מסע בעבקות מארק טווין לניקרגואה

היה זה יוני, בשיאה של עונת הגשמים בניקרגואה, והשמים היו מכוסי עננים. הסירה שטה בין גלי האוקיאנוס השקט, ומרחוק הגיחו גבעות ירוקות עם עצים ומדשאות. הבתים שעל החוף היו מסודרים בגווני סוכריות: ירוק-תפוח, צהוב-לימון וורוד-אבטיח. בקצהו הצפוני של המפרץ, בתים גדולים טיפסו על גבעה תלולה לכיוון פסלו של ישו. בדיוק בנקודה זו, בדצמבר 1866, הניח סמואל לנגהורן קלמנס - הידוע בשם העט שלו, מרק טוויין - את עיניו לראשונה על סאן חואן דל סור. הסופר וההרפתקן היה בדרכו מסן פרנסיסקו לניו יורק, משם עמד להפליג לאירופה ולמזרח התיכון, בטיול שהונצח בספרו "innocents abroad eht".



באותה העת, לפני שנפתחו מסילת הרכבת הטרנס-קונטיננטלית ב-1869 ותעלת פנמה ב-1914, העיר הזו ששוכנת לחופה הדרום-מערבי של ניקרגואה, שימשה כנקודת מעבר במסעות ביבשת אמריקה.



כשהגיע, לאחר שבועיים, על סיפונה של ספינת קיטור, הציץ טוויין לראשונה על קו החוף של ניקרגואה, וכתב כי "גבעות ירוקות מעולם לא נראו כה מזמינות, קסומות ונהדרות". טוויין, שהיה אז בן 31, תיעד את מסעו בסדרת מכתבים לעיתון "אלטה קליפורניה" בסן פרנסיסקו, שפורסמו ב-1940 תחת השם "מסעות עם מר בראון". 144 שנה לאחר מסעו של טוויין ו-100 שנה לאחר מותו, הגעתי לניקרגואה, כדי ללכת בעקבותיו.



התחלתי בים, כפי שטוויין התחיל. מהים, סאן חואן דל סור נראתה כמעט כמו שטוויין תיאר אותה: "כמה צריפים מטים ליפול - הם קוראים להם מלונות - בין צמחייה ירוקה ובצלן של גבעות קטנות וציוריות". סאן חואן דל סור, שבה היה בעבר אחד מהנמלים המסחריים של ניקרגואה, היא עיירה מחוספסת, כזו שבטיול בוקר ברחובותיה עלולים להיתקל בשיכור ששוכב על המדרכה. כמו ניקרגואה כולה, סאן חואן דל סור נשארה בשולי הזירה התיירותית במשך שנים, ותשתיות רעועות ומוניטין של אי שקט פוליטי מנעו ממנה מלזנק לתודעה. ביליתי יום שלם בשיטוטים בסמטאות הצרות של סאן חואן, התבוננתי בכנסיות המחופות ובציורי הקיר, ועצרתי לאכול שרימפס ברוטב שום בבית קפה מסוכך. אחר כך המשכתי לאורך הטיילת עטורת הדקלים וצפיתי בספינות, בשחפים ובכלבים המשוטטים על החוף.







להתעורר עם עקרב במיטה



בימיו של טוויין, ניקרגואה קודמה על ידי איל הספנות קורנליוס ונדרבילט, כדבר הגדול הבא. באותה תקופה, מטיילים שחצו את ארה"ב נאלצו להתמודד עם נסיעה מפרכת בשיירת כרכרות ועם סכנות כמו מחלות, תאונות ושודדי דרכים. בנסיעתו ב-1866 העדיף טוויין את הנתיב של ניקרגואה. לאחר שעזב את סאן חואן דל סור, לקח לו שלוש שעות וחצי להגיע לאגם ניקרגואה.



אני לקחתי מונית, שהביאה אותי לאגם תוך 20 דקות. לאחר שיט במעבורת ועצירה באי אומטפה, המשכתי במעבורת לילית לסאן קרלוס. הגעתי עם שחר, והעיירה כבר היתה שוקקת חיים ומלאת אנרגיה. שכרתי חדר קטן בפוסאדה, לפני שאכלתי ארוחת בוקר וקפצתי על עוד מעבורת.



הפעם, היתה זו ספינה ארוכה וצרה מעץ, ששטה מזרחה, לכיוון הקריביים, על הנהר המתווה את הגבול בין ניקרגואה לקוסטה ריקה. הספינה היתה מלאה בנוסעים, ואפילו תרנגול היה שם. ליד החרטום, קבוצת גברים בכובעי בייסבול הצטופפו סביב רדיו והאזינו למשחק בגביע העולם בכדורגל. בשלב מסוים האטה המעבורת ליד אחת התחנות, ואיפשרה לנשים בעלות סינרים מקומטים שישבו בסירה למכור לנו משקאות קלים וצ'יצ'רונס - נתחי חזיר מטוגנים.



שיט לאורכו של נהר סאן חואן, מסאן קרלוס ועד למוצא הנהר ליד סאן חואן דל נורטה, יכול לקחת 12 שעות או יותר - בערך כמו ב-1866. המעבורות, שפועלות כל השנה, יוצאות רק פעמיים בשבוע. על שתי גדות הנהר אפשר לראות את הג'ונגל הצפוף שהיפנט את טוויין. כך הוא כתב.



מבחינה מסוימת, האזור הזה של ניקרגואה מבודד כיום יותר מכפי שהיה במאה ה-19, כשאלפי מטיילים שטו במורד הנהר, כחלק ממסע לאורך היבשת. כיום, החצי המזרחי של ניקרגואה כה מרוחק, עד שרבים מאזרחיה מעולם לא ביקרו בחוף הקריבי של המדינה.



מול התפאורה שטוויין כינה "מפלים נפלאים של עלים ירוקים, שחופפים זה את זה כמו קשקשים של דג", נשארתי ללון ליד הנהר, בסמוך לכפר בוקה דה סבאלוס, מקשיבה לגשם מידפק על גג המתכת של בקתת הבמבוק, והתעוררתי עם עקרב במיטתי (בעלי המלון שלחו מיד את הגנן להרוג אותו). באל קסטיליו הסמוכה אכלתי שרימפס בגודל של לובסטר, וצפיתי בטרפון ענק צף כמו מפלצת מים מתחת למבצר ספרדי ישן בעיירה, שמשאית הזבל שלה היא עגלה רתומה לסוס.



הנהר היה מלא חיים - תנינים, צבים וקופים בתוכו ועל גדותיו. בתקופת טוויין שחו במים האלה כרישים, אך כיום נדיר לראותם. לא רק הכרישים כאן נעלמו. עיירות שלמות נכחדו עם השנים. גרייטאון, כפר שבו היה נמל הומה, נכנע מזמן לפלישתו האכזרית של הג'ונגל. מגרייטאון המשיך טוויין לקי ווסט ומשם לניו יורק. גם לאחר חודש שבילה בים, כתב טוויין שהוא רוצה לחזור על הטיול.







ביזנס & פלז'ר



ניקרגואה



ערן לוין



מבעלי קרייזי ליין



לגלוש מעל לצמרות העצים



"בניקרגואה מומלץ לבקר בשמורת טבע מדהימה ביופיה בשם וולקאן מומבאצ'ו (volcan mombacho) בעיר גראנדה, ששוכנת מסביב להר געש, ויש בה צמחייה עשירה ופראית ובעלי חיים לרוב. הכניסה אליה עולה 9 דולרים, ואפשר גם ללון בה בתיאום מראש. האטרקציה האמיתית היא גלישה באומגה מעל צמרות העצים, במסלול של כ-2 ק"מ. חובה לאמיצי הלב!"



מידע שימושי



בניקרגואה לא משתמשים בכתובות ובמספרי בתים. במקום זאת, ההוראות ניתנות על פי ציוני דרך בולטים ? דולרים אמריקאים מתקבלים בברכה ? אדלנטה אקספרס (505-8850-6070; sanjuanvan.com) מפעילה הסעות מנמל התעופה מנגואה לסאן חואן דל סור. מעברות שחוצות את אגם ניקרגואה יוצאות מגרנדה ומסאן חורחה. את לוחות הזמנים כדאי לבדוק מראש ? מבצר אל קסטיליו הוא אתר היסטורי עם מוזיאון מצוין. פתוח מדי יום בין 8:00 ל-16:00. מחיר הכניסה - 67 קורדובות (3.25 דולרים) ? משרד התיירות בסאן קרלוס (רחוב אחד דרומית לפארק המרכזי; riosanjuan@intur.gob.ni) מספק מידע על תחבורה, סיורים ומלונות. בבוקה דה סבאלוס, חוליו מורילו, מדריך דובר אנגלית (2390-8431-505) מציע מגוון טיולים בנהר



איפה ישנים?



מלון פליקן איי בסאן חואן דל סור (san juan del sur; 305-600-4426; pelicaneyesresort.com) מציע חדרים עם נוף על האוקיאנוס, בריכות ומסעדה טובה. ב"עונה הירוקה" עולה חדר זוגי החל ב-180 דולר ? במדרגות המבצר, מלון אלברגו אל קסטיליו (hotel albergue el castillo; 505-8924-5608) מציע בקתות עץ עם מרפסת המשקיפה על הנהר. חדר זוגי עולה החל ב-15 דולר, כולל ארוחת בוקר



איפה אוכלים?



באל פוזו (18 מטר דרומית לשוק בסאן חואן דל סור; 4935-8937-505) יש תפריט יצירתי של מנות בינלאומיות שעשויות ממרכיבים מקומיים ? צ'יננדגאנו (chinandegano), מסעדה בניהול משפחתי (250 מטר מזרחית למזח באל קסטיליו), הוא המקום לנסות בו שרימפס מהנהר (250 קורדובות) ברוטב חמאה ושום