היעד הבא: תעריף החשמל

>> לפני חצי שנה, עוד בטרם יבש הדיו על דו"ח ועדת החקירה הממלכתית למשק המים, הציג שר התשתיות עוזי לנדאו הצעת חוק שבמסגרתה תוכפף רשות המים למשרדו, וכל סמכויותיה - לרבות הסדרת משק המים, קביעת תעריפים, פיקוח ורישוי - יוכפפו למדיניותו ויותנו באישורו.

"העברת הסמכות לידי פקידות אשר אינה נושאת כלל באחריות למתרחש בשטח החלה מאותו זעם ציבורי שפרץ לפני כ-20 שנה כנגד הפוליטיקאים המושחתים שיש להרחיקם ממוקדי קבלת ההחלטות, ובפועל, הסמכות כיום נמצאת כמעט כולה בידי האוצר", רטן אז לנדאו. "את ה'מושחתים נמאסתם' הרווחנו לצערי ביושר, אבל מי שרוצה לתקן את המערכת נתקל במציאות שבה שופכים את התינוק עם המים", הוסיף.



לנדאו צודק במידה מסוימת, אבל המלצות צוות המנכ"לים שיונחו היום על שולחן הממשלה מעידות על תובנה פשוטה: גם ב-2010 הפוליטיקאים נתפשים כחסרי אחריות, וכמי שיש להרחיקם מהחלטות מקצועיות - בייחוד כשהן נוגעות למוצרי בסיס. בפרפראזה על צ'רצ'יל, מודל הרשויות המקצועיות שנשלטות בידי אגף התקציבים הוא הגרוע ביותר מלבד כל יתר המודלים. את ליקויי השיטה יש לתקן בתוכה, ואם מישהו חושב אחרת, הוא מוזמן לתת לח"כ מירי רגב לממן מתקני התפלה מתקציב החינוך, ולח"כ שלי יחימוביץ' לקבוע כי הציבור יממן גם נופשונים לעובדי חברת החשמל.



כפי שתרחיק היום הממשלה את הפוליטיקה מסוגיית העלות הריאלית של תעריפי המים, כך היא צריכה לעשות גם במשק החשמל. ועדת חקירה ממלכתית למשק זה הרי לא תקום, כי יותר מדי גורמים עוצמתיים דאגו וידאגו לסכל זאת. אם הפוליטיקאים סבורים כי חזרו למוטב - הם מוזמנים לשבוא את שתיקתם ולהפגין זאת. למשל, בתגובה לדרישת חברת החשמל לייקר את התעריפים ב-16% כדי לחפות על כישלונה.