לא די לנו בחצי דונם ורצועת גינה

>> השבוע הרגשתי רגשות מעורבים על החלטת הממשלה לחייב את מי שמבקשים להתאזרח בה להצהיר הצהרת המונים למדינה. אני לא מתנגד למהות היוזמה, אבל קשה להשתחרר מהרושם שמדובר שוב בפירוטכניקה שמחליפה מהות, במשיכת מכחול וירטואלית ולא בהעמקת שורשים.

כדי להעפיל למשחקי המונדיאל צריך קודם כל לנצח ואחר כך להאמין. כדי לבסס את הרוב היהודי בכל חלקיה של המדינה הציונית צריך ליישב, לסלול, לזרוע ולקצור ולא רק לדבר. ישראל משקיעה רבות בעידוד ההגירה לפריפריה - הפשרת קרקעות לבנייה מאסיבית בפריפריה, הענקת הטבות מס, סלילת כביש 6 וקווי רכבת, והכל כדי שהישראלי החדש ייאות לעבור לפריפריה, להתנתק מהבועה ולהגשים את חזון ביזור האוכלוסין עם קצת עזרה מריבונו של נדל"ן.



ואכן, בתקופה האחרונה אנו שומעים יותר ויותר על משפחות שהחליטו לעשות מעשה ולעבור לפריפריה. כמה בחרו זאת מרצון וכמה נאלצו לעקור מסיבות כלכליות. רבים עשו את המעבר כדי להגשים חלום של בית צמוד קרקע ורצועת גינה.



הביקושים הגבוהים להרחבות הקהילתיות בצפון ובדרום הם העדות טובה לכך. לביקושים אלה יש מחולל ארגוני מוסדי ויש גם השפעה קריטית למחירי הדיור הבלתי נתפשים במרכז. ואולם מאמצי השיווק מחמיצים בגדול את הפריפריה הרחוקה, את היישובים הנמצאים במרחק של שעה נסיעה ויותר מכל מוצא לכביש 6. זאת ועוד, לא די לנו במחזיקי חצאי דונם ורצועת גינה. הארץ משוועת למי שיחזיקו בשטחים הפתוחים ויאחזו בהם כדי למנוע השתלטות בלתי חוקית ואף עוינת על קרקעות הלאום.



החקלאים, ובתוכם האיכרים, היו חוד חנית בהיאחזות הציונית בספר. כיום מהווה ההתיישבות החקלאית המשך טבעי למי שמחפשים לעצמם ולמשפחותיהם קריירה שנייה, שונה מאורח החיים שהיה למשפחה במרכז. תרומת החקלאות לישראל היא הרבה מעבר לתרומה הכלכלית גרידא - המדובר במעשה ציוני הלכה למעשה, של שמירה על קרקעות המדינה והגנה על גבולותיה, לצד התרומה לאיכות הסביבה ולפיתוח שטחים ירוקים. ואולם דווקא במציאות של היום, יותר ויותר איכרים המחזיקים בבעלות פרטית של הקרקע מתפתים להפשיר אותה לבנייה בשל חוסר כדאיות כלכלית והיעדר דור המשך שיעבוד את האדמה ויפיח בה חיים של תקווה.



הממשלה יכולה לעזור בשינוי המצב. אפשר וצריך להכשיר דור חדש של איכרים שיהוו את דור ההמשך. איכרים חדשים, יוצאי המעמד הבינוני המבקשים לעשות שינוי ערכי בחייהם. הציונות זקוקה לקמפיין ממשי ולא רק להצהרות על נאמנות. נגמרו הימים שבהם נשלחו מתיישבים אל הפריפריה במצוות התנועה המיישבת. הממשלה יכולה ליצור תמריצים שיביאו אנשים לבחור בבעלות על משק חקלאי ממשי ולא רק על משבצת נדל"ן עתידית. דווקא כיום, לאור ההתקדמות הטכנולוגית, דרושות פחות ידיים עובדות; ולאור הכמיהה הצרכנית למוצרי כחול-לבן זוהי הזדמנות נהדרת לפעול בעניין. המדינה צריכה לסייע ולרצות בחזרתה של ההתיישבות החקלאית, ולא רק הכפרית.



הכותב הוא נשיא התאחדות האיכרים בישראל