התעשייה המסורתית פונה סוף-סוף לחדשנות

>> במשך שנים השתרשה תפישה הנוגעת לעידוד המחקר והפיתוח בתעשייה הקלאסית (כמו מזון, מתכת, פלסטיק וטקסטיל) שלפיה המדינה רוצה להיניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק, כלומר, המדינה שואפת להעניק מענקי מו"פ לתעשיות אלה יותר מאשר התעשיות רוצות לקבלם.

ההיגיון בבסיס הרצון לעודד מו"פ בתעשייה הקלאסית נעוץ בהבנה שמחד גיסא, פוטנציאל הצמיחה והתעסוקה בתעשיות אלה גבוה מאוד, במיוחד בפריפריה. מאידך גיסא, תעשיות אלה מאופיינות בכושר תחרות נמוך, מאחר שהן לא יכולות להתבסס על שכר עבודה זול בדומה למתחרותיהן במזרח הרחוק ועליהן לפעול בחדשנות וביעילות מקסימלית. למרות זאת, לפי דו"ח ועדת מקוב שבדקה ב-2007 את נושא התעשיות המסורתיות, עובד בתעשייה זו בישראל מייצר בשעה רק 56% לעומת העובד המקביל לו בארה"ב.



הסיבה העיקרית לכך היא השקעה נמוכה במו"פ. הוצאות המו"פ כשיעור מהתוצר הענפי הן כ-41% מהנתון המקביל בארה"ב וההשקעה ביחס לפדיון מגיעה ל-0.1%-3% בלבד (בהשוואה לכ-18% בענפי ההיי-טק). הפתרון לחיזוק כושר התחרות של תעשיות אלה הוא אפוא הגדלה משמעותית של תקציבי ותהליכי המו"פ.



עם זאת, במשך שנים מיעטו תעשיות אלה לפנות ללשכת המדען הראשי, הפונקציה הממשלתית לתמיכה במו"פ. הסיבות לכך היו חוסר מודעות לקיומו של גוף זה, משאבים ניהוליים מעטים וצורך בהחזר תמלוגים. בשנים האחרונות נעשו מאמצים משמעותיים לקדם את העניין, בין היתר, באמצעות ייעוץ מקצועי, הקמת קרנות מימון משלימות והטבות מיוחדות לתעשייה מסורתית. עם זאת, ההחלטה שגרמה לשינוי דרמטי התקבלה ב-2009, כשהוסכם על מתן פטור מלא לתעשייה הקלאסית מהצורך להחזיר תמלוגים למדינה במקרה של הצלחה.



האפשרות לקבל השתתפות אמיתית של המדינה בסיכון, במענק אמיתי ולא כהלוואה הנדרשת להחזר במקרה של הצלחה, גרם לתעשייה זו להגדיל בצורה ניכרת את מאמצי המו"פ והחדשנות. שיעור מפעלי התעשייה הקלאסית שפנו למדען הראשי ב-2010 עלה ב-200% בהשוואה ל-2008. החדשנות חוצה את שדרות התעשייה בקצב גדל והולך. בתעשיית הטקסטיל עובדים כיום על פיתוח כבלי שיגור למל"טים ובתעשיית הפלסטיק מייצרים ארגזי כלים מאובטחים. מדובר בחדשות מצוינות למשק וליכולתו לממש את הפוטנציאל הגדול הטמון בתעשיות הקלאסיות ובכך להגדיל את היצוא, הצמיחה והתעסוקה, בעיקר בפריפריות.



עם זאת, התקציב שהקצתה המדינה לתמיכה במו"פ אזל כבר במחצית 2010. כ-100 פרויקטים חדשים של התעשייה הקלאסית נותרו ללא מענה בשל היעדר תקציב. לנוכח המאמצים ארוכי הטווח לחזק את כושר התחרות של התעשייה הקלאסית, לסייע בהתפתחותה ולעצור את תהליך בריחת המפעלים לחו"ל יש לתגבר באופן מיידי את תקציב המדען הראשי.



הכותב הוא סמנכ"ל וראש אגף כלכלה ורגולציה בהתאחדות התעשיינים