העובדים בשרות הציבורי, אשר כ-50% מהם משתכרים עד 5000 שקל בחודש, היו בעשור האחרון בעין הסערה של התהליכים הכלכליים להבראת המשק.
הם שילמו בשכרם עבור התאוששות הכלכלה כמו העובדים במגזר העסקי שנקלעו למשבר. אזרחי המדינה האחרים המשיכו את מסלול העסקים הרגיל מבלי להטות שכם לחילוץ כלכלת ישראל מהמשבר אליו נקלענו.
כל מנהל משאבי אנוש יודע כי על מנת לשמור על ההון האנושי בחברה צריך לדעת גם לתת ולא רק לקחת מן העובדים. חשוב לתת לעובדים את התחושה שהם שותפים והחשבון עובר ושב.
מנהל משאבי אנוש הלאומי הוא סוג "קוטר" מזן מיוחד. כאשר מצב המשק קשה הוא מזיל דמעות תנין וכאשר מצב המשק משתפר וצריך לתת תוספת שכר לעובדים הוא מתחיל לעלות באוב סכנות שכל מטרתן למנוע את הנתינה.
התנהגות כזאת, מלבד הטעם הרע שהיא מותירה, מלמדת שעל הממשלה אין לסמוך. מילה שלה אינה שטר לפירעון והכול בעירבון מוגבל. העובדים בשרות הציבורי אינם בסדר היום הלאומי של משרד האוצר. הם היו ונותרו פרה חולבת, וכל הנימוקים כשרים כדי להצדיק תובנה זו (אתם זוכרים את "השמן והרזה" המוצץ את לשד המדינה).
עזות מצח לא רצינית
עוד אנחנו מדברים והנה זה בא. על פי דוחות השכר במגזר הציבורי שפירסם משרד האוצר, 31% מעובדי השירות הציבורי מקבלים השלמת הכנסה לשכר המינימום ו-44% משתכרים עד 4,960 שקל לחודש וברשויות המקומיות 55% מהעובדים מקבלים פחות משכר המינימום.
כמו כן מתברר שהשכר בשרות הציבורי בכלל ירד ריאלית בשנת 2009 ב-2.34% כאשר בתתי מגזרים רבים בשירות המדינה (עובדים מינהלים, מח"ר, מהנדסים, הנדסיים, עובדים סוציאליים ואח') השחיקה היתה אף גבוהה בהרבה.
כל זה לא מפריע לממונה על השכר במו"מ המתנהל בימים אלה מול ההסתדרות להציע, בעזות מצח, להסתדרות בגין השנים 2009-2011 1.5% תוספת שכר, המכסה בקושי כ-50% מהשחיקה של שנת 2009 בלבד. זה רציני. האם זו לא סיבה מספקת להכרזה של ההסתדרות על סכסוך עבודה לנוכח קמיצת היד של האוצר ואטימות הלב?
לא נותר אלא לקוות כי השכל הישר יגבר על משחקי הכח של האוצר מול ההסתדרות ו"האיומים" המרומזים הנשלחים כי אם יתנו, רחמנא ליצלן, תוספת שכר לעובדים בשירות הציבורי יבוא הדבר על חשבון רווחת אזרחי ישראל. די כבר עם ההתנהלות הבלתי מכובדת מול ההסתדרות אשר הוכיחה במעשים כי היא יודעת לכלכל את ענייניה בראש וראשונה מתוך אחריות למדינה אבל באותה עת לא זונחת את אחריותה לציבור העובדים.
*הכותב הוא יו"ר האגף לכלכלה ולחברה בהסתדרות הכללית החדשה