בוגרי המכללות לא נופלים מהוותיקים

>> במלאת 20 שנה למכללות למשפטים נאמרים דברים לא מעטים שאינם מדויקים. למען הדיוק ההיסטורי, יש לציין שהמכללות קמו הודות ללשכת עורכי הדין ולאקדמיה. מאות מהמבקשים ללמוד משפטים בשנות ה-80' לא התקבלו לאוניברסיטאות, שלא יכלו להגדיל את מספר המתקבלים ואת הכיתות מבלי לפגוע ברמת הלימודים.

מאות מאלה שנדחו נהרו ללמוד משפטים בבריטניה ובמדינות אחרות. תופעה זו הדאיגה את הלשכה, בין השאר משום שעם חזרתם הם ניגשו לבחינות מקלות שיועדו בעיקרן לעולים חדשים, ובכך הופלו לטובה לעומת חבריהם שלמדו משפטים בישראל. כשהחל להתגלגל הרעיון של הקמת פקולטות למשפטים מחוץ לאוניברסיטאות סברה הלשכה שדה-אקדמיזציה של מקצוע המשפטים עלולה לפגוע במעמד עורכי הדין. מאמצים להגדלת מספר המתקבלים לאוניברסיטאות לא צלחו, כי המועצה להשכלה גבוהה לא אישרה למרצים להוסיף שעות הוראה בפקולטה שבה לימדו.



לכן החליטה הלשכה לתמוך ביוזמתו של שר החינוך דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין, להקמת מכללות. התמיכה מצאה ביטוי מעשי כשבדיון בכנסת התנגד ח"כ פרופ' שמעון שטרית להקמת המכללות מחשש ששכר לימוד גבוה ימנע מדלי אמצעים ללמוד בהן. לאחר שהלשכה התחייבה לדאוג לכך ששליש מהתלמידים שיתקבלו ישלמו שכר לימוד אוניברסיטאי, הסיר פרופ' שטרית את ההתנגדותו.



בשנים הראשונות למכללות התנתה הלשכה את ההכרה בהן בכך שלימוד האתיקה יהיה חובה, שלא כמו בחלק מהאוניברסיטאות.



במלאת 20 שנה למהפכת המכללות, רבים המבקרים את קיומן. נציגי האוניברסיטאות טוענים כי שיקולים כלכליים עמדו לנגד עיני המכללות, תוך פגיעה ברמה האקדמית. בטיעון זה יש התעלמות מכך ששיקולים כלכליים משפיעים גם על התנהלותן של פקולטות למשפטים. כולן נאבקות על תלמידים לתואר שני, ובין המתקבלים ללימודים - רבים הם בוגרי המכללות. מכאן שאחת משתים: או שרמת הבוגרים הולמת את הדרישות של האוניברסיטאות, או שהן מתפשרות על הרמה כדי להגדיל את הכנסותיהן.



בצד הדיון על המכללות מועלית הטענה בדבר ירידת הרמה של עורכי הדין. לדעתי, הבוגר הממוצע כיום יודע יותר מהבוגרים לפני עשרות שנים. בשנותיה הראשונות של הפקולטה בירושלים, אולמות הספרייה בפקולטה היו ריקים. מרבית הלומדים נזקקו לחוברות של ההרצאות ותמצית פסקי הדין. הדרישות שהוצבו אז לגבי עבודת מוסמך לתואר שני, הן כיום הדרישות כלפי הסטודנטים מעבודה סמינריונית לתואר ראשון. מועלות טענות גם כלפי התנהלותם של עורכי דין צעירים בוגרי המכללות. את הטיעון מעלים רבים שבגלל גילם לא זכו לחוות את התנהגותם של עורכי דין בראשית שנותיה של הלשכה. לעתים קרובות ניתן היה להיתקל בבתי המשפט בלשון בוטה של עורך דין ובחוסר הכנה לדיון. מעל לכל אלה, הנתונים מלמדים שחלקם של עורכי הדין הצעירים כנאשמים בבתי הדין המשמעתיים קטן מזה של הוותיקים. לאור כל האמור, איני סבור כי ניתן לומר כי בוגרי המכללות כיום פחות טובים מעורכי הדין הוותיקים.



ד"ר קלינג הוא סגן נשיא בדימוס בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ושימש נציג לשכת עוה"ד בהליכי החקיקה שהביאו להקמת המכללות