>> המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, סומן על ידי חקלאים רבים כ"אויב החקלאות". הוא זה שהמליץ לקצץ במספר העובדים הזרים - מהלך שלטענת החקלאים פגע בהם באורח קשה. בימים אלה מציג אקשטיין כמה עמדות ורעיונות שכל חקלאי יחתום עליהם בעיניים עצומות.
"בעלות המדינה על הקרקעות וההסדרים הנגזרים מכך מהווים חסם להשקעות ולחדשנות בחקלאות", אומר אקשטיין בראיון ל-themarker. "יש להעמיד ערבות מדינה לאשראי בנקאי לחקלאים, בדומה לערבות שמעמידה המדינה לעסקים בינוניים וליצואנים". מול הערבויות הללו יוכלו החקלאים לקבל אשראי מהבנקים.
לפי נתונים שהציג אקשטיין בוועידת החקלאות שנערכה השבוע בכפר בלום, מספר המועסקים בחקלאות ירד מ-90 אלף ב-1991 ל-48 אלף כיום, ורק 20 אלף הם ישראלים. בנוסף, מלאי ההון הנקי בחקלאות נמוך מאוד בהשוואה למגזרים אחרים, כמו בנייה, תעשייה והמגזר העסקי.
"מצב זה מחייב שינוי, והשינוי אפשרי", מצהיר אקשטיין. "לא ייתכן להמשיך במציאות בה החקלאים לא יכולים לקבל אשראי כנגד הייצור, במטרה לפתח משקים ולרכוש מיכון לצמצום עבודות הידיים".
בכל הקשור להיקף האשראי, ענף החקלאות משתרך מאחור. "החסם העיקרי להשקעות וחדשנות בחקלאות הוא העלות והנגישות לאשראי בנקאי, מפני שהחקלאים אינם רשאים להעמיד קרקעות כבטוחות", מסביר אקשטיין. "הסיבה לכך היא בעלות המדינה על הקרקעות וההסדרים הנגזרים מבעלות זו. ההסדרים, בעיקר בתחום המושבי, מקשים על החקלאים לקבל הלוואות בריבית סבירה לצורך השקעות ארוכות טווח".
כשאתה אומר הסדרים וחסמים, אתה מתכוון למינהל מקרקעי ישראל?
"זה נכון, אבל זו לא הסיבה היחידה. המינהל לא עוזר מהסיבות שלו, ואיני רוצה להיכנס לכך. אלא שלבעיה יש פתרון פשוט: ערבות מדינה. כלומר הקמת מנגנון שייתן ערבות מדינה להלוואות שהמגזר הבנקאי יעמיד לחקלאים. כשבעלות המדינה על הקרקע מונעת אפשרות להשתמש בה כבטוחה, צריך למצוא מנגנון אחר כדי שהמגזר הזה יעבוד בצורה יעילה".
בחינה מחודשת של הזכויות
הממשלה עשתה צעד לעשוי לשפר את מצבם של החקלאים בסוגיית האשראי: השבוע היא הקימה ועדה בינמשרדית לבחינה מחודשת של זכויות המתיישבים החקלאים בקרקע, ואת השינויים הנדרשים במדיניות הקצאות הקרקעות החקלאיות לשימושים שונים. הקמת הוועדה אושרה בישיבה חגיגית של הממשלה שנערכה בקיבוץ דגניה לציון 100 שנה לתנועה הקיבוצית.
המלצות הוועדה יוגשו לראש הממשלה בנימין נתניהו בתוך ששה חודשים. הוועדה צפויה לקבל המלצות שייטיבו עם החוכרים החקלאיים בתחומים שונים, בין היתר בקבלת אפשרות לנצל את הזכויות בקרקע כבטוחה לקבלת הלוואות ומשכנתאות.
שיתפת בהצעה גורמים נוספים, כמו את שר האוצר, פקידי אגף התקציבים או משרדים כלכליים אחרים?
"אני מדבר בשמי וזו הצעה שלי. אפשר לבנות ערבות מדינה שתתאים למגזר החקלאי בכלל עם התאמה לענפים השונים, כמתחייב מרמת הסיכון שלהם. אני לא מדבר בשם האוצר, אבל אני סבור שאפשר לשכנע את האוצר שזה רעיון נכון".
נניח שחקלאי הלווה מהבנק 200 אלף שקל, היה חם או שירד ברד או שהיתה בצורת, ואין לו כסף להחזיר. המדינה צריכה לקחת עליה את הסיכון?
"עובדי אגף התקציבים באוצר הם כלכלנים. הם מבינים שלערבויות הללו, בדומה לערבויות הניתנות לעסקים קטנים ובינוניים וליצואנים, יש הצדקה כלכלית. הם מבינים שלהשקעה במטעים יש ערך סביבתי אקולוגי גבוה, וההבנות הללו מביאות אותם למסקנה כי מדובר בהתערבות ממשלתית, שהיא בסך הכל קטנה מאוד עם עלות קטנה מאוד".
רמת הסיכון בחקלאות גבוהה מאוד בהשוואה למגזרים אחרים. האם רמת הסיכון הזו מצדיקה מתן ערבות?
"יש הסכמה עקרונית שזהו מנגנון התערבות עדיף בהרבה על התערבויות בתחומים אחרים במשק. אני מקווה שנצליח לבנות תוכנית משמעותית בעניין כבר בחודשים הקרובים".
עובדים זרים - עונתיים
למרות שבחקלאות השקיעו מעט מדי במיכון, התוצר לעובד בחקלאות גדל בקצב מהיר יותר מבכלל המשק. כיצד מסבירים זאת?
"בענף החקלאות לא התעקשו להגדיל את המיכון והעלייה בפריון הייצור היא תוצאה של בחירת מוצרים וזנים המעודפים על השווקים ומעבר בין מוצרים שונים. אבל אני מביט קדימה ואני רואה הכרח להשקיע במיכון, כדי להקטין או אף למנוע את התלות בעבודת ידיים ובעובדים זרים".
האם ניתן לעמוד בהשקעות הכבדות הכרוכות במיכון ולייצר חקלאות בעלויות סבירות?
"מיכון מחליף ידיים. הוא קיים במדינות מפותחות שאנו רוצים להידמות להן, כמו אוסטרליה, ניו זילנד והולנד. הוא זמין ורווחי. אם יתברר שהתקציב שהעמדנו לכך לא מספיק - בסך כמה מאות מיליוני שקלים לכמה שנים - נעשה התאמות".
יש מכונה המסוגלת להבחין בענף הפרחים, למשל, בדקויות של גווני הפרחים, צורתם, בשלותם או המועד המדויק שיש לקטוף אותם?
"יש דברים שמכונה לא יכולה לעשות והיא חייבת שיהיו אנשים מאחוריה. אבל יש גידולים רבים שניתן לגדל ביתר מיכון. במיוחד בענף המטעים ובחקלאות תומכת סביבה. כפי שאני רואה את החקלאות בישראל, יש להתבסס פחות על חקלאות תעשייתית ולעבור יותר לחקלאות תומכת סביבה, כמו מטעים ופירות וירקות בשטחים פתוחים. עדיין יהיה צורך בידיים עובדות, בעיקר בקטיף. במקרים אלה ההמלצה שלנו - של בנק ישראל ומשרד החקלאות - היא לעבור להעסקת עובדים זרים עונתיים.
"עובדים עונתיים יבואו לישראל לתקופות קצרות - 8-6 חודשים - יעשו את עבודתם ויחזרו לארצם, וחוזר חלילה. הם לא יימצאו כאן באופן קבוע ולא יעוסקו בעבודות אחרות".
ההולנדים מביאים עובדים ברכבות מפולין ומרומניה. להטיס עובדים מתאילנד וסרי לנקה זה סיפור יקר יותר.
"בפיילוט שעשינו, מימנה המדינה את העלות הזו. בסך הכל עלות הבאת עובדים והחזרתם בתום העונה לארצם היא לא גדולה. משהו כמו 1,000 דולר לעובד. החקלאי ישלם להם את עלות הטיסה, כי זה יהיה כדאי לו. הוא גם יוכל להתאים את זמן השהייה של העובדים למועדי הגידולים שלו, ולא ייאלץ לחפש להם עבודה בעונה החקלאית המתה.
"בעתיד יש מחשבה לפתור את החקלאים שיעסיקו עובדים עונתיים מתשלומי המסים שהם משלמים כיום בגין העסקת העובדים הזרים, והפטור הזה יכסה את העלות. אני מדגיש כי זו לא המצאה שלנו. החקלאים בקנדה מביאים מדי שנה עשרות אלפי עובדים עונתיים מגואטמלה ומקסיקו כבר 20-30 שנה, וזה עובד".
מדוע זה לא נעשה עד כה גם פה?
"כי לא היתה תשתית מוסדית לכך. משרד החקלאות ביחד עם רשות ההגירה מקימים בימים אלה את התשתית המוסדית לפרויקט, והיא תושלם בקרוב. לשיטה זו יש יתרונות רבים נוספים. העובד והחקלאי יכירו אחד את השני ולא ייאלצו לקבל שירותים מחברות כוח אדם. העובד יקבל פנייה ישירה מהחקלאי שהוא מכיר, והם יוכלו להמשיך בשותפות זו במשך שנים".
זה שנים רבות ניסו להגדיל את מספר העובדים הישראלים בחקלאות ללא הצלחה. ניסו כבר הכל: תוספת שכר ותנאים, תמריצים לעובד, תמריצים למעביד, הסעות.
"קיימים עדיין חסמים קריטיים שמפריעים מאוד. חסם אחד הוא יכולת הנגישות של העובד הישראלי למקום העבודה. כאשר הוא נמצא בתחרות עם עובד תאילנדי המתגורר בצמוד לבית המעביד, לתאילנדי יש יתרון גדול עליו. יש צורך במערכת הסעות נוחה וזולה, שתאפשר לעובדים הללו להגיע בנוחיות לעבודה ולחזור לאחר מכן לביתם. אנחנו מדברים אפילו על סבסוד הסעות.
"מרכיב נוסף הוא להבטיח סולם שכר שיבטיח לעובד הישראלי הקבוע המועסק בשדה שכר של 000-6-7,000 שקל לחודש לאורך זמן. כפול, או כמעט כפול, משכר מינימום. כדי להעסיק עובד טוב לאורך זמן חייבים לשלם לו שכר שיהיה לו כדאי להתמיד בעבודה. אני מדבר כאן על עובדים קבועים ומסורים. יש כיום הרבה עובדים כאלה בחקלאות.
"מבחינת החקלאי, אם יהיה לו ביטחון שהעובד מגיע יומיום ונשאר צמוד אליו הרבה שנים, הוא ישלם את השכר - כי זה יהיה לו כדאי".
ועדת אקשטיין שעמדת בראשה, המליצה לממשלה להקטין בהדרגה את מספר העובדים הזרים בחקלאות. על פי המתווה שגיבשתם, ב-2015 יירד המספר ל-18,900 לעומת 26 אלף. האם החקלאים יוכלו לעמוד בכך?
"להערכתי כן. התפוקה החקלאית לעובד ב-2015 לא תפחת אלא תגדל כתוצאה מהכנסת המיכון. מדובר בשינוי כיוון בחקלאות. כמובן שאנו מצפים להבנה ולשיתוף פעולה מצד החקלאים, כי הם יבינו שגם להם זה כדאי. אולי נצטרך לחשוב על תמורה נוספת לחקלאים בתמורה להחדרת המיכון והחדשנות לענף ועל הישגים במחקר ופיתוח.
"החקלאות היא ענף חשוב וחיוני על אף שהוא קטן, ומהווה כ-2% תוצר בלבד ופחות מאחוז מהיצוא. יש גם היבטים נוספים מלבד שווי תוצר. החקלאים מעבדים את הקרקעות במדינה ויש לכך היבטי נוף, אקולוגיה ואיכות סביבה חשובים ביותר. לנסוע בארץ ולראות סביבך מטעים ושדות ירוקים זה לא דבר שאתה יכול להעריך באחוזי תוצר. זה הרבה הרבה יותר מזה".
"להעמיד ערבות מדינה לחקלאים"
מאת עמירם כהן
22.10.2010 / 6:47