משך זמן מה, אבל אז מגיע מועד הפירעון המר.