שילמנו מיליארד שקל - קיבלנו אפס

>> בנמל פורט סעיד שבמצרים פורקים 30-35 מכולות בשעה. בנמל אשדוד פורקים כ-22 מכולות בשעה. יתרה מכך, אוניות רבות נמנעות מלפקוד את נמלי ישראל: הן מעדיפות לפרוק בפורט סעיד, ומשם לשלוח אוניות קטנות יותר לישראל - בשל האי-ודאות במשך זמן הפריקה בנמלי ישראל.



האי-ודאות היא מציאות נמשכת בנמלי ישראל: בנמל אשדוד, למשל, המתינו בימים האחרונים 23 אוניות בתור להיכנס לנמל, בגלל עיכובים רבים בעבודת הנתבים (מי שמנווטים את האוניות בכניסה וביציאה מהנמל). מינואר נמצאים הנתבים בספק עיצומים, בשל סכסוך שפרץ בינם לבין הנהלת נמל אשדוד. הנהלת הנמל דרשה להפסיק את הנוהג שבו נתב במשמרת מקבל שכר מלא (כולל פרמיות), אבל יושב בבית.

הנתבים טוענים כי הנוהג של נתב אחד עובד והשני בכוננות בבית, הוא חלק מהסכמי השכר הקיבוציים מאז שנות ה-90, וכי כל הסכמי השכר קיבלו את אישור הממונה על השכר באוצר במסגרת הסכמי הרפורמה בנמלים ב-2005. בינתיים הועבר הסכסוך לבוררות. לפי דו"ח הממונה על השכר ל-2008, שבעת הנתבים העובדים בנמל אשדוד השתכרו 51-65 אלף שקל ברוטו בחודש.



חמש שנים וחצי מלאו בימים אלה לחתימת הסכמי הרפורמה בנמלים. במסגרת ההסכמים מ-2005 קיבלו עובדי הנמלים תוספת שכר של 21%, מענק של 50 אלף שקל לכל עובד (ועוד מענק של 50 אלף שקל מובטח להם עם ביצוע ההנפקה הראשונה של מניות הנמלים), הגנה מלאה מפני פיטורים והקמת קרן פנסיה ייעודית לעובדי הנמלים בתנאים נוחים. בנוסף, קיבלו עובדי הנמלים מהמדינה את ההטבה הגדולה מכל: הממונה על השכר דאז הכיר בדיעבד בכל חריגות השכר שנצברו בנמלים במשך עשרות שנים.



מי שהיה ראש אגף התקציבים באוצר בעת חתימת הרפורמה, קובי הבר, העריך אז ל-themarker את עלות החבילה הכוללת ב-300 מיליון שקל. כיום לכולם ברור כי מדובר בהערכת חסר. ההערכה המקובלת כיום, בעיקר בשל העלות העצומה של הכשרת חריגות השכר, היא של מיליארד שקל לפחות. יש מי שטוענים כי העלות האמיתית גבוהה הרבה יותר.



מישהו ראה כאן הנפקה?



כמיליארד שקל, על פי ההערכה המקובלת, שילמה המדינה עבור הרפורמה ב-2005 - וזה מבלי להביא בחשבון את התשלום הערכי של הכשרת התפרעות השכר שהיתה בנמלים לאורך שנים. בתמורה אמורה היתה המדינה לקבל ניהול יעיל וכלכלי יותר של הנמלים, באמצעות הפרדתם לשלוש חברות נמל נפרדות (חיפה, אשדוד ואילת), הכפפת הנמלים לפיקוח של המדינה, יצירת התשתית לתחרות ביניהם והתחלת התהליך של הפרטת הנמלים. צעד ראשון בדרך להפרטה היה אמור להיות הנפקה של 20% ממניות הנמלים ב-2010. אנחנו נמצאים כבר באוקטובר 2010 - מישהו ראה כאן הנפקה?



אל תעצרו את נשימתכם, גם לא תהיה בקרוב הנפקה. על אף שעובדי הנמלים חתמו במסגרת הרפורמה ב-2005 על הסכמה להנפקת הנמלים ב-2010 - ולהפרטה מלאה שלהם בעוד עשר שנים; ועל אף שבתמורה הם קיבלו מהמדינה ב-2005 הטבה המוערכת בכמיליארד שקל - אין לעובדי הנמלים כל כוונה לממש את התחייבותם ולהסכים להנפקה בקרוב.



יש לעובדים, כמובן, אין-ספור נימוקים לסירובם לעמוד בהתחייבותם - בעיקר הם מאשימים את המדינה כי היא הפרה ראשונה את התחייבותה כלפיהם. למשל, הדרישה של הממונה על השכר להיות מעורב בקביעת הפרמיות שבהן צריכים עובדי הנמל לעמוד - כאשר כל תפוקה מעבר לפרמיה מעניקה להם תוספת שכר. בפועל, 50%-60% משכר עובדי הנמל מורכב מפרמיות.



כפי שעולה מההשוואה לתפוקות של נמל פורט סעיד, יש מקום לחשד כי לפחות חלק מהפרמיות שנקבעו הן נמוכות ומהוות סוג של תוספת שכר אוטומטית כמעט. אבי אדרי, המחזיק בתיק עובדי התחבורה בהסתדרות, רואה בדרישת הממונה על השכר הפרה מצד המדינה של ההסכם הקיבוצי בנמל.



אדרי הוא עוד מתון יחסית. אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, כבר אמר בפומבי כי "לא משנה איזו הנפקה תהיה - הדרישה של העובדים היא שסעיף 29 א' לחוק יסודות התקציב לא יחול על חברת הנמל". סעיף 29 א' הוא הסעיף בחוק שמכוחו כפופות החברות הממשלתיות לפיקוח של הממונה על השכר באוצר.



אדרי, המייצג את עמדת ההסתדרות, מגבה את חסן בדרישתו לבטל את הפיקוח על השכר בנמלים. "אנחנו רוצים שהמדינה תכבד את ההסכם הקיבוצי", אומר אדרי, "ובהסכם הקיבוצי סעיף 29 א' אינו כלול. אם הממונה על השכר רוצה להחיל את 29 א', אז שייכנס למו"מ אתנו על כך". מיליארד שקל, אם כן, שולמו לעובדי הנמלים - ועכשיו הם דורשים כי המדינה תיכנס עמם למו"מ וככל הנראה תשלם עוד, רק כדי להבטיח שהחוק יחול על עובדי הנמל.



32 אלף שקל לספרן



כדאי להזכיר: 1,271 עובדי נמל אשדוד משתכרים בממוצע (נתוני 2008) 22.5 אלף שקל בחודש. 1,049 עובדי נמל חיפה משתכרים בממוצע 24 אלף שקל בחודש. הממוצעים הללו מורכבים ממאות עובדים בעלי שכר של 30-70 אלף שקל בחודש, בתוכם מנהלי מחסן (33 אלף שקלים בחודש), סדרנים (46-58 אלף שקל בחודש), מנופאים (38-49 אלף שקל בחודש), מלחים (35 אלף שקל בחודש), מפעילי מלגזות (32 אלף שקל בחודש), ספרן (32 אלף שקל בחודש), חובש (36 אלף שקל בחודש), מכונאים (48 אלף שקל בחודש) ועוד כיד הדמיון הטובה על עובדי הנמלים.



ביטול הפיקוח על השכר אינו הדרישה האולטימיבית של עובדי הנמלים. הדרישה האולטימטיבית שלהם היא כי המדינה תיכנע ותוותר על הניסיון ליצור תחרות לנמלי אשדוד וחיפה, באמצעות בנייתם של נמלים פרטיים בעתיד הרחוק. "אין לנו שום כוונה להסכים להקמת נמלים פרטיים", הבהיר אדרי את עמדתו הנחרצת. "לא ניתן שיפתחו לנו חברה מתחרה שתעסיק עובדי קבלן. עובדי הנמלים לא יתחרו מול נמל שמעסיק עובדים עם שכר של חצי או שליש מזה של העובדים הקיימים".



נמל פרטי, יש לציין, מתוכנן להיבנות על קרקעות של המדינה בלבד. איזו זכות יש לעובדי הנמלים לקבוע למדינה מה היא עושה על קרקעותיה? באותה מידה, למשל, יכלה ההסתדרות לקבוע כי למדינה אין זכות להפחית את מחירי הקישוריות בשוק הסלולר - כי בכך היא חושפת את חברות הסלולר לתחרות, שעלולה להביא לפיטורי עובדים. ההבדל היחיד בין שני המצבים, כמובן, הוא שעובדי הסלולר אינם מאוגדים ואינם זוכים להגנת ההסתדרות. למזלנו.



למרות כל ניסיונות themarker, לא הצלחנו לקבל את תגובתו של חסן.