מיקור חוץ - לא מילה גסה

למרות האיומים על הרס כח העבודה בארץ, רבים מבעלי העסקים הקטנים רואים בהעסקת עובדים זרים בחו"ל כחבל הצלה של ממש לעסק. "בלי הודו לא היינו מצליחים להעסיק את הישראלים"

חן הלפרן
30/10/2010

לא כולם חוששים מהעברת העבודה למדינות מזרח אירופה והמזרח הרחוק. רק לפני כשבוע הזהיר יזם היי-טק יהודה זיסאפל מהוצאת כוח האדם מישראל וטען כי ישראל למעשה מכשירה את המתחרות שירמסו אותה בעתיד, וכבר צצים בעלי חברות ההיי-טק הקטנות, מתנגדים לדבריו ומגנים על השיטה.

עיקרון מיקור החוץ (אאוטסורסינג), בו ארגון משאיר בניהול ישיר רק את פעלות הליבה ומוציא לקבלן חיצוני את שאר הפעילויות, הפך בזכות צמצום המרחקים בכפר הגלובלי לפופולרי יותר ויותר. לדברי בעלי העסקים הקטנים, השיטה מאפשרת אוויר לנשימה.

האפשרות לייצא את העבודה למקום בו ניתן להעסיק כח עבודה זול ולצמצם עלויות קסם למנהלי ארגונים רבים זה מכבר, אולם בעולם ההיי טק התחיל הרעיון להפוך לנפוץ רק בשנים האחרונות. כיום, כפי שגם זיסאפל בעצמו מעיד, מעל ל-10,000 מהנדסים זרים מועסקים בתעשיית ההיי-טק הישראלית בעזרת עיקרון מיקור החוץ.

זיסאפל, שכאמור דיבר לפני כשבוע בכנס מנכ"לי ההיי-טק והזהיר מהתופעה, טען כי "במקום להעסיק ישראלים אנחנו מעסיקים הודים, סינים ומהנדסים במזרח אירופה. אנחנו לא רק מעבירים להם עבודה אלא גם ידע. ההודים, הסינים והמהנדסים במזרח אירופה מוכשרים. הם לומדים מהפרויקטים שאנו מעבירים להם. וכך אנחנו מלמדים אותם איך להתחרות בנו". אולם נראה כי ביחסו של זיסאפל לתופעה, נשכחו אותם בעלי עסקים קטנים, המדברים לטובת השיטה, שהצילה לדבריהם הרבה מהנדסים ישראלים מאיבוד מקום העבודה.

אולם לפי מנהלי חברות התוכנה הקטנות הפועלות בישראל, תופעת מיקור החוץ לא נועדה רק להגדיל את רווחיהם של ארגוני היי-טק גדולים, כי אם לעיתים מהווה חבל הצלה של ממש. "חברות התוכנה הקטנות בישראל פועלות בשוק תחרותי מאוד המצריך מהן מצד אחד אנשי מקצוע בעלי ניסיון וותק רב, ומצד שני צמצום העלויות השנתיות שלא יפגע ביכולתן לגייס לקוחות חדשים", סיפר מנכ"ל בוטיק לבנייה ופיתוח אתרי אינטרנט דיינמיק ווב, אורן רושו, המעסיק מתכנתים מעצבי אתרים בהודו עבור החברה.

רוצים ללמוד

"כ-3 שנים לאחר מהלך מיקור החוץ הראשון שלנו, אין לי ספק שללא היציאה להודו לא היינו מצליחים להתפתח ולהמשיך להעסיק את הצוות שלנו בארץ. אלמלא היינו מגייסים צוות פיתוח ומהנדסים בהודו, החברה שלנו לא הייתה יכולה להמריא". אמר רושו בפשטות. "עלויות העסקת מתכנתים, מהנדסים ומעצבים מקצועיים ישראליים בעלי ניסיון עשיר היו כה עצומות שעלו במאות אחוזים מהיקף ההכנסות השנתי".

לדבריו, "מתכנתים ישראלים מנוסים דרשו משכורות גבוהות באופן משמעותי מול עובדים בהודו. כמובן, ניסינו לפנות לפרילאנסרים מתוך מטרה לחסוך מקצת ההוצאות, לפחות הסוציאליות, אך הם דרשו סכומים גבוהים ולא הראו מחויבות לפרויקט. אחד המתכנתים, לדוגמא, נסע לחו"ל והעביר את הפרויקט לחבר שלו מבלי לספר לי על כך. החבר היה מוכשר, אך לא עמד בלוחות הזמנים והזכיר לי תמיד שהוא רק עוזר לחבר שלו. מתכנת אחר לא הסכים להתגמש במקרים שלקוח הקצה ביקש שינויים, גם אם קלים, והתחשבן על כל בקשה והתייעצות".

רושו הוסיף ופרט על יתרון גדול נוסף, לדבריו, בעבודה עם מתכנתים שאינם מישראל. "המתכנתים הישראלים היו בטוחים תמיד בכישרונם ובמקצועיות שלהם, ופחות היו פתוחים לקבל וללמוד מהניסיון שלנו. העובדים בהודו, לעומת זאת, ראו בכך מקום ללמוד ממנו, להתפתח".

איכות כוח האדם, אומר רושו, היא ששכנעה אותו להמשיך בקשר עם הודו. לפי כארבע שנים פנתה החברה לוי-אינדיה המפעילה מרכזי העסקה בהודו ומעבירה את עובדיה קורסי הכשרה אינטנסיביים, ומאז לא התחרטה.

"בינואר 2007, פנינו לחברת כוח אדם להעסקת מפתחים בהודו. בתחילה, העסקנו עובד שכיר אחד שתכנת במקביל למתכנתת הראשית בחברה בישראל. נדהמנו לגלות עד כמה מקצועיים יכולים להיות המהנדסים ההודים. המתכנת שהעסקנו למשל, עמד בלוחות הזמנים והראה מחויבות ואחריות. כפועל יוצא מכך, הוספנו עוד מתכנתים, ביצועיסטים ומנהל פיתוח", סיפר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully