פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דרוש שר אוצר עם אומץ

      הפוליטיקאי שיפוצץ באמת את בועת הנדל"ן יהיה זה שיהיה שנוא עד אימה בטווח הקצר – ומוערך עד אין קץ בטווח הארוך. אלישבע מזי"א חושבת שהעלאת הריבית על המשכנתאות היא זריית חול בעיני החלשים

      את שנה א' שלי בלימודי הכלכלה העברתי בעיקר בלנסות ולהבין, באמת, מה זו ריבית. ולמה בעצם היא סוגייה כל כך משמעותית בחיינו, כזו שמצליחה לגנוב את ההצגה בכל דיון מחודש על בועת הנדל"ן בישראל. באיזשהו שלב התייאשתי מהנסיונות, סיימתי ללמוד והתחלתי לבצע, מתוך הבנה מעורפלת שההבנה תבוא עם הפרקטיקה.

      בין חסכמים לריביות

      בשבועות האחרונים הייתי מעורבת בהקמת קבוצת רוכשים צעירים בירושלים, אשר בהובלתינו זכתה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל בשבוע שעבר לרכישת קרקע בשכונת קרית מנחם לבניית 80 יח"ד. ההתרגשות כמובן גדולה – ממתי ארגונים חברתיים נכנסים לעסקי הנדל"ן? ועוד מצליחים להדוף שועלי בנייה ותיקים? בדיוק מהנקודה שבה מדינת ישראל התחילה לעוות את השוק.

      כמו בתחומים נוספים – המדינה קודם כל עושה, ואח"כ גם לא חושבת, ורק כשמאוחר מידי, והמחירים מאמירים לסכומים כמעט דמיוניים – שבים לנוהל המוכר של כיבוי שריפות ומחליטים על צעדי בזק שאולי יעזרו לעוד שורה בקורות חייהם של שר האוצר, אך לא לפתרון מצוקת הדיור לצעירים בישראל. הפתרון הנוכחי שהובילו שר האוצר ונגיד בנק ישראל הוא אנלוגיה נדל"ניסטית לקמפיין הגדול שהובילה המדינה לאחרונה על החסכון במים (במקום לתכנן מראש איך לא נגיע למחסור חמור במים – מבקשים מהציבור להתקלח פחות..). הפתרון האמיתי הוא הרבה יותר גדול, הרבה יותר מסובך, ודורש כמה צעדים אמיצים.

      הכי קלישאתי יהיה, בתור ארגון שמסייע לחבר'ה צעירים להתיישב בירושלים, לצעוק נגד החלטת הממונה על הבנקים ולמחות נגד העלאת הריבית על המשכנתאות. אבל האמת, זה כל כך לא משנה. כי מי שלוקח משכנתא של 800,000 שקלים הוא ממילא אדם מעט מבוסס בחיים, שהעלאה של חצי אחוז בריבית אולי תרגיז אותו, או תוריד מעט את איכות הדירה שיוכל לרכוש – אך לא תוציא אותו ממעגל רוכשי הדירות.

      חלום רחוק

      הבעיה הגדולה היא עם מרבית הציבור הצעיר בישראל, ובעיקר בירושלים - אם להיות פטריוטית - שדירה ב-1.2 מיליון שקל היא עבורו רק חלום רחוק. הציבור הזה מהווה את אותם הזוגות הצעירים עם הילדים בדרך והמשכורת הממוצעת, שאוסטרליה קורצת להם עם דירות זולות, אוויר נקי ואיכות חיים – אבל הם רוצים לגור כאן, כפי שדורשת מהם הציונות המודרנית.

      כמו ברוב המקרים, גם כאן הפתרון האמיתי הוא הפתרון הקשה, הסבוך, הארוך טווח ועתיר המחלוקות, וכרוך בהחלטה אמיצה על הצפת השוק בדירות, ושיווק קרקעות המדינה בתהליך עם הרבה מחשבה ותכנון קדימה. הפוליטיקאי שירצה לעשות שינוי אמיתי יהיה זה שיחליט על שורת צעדים דרמטיים, ויהיה מוכן לעמוד אל מול שלל המתנגדים – הירוקים (שהפילו את תוכנית ספדי, ובזכותם אני והחברים שלי לא יכולים לקנות כיום דירה בירושלים), השמאל הקיצוני (שחושב שפסגת זאב זו בכלל התנחלות ולכן אסור לבנות שם), אילי ההון והנדל"ן (כמו אלו שהצליחו להפיק את פרויקט הולילנד המדובר), וגם סתם כאלו שיש להם מה להגיד על כל צעד דרמטי שהממשלה כבר סוף סוף מנסה לעשות.

      הפוליטיקאי שיפוצץ באמת את בועת הנדל"ן יהיה זה שיהיה שנוא עד אימה בטווח הקצר – ומוערך עד אין קץ בטווח הארוך. העלאת הריבית היא הפתרון הקל, המיידי, ובעיקר כזה שמיועד לשכנע את הציבור ש "הנה, עשינו משהו", עם ידיעה ברורה שרובנו סיימנו תואר בכלכלה ועדיין לא לגמרי מבינים מה זו בעצם ריבית.

      *אלישבע מזי"א היא מנכ"ל עמותת 'רוח חדשה', עמותה הפועלת מזה 7 שנים להשארת הצעירים בירושלים ולמניעת ההגירה השלילית ממנה