>> נכנסנו למשרדו של ניר לפגישת המשך. המטרה: חשיבה על תהליך הייעוד והחזון של החטיבה. מצאנו אותו בוהה באוויר במבט מזוגג. אחרי כמה שניות של שקט הוא פלט "אתם לא מאמינים מה היה לי כאן עכשיו... איפה אתם כשאני באמת צריך פסיכולוגים. נראה לי שאני צריך עכשיו פסיכולוג".
"מה קרה?", שאלנו.
"אתם זוכרים את בועז שנמצא בצוות המוביל של התהליך? הוא ישב פה אצלי עכשיו ובמשך שעה כמעט לא הצלחתי להשחיל מלה. על מה הוא לא דיבר? שהוא לא מצליח ללמוד את המערכות החדשות, שהוא לא מצליח להוציא דו"חות בזמן, שהאספקה לא מגיעה, שאין לו חיים".
"ואיך הגבת?", שאלנו.
"זאת בדיוק הבעיה... לא ממש הגבתי, ישבתי והקשבתי אבל לא היה לי מה להגיד, כי לא היו לי פתרונות בשבילו. למען האמת, בחלק מהדברים הזדהיתי אתו. ניסיתי לעשות סדר בדברים ולהראות לו שהתמונה לא כל כך שחורה, שכל זה דווקא מחזק את הדברים המדהימים שהוא עושה, על אף התנאים הקשים, אבל נראה לי שאכזבתי אותו. יכול להיות שהוא ציפה שלפחות אפתור לו את הבעיה עם מחלקת התמיכה הטכנית".
דווקא נשמע מצוין", אמרנו.
"מצוין?" פער ניר את פיו. "לא נראה לי שעזרתי לו בכלל, מה פה מצוין? הוא ציפה שאתן לו תשובות, כמו מנהל טוב, ובמקום זה רוב הזמן שתקתי", הוא אמר.
"ואיך הוא יצא מהשיחה?", המשכנו לשאול.
"למען האמת, הוא דווקא נראה בסדר".
"אם כך, נראה שאתה מרגיש אי נוחות מאחר שהוא בעצם העביר אליך את הבעיות שלו, את התחושות והמועקה שלו. לנו דווקא נראה שאמרת או שבעצם לא אמרת, בדיוק מה שצריך. אחרי הכל, הקשבת לו, נתת לו להוציא את הדברים ללא ניסיון לעצור אותו, או לתת פתרונות קלים בדרך. שיקפת לו את הדברים שהוא אמר בדרך מאורגנת יותר ובכלל היית שם בשבילו ונתת לו את התחושה שאפשר להגיע אליך, המנהל הישיר שלו, גם עם קשיים, כעסים והתלבטויות. וזה הרבה מאוד".
"זה קצת כמו שאתם עושים לפעמים, לא אומרים הרבה, ומקשיבים. אולי אני בכלל צריך להיות יועץ?" צחק ניר.
"אתה צודק, זה מה שקורה לפעמים. מנהל צריך לדעת מתי לקחת את המקום המקשיב תחילה ולא להיות מיד המגיב והאקטיבי. אחרי הכל, גם לדעת לשתוק ולהקשיב זאת אומנות".
בשורה התחתונה, כשעובד נכנס אליך כשהוא מוצף בבעיות, כדאי לפעמים לתת לו לדבר ולהקשיב לפני שבכלל אומרים משהו. למעשה, ייתכן מאוד שבכך כבר תיפתר הבעיה או לפחות חלק גדול ממנה. בשתיקה ובהקשבה אתה נותן מקום לאפשרות לבוא אליך עם טענות ומאותת שאתה פנוי לשמוע.
כשאתה גם מצליח לשקף לו את דבריו בצורה מאורגנת יותר, זה עוזר לו להתבונן בדברים בצורה רגועה ואפקטיבית. במקביל, תהיה מוכן לכך שבסוף שיחה מן הסוג הזה תרגיש מועקה קלה. ככה מרגישים "כשסופגים" רגשות לא נעימים של עובד. הוא השתחרר מהמועקה והיא עוברת אליך. לפחות עד שתעביר אותה לפסיכולוג, לבת הזוג או ליועץ הארגוני שלך.
-
הכותבים הם פסיכולוגים ויועצים ארגוניים, המכון למנהיגות למשובים ושאלות ishaytomer@gmail.com
כוחה של שתיקה
תומר פרנק וישי צור
28.10.2010 / 7:04