"הרפואה המשלימה היא דרך נוספת לעזור לבני אדם"

"מוקדם מדי לבטל את תחום הרפואה המשלימה. להפך, צריך לחקור אותו יותר ויותר. כיום עושים את זה בכל העולם המערבי וזה מעניין גם את הממסד הרפואי - כי ברור שיש ברפואה הזו עניין ותועלת לציבור", אומרת ד"ר דורית גמוס בתגובה לטענותיהם של סיימון סינג וד"ר אדוארד ארנסט. גמוס היא מבכירי הרופאים והחוקרים בתחום הרפואה המשלימה בישראל: היא רופאה ובעלת phd במיקרו-ביולוגיה, מנהלת את שירות הרפואה המשלימה בתל השומר ואף ייסדה את החברה לרפואה משלימה בלב הממסד הרפואי בישראל - ההסתדרות הרפואית. בניגוד לרבים מעמיתיה, גמוס לא ממהרת לקטול את הספר. "לדעתי, הספר הזה צריך להילמד בכל מוסד שמכשיר את המטפלים ברפואה משלימה. הוא מגרה לחשיבה ביקורתית ולסקרנות מדעית - ומזכיר שלא הכל זה סיפור של מסורת וחכמה עתיקה, ושכל דבר צריך להיבדק", היא אומרת.



עם זאת, סבורה גמוס כי "המחברים מדגישים את האין ואת החסר - ולא מציינים את הקיים, במיוחד לאור העובדה שרפואה משלימה היא תחום יחסית צעיר במחקר ושלא פשוט לחקור אותו". לדבריה, אחת הבעיות בחקר הרפואה המשלימה היא הקושי לקבל תקציבי מחקר: "ברפואה קונוונציונלית יש לא מעט תקציבים מחברות תרופות - דבר שלא קיים ברפואה המשלימה".



עוד היא טוענת שסינג וארנסט הציבו סטנדרטים מחמירים ביותר - גם לרפואה הקונוונציונלית. "בעשר השנים האחרונות נעשו מאות ואלפי מחקרים ברפואה המשלימה. חלקם הניבו תוצאות חיוביות וחלקם שליליות, חלקם נעשו בשיטות מחקר ראויות וחלקם לא. כדי להסיק מסקנות מבליל התוצאות משתמשים בשיטת מחקר שנקראת מטה אנליזה. מדבריהם של המחברים משתמע שרק טיפולים שנמצאו חיוביים בסקירות סיסטמטיות של מאגר קוקריין, מאגר סקירות המחקר היוקרתי בעולם, הם אכן יעילים - ולדעתי זהו סטנדרט מחמיר מדי, מאחר שגם תחומים מסוימים ברפואה הקונוונציונלית אינם עומדים בו. יש סקירות ומחקרים אחרים עם תוצאות חיוביות - ולדעתי זו טעות להתעלם מהם לגמרי".



גמוס מוסיפה כי "חלק מהמחקרים ברפואה משלימה נעשו בשיטות מחקר או באופן מחקר שלא מאפשר את הסקת המסקנות במטה אנליזות המחמירות האלה - אך זה לא אומר שהתחום לא יעיל, אלא שהוא דורש מחקר נוסף". היא מסבירה כי אחת הבעיות במחקר ברפואה משלימה היא ש"אנחנו יודעים לבנות מחקרים בשיטות מחקר מערביות, ולא תמיד זה מתאים לרפואה משלימה. למשל, אם לוקחים את המחקרים על דיקור אז בחלק גדול מהם משתמשים בנקודות קבועות לטיפול בבעיה מסוימת - בעוד שבשטח אנחנו לא מטפלים באופן כזה, אלא מתאימים את הנקודות אישית לכל אדם. הבעיה היא שאם נעשה את זה באופן אינדיווידואלי לכל אדם - לא נוכל לשחזר את הניסוי. לכן דרושה מתודולוגיה שתשקף את האינדיווידואליות של טיפולים ברפואה משלימה, ומנגד גם את היכולת לחזור על התוצאות". לסיכום, אומרת גמוס, "הייתי מצפה מהמחברים להציג תמונה יותר מאוזנת של הדברים".



את עוסקת בהומאופתיה - תחום שנקטל במיוחד בספר. זה עירער בך משהו?



"ממש לא. אני חושבת שהמחקרים בהומאופתיה נעשים באופן לא נכון. לא בודקים את המורכבות של הטיפול ההומאופתי ולא תמיד עושים הערכה לתוצאות שרלוונטיות לטיפול הזה, כמו איכות חיים. זה כמו לחפש את המטבע מתחת לפנס - ברור שהוא לא יהיה שם. הכי קל לרדת על הומאופתיה, כי מנגנון הפעולה שלה לא ברור".



סינג וארנסט אומרים על רופאים שפנו לרפואה משלימה, כמוך, שהם נאיבים או שרלטנים.



"מבחינתי, הרפואה המשלימה או האינטגרטיבית פותחת תחום טיפולי נוסף, אפשרות נוספת לעזור לבני אדם. שרלטנים יש בכל סוגי הרפואה, וכולנו מכירים את הדוגמאות. לצערנו, תחום הרפואה המשלימה אינו מוסדר בישראל. כל עוד הוא לא מוסדר בחוק, יהיה קשה להרתיע את השרלטנים.



"בשנים האחרונות הרפואה הקונוונציונלית התפצלה וכל התמחות התעמקה - עד שהתמונה של המטופל לרוחב הלכה לאיבוד. בני אדם כמהים ליחס האנושי ולמישהו שיראה אותם בכללותם. לדעתי, אחד הלקחים שהרפואה הקונוונציונלית צריכה ללמוד מהרפואה המשלימה הוא הערך המוסף של יחסי מטפל מטופל לתהליך הטיפולי".