השתתפות עצמית - הרעה החולה של מערכת הבריאות

>> סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן אמר כי אין מקום להתערבותו באיזון בין ההוצאה הציבורית לפרטית על בריאות.

לדברי ליצמן, "המשפחה הישראלית מוציאה יותר על בריאות, כי אנחנו כיהודים דואגים לבריאות יותר מאנשים אחרים בעולם. אבל מעבר לכך, רוב מדינות העולם משבחות את מערכת הבריאות שלנו ורוצות ללמוד מאתנו". דברי השר לא רק מתעלמים מכ-1.8 מיליון מתושבי המדינה, אלא גם מעידה על סדרי עדיפויות לקויים במקרה הטוב או על חוסר ידע במקרה הרע.



ההוצאה הפרטית על בריאות - הוצאה ישירה מכיסם של משקי הבית בישראל, המורכבת מהשתתפות עצמית על שירותים ותרופות הכלולים בסל, על ביטוחים משלימים ופרטיים ועל שירותים שאינם כלולים בסל - היא הרעה החולה של מערכת הבריאות ומקור לאי-שוויון מהותי. תשלומים ישירים אלה של המטופלים גם מהווים חלק גדל והולך מהכנסות קופות החולים הציבוריות.



בשנים האחרונות הפערים בתמותת תינוקות, תוחלת חיים ותחלואה בין קבוצות חברתיות שונות בישראל זכו לכותרות: מקבלי קצבאות קיום מהביטוח הלאומי סובלים משכיחות סוכרת הגבוהה פי חמישה בהשוואה לאחרים, נשים ערביות מתות ממחלות לב בשיעור גבוה ב-66.5% בהשוואה לנשים יהודיות ותושבי הדרום חיים בממוצע שלוש שנים פחות מתושבי תל אביב. פערים אלה לא רק שאינם מקור ללמידה של מדינות אחרות מישראל, אלא אף מקור לביקורת קשה בתוך ישראל ומחוצה לה, כמו דו"ח oecd על ישראל.



עיקר הפערים נובעים מהבדלים משמעותיים בפרמטרים חברתיים-כלכליים וסביבתיים בין האוכלוסיות ולא מזמינות או נגישות שירותי הבריאות. עם זאת, למערכת הבריאות תפקיד משמעותי בהגדלה או צמצום הפערים - באמצעות אופי מימון המערכת והמבנה שלה. כאן נכנס עניין ההוצאה הפרטית וההשתתפות העצמית: ככל שהמימון הציבורי קטן והציבור נדרש לשלם יותר מכיסו - האי-שיוויון גדל, אוכלוסיות שאין בידן כסף מוותרות על שירותי רפואה או רוכשות אותן במחיר ויתור על שירותים חיוניים אחרים, ובטווח הארוך הן נהפכות חולות יותר ועולות יותר למדינה.



כך למשל, מכון ברוקדייל מצא כי ב-2007 22% מבעלי ההכנסה הנמוכה ו-18% מהחולים הכרוניים ויתרו על טיפול רפואי או על רכישת תרופה בשל ההשתתפות העצמית הכרוכה בהם; 36% מבעלי ההכנסה הנמוכה ו-35% מהחולים הכרוניים דיווחו כי התשלומים הכבידו עליהם מאוד. מחקר מדאיג נוסף של מכון טאוב מצא כי ההוצאה על השתתפות עצמית דוחקת מדי שנה 20 אלף נפשות מתחת לקו העוני ותורמת להעמקתו ב-1.5%.



קיים קונצנזוס בין המומחים שהשתתפות עצמית פוגעת בנגישות לשירותי בריאות, ולכן יש לה השלכות שליליות ביותר על בריאות האוכלוסייה. דו"ח מבקר המדינה התייחס לנושא ואף הוקם צוות בינמשרדי (בריאות-אוצר) לבחינת היקף ההשתתפות. אלא שמאז התכנס הצוות ב-2009, לא התפרסמו מסקנותיו ופרט לביטול איגרת טיפת חלב, דבר לא השתנה.



אם סגן השר ליצמן כה בטוח שגובה ההשתתפויות העצמיות אינו מהווה בעיה, למה הוא אינו מפרסם את ממצאי הוועדה? בינתיים, תושבים רבים, בעיקר עניים, נהיים חולים ועניים יותר.



פילק הוא מרצה בכיר לפוליטיקה וממשל וחבר בהנהלת עמותת רופאים לזכויות אדם; אבני היא מנהלת מחלקת תושבים בעמותה