שכר השיאן - מוצדק

דו"ח שיאני השכר המפרסם מדי שנה משרד האוצר הוא מסמך מאיר עיניים, אך גם מתעתע: זה לצד זה מוצגים מנהלי מחלקות בבתי חולים - עם מכונאים ונתבים בנמל, רופאים בכירים שעברו לפריפריה - עם מבקר פנים של קופת חולים והעוזר שלו.

קחו למשל את פרופ' גדעון סהר, מנהל המחלקה לניתוחי חזה ולב בסורוקה. סהר התברג השנה במקום הראשון ברשימת שיאני השכר במגזר הציבורי. הסאבטקסט ברור: סהר הוא "חתול שמן", נושא משרה ציבורית שחולב את עטיני הקופה הציבורית. אלא שיש דרך אחרת להסתכל על הדברים. למעשה, משכורתו הנדיבה של סהר היא דוגמה מובהקת להשקעה נכונה ומוצדקת של המדינה בהון אנושי; השקעה שבה כל שקל מניב יותר בריאות ולא פחות חשוב מכך - שוויון בבריאות.

עד לפני קצת יותר מארבע שנים היה סהר רופא כוכב בבילינסון, ונהנה מפרקטיקה פרטית משגשגת באזור השבע יותר של ישראל. לפני ארבע שנים קם ועזב את חיי הנוחות ועבר למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע. סורוקה הוא לא בדיוק המרכז הרפואי הראשון שרופאים מצליחים חושבים עליו כמקום עבודה מועדף: הוא מרוחק מהמרכז, משרת כמעט לבדו אוכלוסייה גדולה וענייה, הכוללת מיליון מתושבי הנגב, והאפשרויות לפרקטיקה פרטית לרופאים שעובדים בו מצומצמות עד בלתי קיימות.

מנכ"ל סורוקה, ד"ר מיקי שרף, מספר כי קשה מאוד למשוך רופאים מוכשרים לסורוקה וכי עיקר המאמץ שלו מרוכז בדיוק בכך. לדבריו, מאז שסהר הגיע לבית החולים הוא חולל בו מהפכה ברמת ניתוחי הלב והחזה, פיתח את המחלקה והצליח למשוך רופאים איכותיים נוספים לצוות. הוא מספר כי סהר עובד סביב השעון ומאפשר לתושבי הנגב לקבל רפואה באיכות טובה, לפחות כמו זו הניתנת באזור המרכז. לדבריו, הוא יודע בוודאות כי פרקטיקה פרטית במרכז היתה מכניסה לסהר שכר חודשי גבוה פי כמה מהשכר שהוא מקבל מהמדינה.

בשנים האחרונות הזהירו אינספור ועדות ודו"חות כי ההוצאה הציבורית על בריאות בישראל הולכת ויורדת, וההוצאה הפרטית עולה באופן מתמיד. סהר, וכן רופאים נוספים שבחרו לעבוד בפריפריה או עובדים משמרות נוספות בבתי החולים הציבוריים במרכז - הם דוגמה שההוצאה הציבורית על משכורתם יכולה להיות יעילה, לתרום לבריאות הציבור ולצמצם את ההוצאה הפרטית לבריאות.

לעומת זאת, לא ברור איזו תועלת צומחת למערכת הבריאות הציבורית משכרם המנופח של שורת בעלי תפקידים בכירים בקופת חולים מאוחדת, כמו המנכ"ל, מנהל אגף הכספים, מבקר הפנים ועוזרו. די להשוות את שכרם לזה שמקבל מנכ"ל הקופה הגדולה במדינה (מקום 40 ברשימה) כדי להבין שאמנם הכל נעשה באישור ורשות, אך יש כאן הגזמה גדולה.

לדו"ח שיאני השכר יש חשיבות גדולה בהבנת חלוקת הקצפת שעל העוגה הציבורית (העוגה עצמה רזה בהרבה, עם שכר ממוצע של 7,970 שקל לעובד). אך חשוב לקרוא אותו בעיניים ביקורתיות, לדעת לשים את הזרקור על החתולים השמנים האמיתיים - ולזהות את אלה הפועלים לטובת הציבור, ומתוגמלים על כך בהתאם.