דנקנר בישל דייסה - ולמי לא נשאר?

>> בשבוע הקרוב יעמדו שניים מהאנשים החזקים ביותר במשק הישראלי למבחן תדמיתי: בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, נוחי דנקנר, ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני. שני הקצוות של הכלכלה המקומית - הטייקון ונציג העובדים - יושיבו את אנשיהם מסביב לשולחן המשא ומתן, עקב הכוונה למכור את חברת מכתשים אגן שבבעלות דנקנר לחברה הסינית כמצ'יינה, ומאבק עובדי החברה לשמירת זכויותהם הסוציאליות בעקבות המכירה.

לכאורה, המאבק הזה לא שונה ממאבקים אחרים שניהלו ההסתדרות ועיני - אלא שהקרבה בין שני האישים גדולה ועלולה להשפיע על ההליך. מנכ"ל אי.די.בי ויד ימינו של דנקנר, חיים גבריאלי, הוא חבר קרוב של עיני זה שנים רבות, עוד מהתקופה שבה שימש גבריאלי יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, לפני כעשור. גבריאלי גם תיווך בין עיני לדנקנר בפרשת פיטורי הסדרניות שמעסיקות חברות המזון בסניפי שופרסל שבבעלות הקבוצה, וזה כנראה לא היה המקרה היחיד. עיני מחויב לעובדים שבשמם הוא מנהל את המו"מ, אך לא ברור כמה רחוק יילך בקרב נגד ידידו גבריאלי.



לאחר פגישה של כחמש שעות שנערכה השבוע בין הצדדים, הוחלט על הפסקת אש למשך שבוע. דנקנר נאות להשהות את המכירה, והעובדים הבטיחו לעכב את קמפיין ההכפשה המתוכנן נגדו כדי לנהל מו"מ. הקו האדום של דנקנר הוא תג המחיר של הסכמי הפרישה, שעלול להפוך את המכירה ללא כדאית. אנשי הקמפיין, מצדם, ממשיכים להכין את התיק נגדו. אלא שהם כלל לא בטוחים שבמועד פקיעת האולטימטום עיני "ישחרר להם חבל" ויאפשר תקיפה חזיתית של דנקנר במלוא העוצמה.



אחד הדברים שמטרידים את עיני הוא הפרופיל של עובדי מכתשים אגן. בניגוד למאבקים שהוא רגיל לנהל, הפעם לא מדובר בעובדי כפיים המרוויחים שכר מינימום, אלא בעובדי ידע, מהנדסים וטכנאים, וחלקם אף חוקרים ובעלי תארים מתקדמים, שמרוויחים משכורות של 15-20 אלף שקל. לכאורה, עובדים כאלה יוכלו למצוא אלטרנטיבות אחרות במקרה של פיטורים ואף להרשות לעצמם כמה חודשי אבטלה.



ואולם בתבשיל שרוקח דנקנר יש מרכיבים נוספים: הרוב המכריע של העובדים הם תושבי הדרום - אשדוד וסביבותיה ובעיקר אזור הנגב, שאינו משופע בהזדמנויות תעסוקתיות; רובם גברים, נשואים ואבות לילדים (בחברה עובדות כ-150 נשים מתוך כ-1,400 העובדים), שגילם הממוצע הוא 53; חלקם בעלי ותק של 25 שנה בחברה ויותר. עבור רבים זהו מקום העבודה היחיד שהכירו. העובדים מוכנים כבר זמן רב לדון בהסדרי פרישה, אך עד כה נתקלו בהתנגדות מצד ההנהלה. כעת, עם הצורך ב"התייעלות", הגיעה שעתה של ההנהלה לשים הצעות קונקרטיות על השולחן, אך אלה מבוששות לבוא.



אם עד מועד פקיעת האולטימטום לא יצליחו הצדדים להגיע להסכמה, לעובדים לא יהיה מנוס אלא לממש את איומיהם. דנקנר, שהשקיע משאבים רבים כדי לבסס את תדמיתו כאיש עסקים בעל מודעות חברתית שדואג לפריפריה, עלול לראות עמל של שנים יורד לטמיון. בתווך עומד עיני, שעד כה נהנה מתמיכה רחבה - לא מעט בשל האיפוק היחסי שסיגל לעצמו. ואולם אם לא ייעתר לרצונם של עובדי מכתשים אגן, האיפוק עלול להתפרש ככניעה לבעל ההון.



ממכתבו של דנקנר לעובדים השבוע, עולה שפיטורים של מאות מהם הם ככל הנראה גזרה שלא ניתן לבטל. השאלה היא איך יבוצע המהלך - ומי ישלם עליו מחיר כבד.