>> 20 שנה לאחר פתיחת בית הספר למשפטים במכללה למינהל - הפקולטה הראשונה ללימודי משפטים מחוץ לאוניברסיטאות - חגג ביום חמישי האחרון המוסד האקדמי 20 שנה להיווסדו.
המכללה למינהל ניצלה את המועד לעריכת מעין סיכום ביניים וחשבון נפש. לכבוד האירוע החגיגי הוזמן המייסד, שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, שהקים את בית הספר למשפטים של המכללה למינהל והיה הדיקאן הראשון שלו.
בפאנל שפתח את הכנס ועסק בבחינת ההשלכות של מהפכת המכללות על האקדמיה המשפטית השתתפו פרופ' ניבה אלקין-קורן, דקאנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה; פרופ' ברק מדינה, דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית; פרופ' מנחם (מני) מאוטנר, דיקאן הפקולטה למשפטים לשעבר של אוניברסיטת תל אביב ופרופ' ארנה בן-נפתלי, דיקאן בית הספר למשפטים במכללה למינהל.
אלקין-קורן היתה המבקרת החריפה ביותר של המכללות. כמו קודמה בתפקיד באוניברסיטת חיפה, פרופ' עלי זלצברגר, שאמר השבוע במאמר שפורסם ב-themarker כי "ציון 20 שנה למכללות למשפטים אינו סיבה למסיבה. המכללות למשפטים לא תרמו לרמת החינוך האקדמי וודאי שלא תרמו לרמת המקצוע", גם היא הבהירה בראשית דבריה כי אינה שותפה לשמחה.
אמנם פתיחת המכללות איפשרה לחוקרים צעירים ומוכשרים לעבוד בתחום המחקר המשפטי- אקדמי בישראל, אך לדבריה "חלוקת עוגת המשאבים לתמיכה במחקר והוראה על ידי המועצה להשכלה גבוהה בין הרבה גופים קטנים, מעודדת בינוניות".
אלקין-קורן סבורה כי המכללות העמיקו את הבעיות החברתיות ולא חוללו את המהפכה החברתית לה ייחלו. לדבריה "המכללות אומנם פתחו את שעריהן לתלמידים שלא עמדו בתנאי הקבלה באוניברסיטאות, אבל דרשו מהם לשלם שכר לימוד גבוה בהרבה. למעט מכללות ציבוריות בפריפריה, בגליל ובנגב, שאכן פותחות אפשרויות חדשות למגזרים צמאים להעצמה, מרוכזות רוב המכללות למשפטים באזור המרכז.
"במקרה הטוב סיפקו המכללות חינוך משפטי יקר לעשירים ומקושרים. במקרה הפחות טוב הן גבו מאוכלוסיות מוחלשות, שלא עמדו בתנאי הקבלה באוניברסיטה, שכר לימוד גבוה תמורת חינוך משפטי פחות טוב. השיטה הזו מנציחה את הפערים החברתיים ואת השסעים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית, ולא מתמודדת איתם".
המירוץ לתחתית
הסכנה המרכזית מהמכללות הפרטיות שמפניה התריעה אלקין-קורן בכנס היא לדבריה "הפקרת החינוך המשפטי לתנאי השוק החופשי".
סכנה זו נותנת לדעתה את אותותיה כבר בשלב הקבלה ללימודים. "מוסד המבוסס על הכנסות משכר לימוד צריך להתמודד עם הפיתוי שבקבלת יותר תלמידים - לעתים תלמידים שאינם עומדים בתנאי הסף ואינם מתאימים לדרישות של לימודי המשפט". לדעתה, "במצב הקיים כיום אין כמעט מועמד שלא יצליח להתקבל ללימודי משפטים במכללה כלשהי בישראל. מי שרוצה ללמוד משפטים ומוכן לשלם את שכר הלימוד - יתקבל".
סכנה נוספת לדעת אלקין-קורן טמונה בכך שהשוק החופשי בהשכלה גבוהה גורם לכך שהתלמיד ששילם שכר לימוד חושב שהמוסד האקדמי חייב לספק לו תעודה.
"כשלא מקפידים על תנאי קבלה מתאימים נאלצים גם לוותר על איכות אקדמית. הדרישות האקדמיות נאלצות להתגמש ולהתאים את עצמן לרמת התלמידים: אי אפשר לדרוש קריאה של חומר באנגלית ממי שלא יודע אנגלית ברמה מספקת; אי אפשר להכשיל כיתה שלמה שלא עומדת בדרישה המינימלית של הבנת הנקרא וכתיבה בעברית תקנית. הציונים נקבעים באופן יחסי לרמת הקבוצה וכשהקבוצה חלשה - הדרישות האקדמיות יורדות. זהו המרוץ לתחתית", התריעה.
פרופ' ברק מדינה מהאוניברסיטה העברית רואה בהרחבת היצע מקומות הלימוד במשפטים תופעה מבורכת, אך הוא שותף לחלק מהחששות שהעלתה אלקין-קורן. לדבריו, "אין מקום לקביעת מכסה מרבית של תלמידי משפטים, בוודאי כשהגדלת מקומות הלימוד אינה כרוכה במימון ציבורי".
ואולם פרופ' מדינה ציין כי האקדמיה בנויה על תרבות של חופש אקדמי שעיקרו מחויבות של אנשיה לחתירה לדעת, ולשמירה על אמות מידה של מקצועיות במחקר ובהוראה. לטענתו, "בחלק מהמוסדות החוץ-תקציביים המחויבות הזו נשמרת, אך קיים חשש שבאחרים המחויבות נסוגה לטובת שיקולים כספיים, שעיקרם הבטחת משרתם של המורים ונושאי המשרה האחרים במוסד".
הוא הוסיף כי, "בהיעדר אפשרות מעשית לפיקוח יעיל של המועצה להשכלה גבוהה על פעילות המוסדות להשכלה גבוהה, עלולה להיות בעיה ממשית בהבטחת איכות ההוראה במוסדות מסוימים".
כדי להתמודד עם הקושי הזה הציע פרופ' מדינה לקיים מערכת של הערכה הדדית, שבה מוסד אחד יבקר מוסד אחר.
אם יש הצפה - נקים סכר
פרופ' בן-נפתלי מהמכללה למינהל ניסתה לסתור דעות קדומות על מכללות למשפטים. הראשונה שמנתה היא שאיכות הסטודנטים במכללות ירודה, מאחר שהן מקבלות כל מי שמוכן לשלם, בהיותן מוסדות לכוונת רווח.
לדבריה "זה לא נכון. האמת היא שבמכללות הטובות לומדים סטודנטים באיכות גבוהה ביותר, משום שהן אינן מקבלות כל אחד, ומשום שהליך המיון של הסטודנטים יעיל יותר ומבטיח סטודנטים באיכות גבוהה". היא סיפרה כי המכללה למינהל "החליטה בשנה שעברה להוריד באופן יזום את מספר המתקבלים. ברור שאם המניע שלנו היה רווח לא היינו נוקטים בצעד הזה". דעה קדומה נוספת אליה התייחסה היא כי בוגרי המכללות פוגעים ביוקרתו של המקצוע. היא הזכירה מחקר שערכה ד"ר לימור זר-גוטמן המצביע על כך ש-22% מעורכי הדין הפעילים שהם בעלי ותק של יותר מ-15 שנה במקצוע מבצעים 50% מהעבירות האתיות. כלומר, מרבית עברייני המשמעת לא מגיעים מהמכללות". לבסוף ציינה בן-נפתלי את הטענה כי המכללות גרמו להצפת המקצוע. לדבריה "עצם השימוש בביטוי 'הצפה', ולא נאמר 'גידול' או 'גאות' או 'פריחה', משקף את הדעה הקדומה וכבר כולל בתוכו את הפתרון: אם יש הצפה - הבה נקים לנו סכר".
היא טענה כי "המכללות יצרו את הגידול במספר האנשים בעלי התואר במשפטים. הגידול במספר עורכי הדין הוא כמובן בידיים של לשכת עורכי הדין, לא של המוסדות להשכלה גבוהה".
"המכללות מנציחות הפערים והשסעים בחברה הישראלית"
מאת הילה רז
24.10.2010 / 6:49