למי מכוון פישר את האקדח?

בנק ישראל החליט שלא לשנות את הריבית, וזה בדיוק מה שהיה צפוי. למרות הרצון להגביל את ריצת מחירי הדיור בכל כלי אפשרי, הנגיד סטנלי פישר פשוט לא יכול לעלות ריבית ביום שבו הדולר ממילא צונח - והוא עצמו נאלץ לרכוש כ-200 מיליון דולר במאמץ למתן את הנפילה.

הריבית בישראל היא אמנם "רק" 2%, אבל אלה הם 2% יותר מהריבית בארה"ב (0% עד 0.25%). עלייה נוספת של הריבית היתה הופכת את ישראל לברזיל, מדינה שרצים אליה וקונים את המטבע שלה פשוט כי מקבלים שם ריבית חיובית משמעותית. המסר ששיגר היום הנגיד הוא זה: מחירי הדיור מטרידים וצריך לטפל בהם, אבל כבר לא ניתן לעשות זאת על חשבון פגיעה ביצוא, שכבר מראה סימנים מדאיגים של חולשה.

נכון. פישר החליט שלא להשתמש שוב בריבית, ולכן הוא שלף שפן אחר כדי להתמודד עם מחירי הנדל"ן. מאחר שבנק ישראל מודאג בעיקר מעסקות נדל"ן שמתבצעות במינוף גבוה (כלומר, עם מעט כסף "מהבית") ובאשראי בריבית משתנה -החליטו בבנק המרכזי להפוך את הפעולה הזו לכדאית פחות עבור הבנקים. עבורם, בכל פעם שהם יעמידו משכנתא שרובה (יותר מ-25%) בריבית משתנה, והיא מהווה יותר מ-60% ממחיר הקנייה - הם יצטרכו להקצות לכך הון ברמה של 100%. זהו שיעור גבוה מאוד: התקנה מחייבת את הבנק לרתק הון פנוי עבור עסקות כאלה, על חשבון שימושים רווחיים יותר.

מחירי הדיור אכן ממשיכים לנסוק: קצב עליית הדיור עלה בחודש יולי-אוגוסט ל-1.3%, מול 0.7% בחודשיים שלפני כן. העלייה הסתכמה ב-9.7% מתחילת השנה ובלא פחות מ-19% ב-12 החודשים האחרונים. בנק ישראל והאוצר יכולים להמשיך להתחמק ממונחים לא נוחים כמו "בועת נדל"ן", אבל שוק שצומח בקצבים כאלה, בעוד שיכולת הקנייה של הציבור המשתכנים עומדת במקום, לא ראוי לשום תיאור אחר.

אלא שספק אם המגבלה החדשה שהוטלה על הבנקים יכולה, כלשעצמה, לעצור את עליית המחירים. ראשית, הרבה אנשים קונים דירות עם מינוף של פחות מ-60%. מי שהוציא את הכסף שלו מהבנק ובחר לרכוש דירה במקום להשקיע בבורסה, בכלל לא צריך משכנתא. שנית, יש דרכים לעקוף את התקנה: לקחת ריבית קבועה, לחלק את העסקה בין כמה רוכשים, או לעשות עסקה שבה ההלוואה עומד על 800 אלף שקל - והשאר ב"שחור", או באמצעות הלוואה מחברים. למה 800? על מנת שלא להכביד על הציבור, התקנה החדשה נוגעת רק להלוואות שמעל סכום זה, ובנוסף פטורים ממנה מי שנחשב לזכאי על פי המבחנים של משרד השיכון. בכך מכוון בנק ישראל את האקדח שלו לפלח שוק מאוד מסוים: אנשים אמידים, הרוכשים דירות לשם השקעה באזורי ביקוש, ומאמינים שיוכלו לעשות מכה מהירה בזכות מינוף גבוה ועליית מחירים ספקולטיבית.

למעשה, התקנה מטפלת בעיקר בחשש של בנק ישראל מפני משבר נדל"ן בסגנון אמריקאי: גל של אנשים שרכשו נכסים כמעט בלי הון עצמי, ולפתע מוצאים את עצמם ללא יכולת לשרת את החוב עקב שינוי בריבית ובתנאי השוק. יש כאן ניסיון לטפל בסוג המימון - ופחות ברמת המחירים.

אבל צריך להבהיר: התקנה החדשה מצטרפת לשורה של הגבלות קודמות, ואולי למהלכים נוספים שעוד יגיעו מהכיוון של רשות המסים, השייכת למשרד האוצר. בסופו של דבר גב הגמל עשוי להישבר - גם אם התקנה החדשה נראית כלא יותר מקש קטן אחד.

בכל מהלך יום המסחר הדרדר היום שער הדולר, מרמה של 3.63 עד לרמה של 3.59 שקלים בשעות אחר הצהריים - ירידה של יותר מ-1%. רוב הירידה היתה תוצאה של נפילת הדולר בעולם, ומיעוטה בגלל הימור של ספקולנטים על החלטת הריבית של בנק ישראל. הפעם הם הפסידו: בנק ישראל גם קנה דולרים וגם השאיר את הריבית ללא שינוי, והדולר חזר אל מעל 3.6 שקלים. אבל מלחמת המטבעות עוד רחוקה מסיום, ושינוי של רבע אחוז בריבית לכאן או לכאן, או תקנות חדשות בנוגע לשוק המשכנתאות - לא ישנו את התמונה הגדולה.

המלחמה הזו תמשיך ללוות אותנו בחודשים הקרובים, אלא אם כן יקרו אחד משני תסריטים. הראשון: הסכם כלכלי גלובלי להסדרת שוק המטבעות, אירוע שלא קרה בסוף השבוע שעבר ורוב הפרשנים מפקפקים מאוד בסיכויו. השני: הכרזה של האוצר על ביטול הפטור ממס על פיקדונות ורווחים שממנו נהנים היום המשקיעים זרים. זהו התסריט הסביר יותר - והוא יהיה מבחן אמיתי ראשון עבור הספקולנטים.