>> העיניים נפערו בתדהמה בחודש האחרון ככל שגברה מעורבות הפרקליטות ורשות ניירות ערך בעסקת מכירת בית ההשקעות פסגות מקרן יורק לקרן איפקס. כזה דבר עוד לא היה. פרקליט המדינה משה לדור ויו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן ניהלו באופן אישי משא ומתן עם הרוכש העתידי של בית ההשקעות הגדול במדינה במטרה לסגור הסדר נטול הרשעה לבית ההשקעות, החשוד בעבירות חמורות בשוק ההון.
על פניו נראה כאילו פסגות היא ילד שביצע עבירה תחת השגחת הורה (קרן יורק), ואילו הפרקליטות ויתרה על העמדתו לדין של הילד, בהתאם להבטחה שקיבלה מאדם שאינו קשור לילד כלל (קרן איפקס), אבל הבטיח לקבל את הילד לאימוץ. המאמץ, אגב, מבטיח לחנך את הילד.
למה הפרקליטות דיברה עם איפקס? כיצד ניתן להסביר את ההתנהלות חסרת התקדים? מסתבר שאיפקס שיכנעה את גושן ולדור שיש לכך סיבה טובה.
החקירה נגד פסגות ובכיריה בחשד לעבירות של מניפולציה בכספי הנוסטרו של החברה החלה באופן סמוי עוד לפני שיורק ואייפקס בכלל חשבו על עסקה. העסקה נרקמה בין שתי הקרנות, ורק אז יצאה החקירה לאור. זה היה אירוע בלתי צפוי והוא טרף את הקלפים במשא ומתן. באחרונה עבר חומר החקירה מרשות ניירות ערך לפרקליטות מיסוי וכלכלה. מרגע זה, הפרקליטות היתה זו שאמורה להחליט אם להגיש כתב אישום.
ל-themarker נודע כי בשלבים הראשונים של היוודע דבר החקירה פנו יורק ואיפקס ביחד לגושן ולפרקליטות, במטרה לבחון אם פסגות תוכל להביא לסגירת התיק נגדה ללא הרשעה פלילית. בהמשך חל פיצוץ במשא ומתן בין יורק לאיפקס, והאחרונה החליטה לנהל את המשא ומתן עם הפרקליטות לבדה.
איפקס הצליחה לשכנע את הפרקליטות שהיא אינה צד שלישי בלתי מעורב, אלא שקיימת כבר מערכת חוזית מחייבת בינה לבין יורק. העובדה שיורק איימה לתבוע את איפקס בגין פיצוץ העסקה עזרה ליצור בפרקליטות את הרושם שאיפקס אינה רוכש תיאורטי - הרי איום בתביעה בגין הפרת חוזה קיים רק במקום שיש הסכם מחייב שאפשר להפר אותו. יורק חשבה שהיה הסכם כזה.
מדוע הסכים פרקליט המדינה לסגור את התיק? החשדות המיוחסים לבכירי פסגות - מניפולציה שנועדה להעשיר את חשבון הבנק של החברה - היו גורמים לכך שהגשת כתב אישום נגד מנהלי פסגות היתה מניעה גם כתב אישום נגד החברה עצמה.
להגשת כתב אישום נגד פסגות כתאגיד יש משמעויות עצומות מבחינה משפטית ומוניטינית. אמנם החשדות המיוחסים למנהלי פסגות נוגעים לעבירות שבוצעו בכספי החברה ולא בכספי החוסכים, אבל גם הרישיון של פסגות כגוף המנהל כספי חוסכים עמד בסכנה. ניהול כספי ציבור בשוק ההון מחייב רישיון, ורישיון אפשר לשלול. איפקס בוודאי לא התכוונה לקנות תאגיד שרישיונו נמצא בסיכון.
במישור המוניטין, העמדה לדין פלילי היתה עלולה לגרום לחוסכים ליטול את כספם מפסגות ולהעבירו לגופים מוסדיים אחרים. לא רק איפקס חששה ממצב כזה. גם ברשות ניירות ערך סברו כי בריחת חוסכים מבית ההשקעות הגדול ביותר בשוק עלולה לגרום לטלטלה קשה מדי.
ניתן לומר בזהירות, כי אחד השיקולים שהניעו את זוהר גושן ומשה לדור לנהל משא ומתן כה תקדימי הוא התובנה שפסגות הוא גוף מוסדי גדול מכדי להעמידו בסכנה - מה שמכונה "too big to fail". יציבות שוק ההון היא שיקול חשוב מבחינת הרשות והפרקליטות. כך גם יציבותו של בית ההשקעות הכי גדול בשוק.
הפרקליטות מחויבת לשקול את "העניין הציבורי" לפני שהיא מגישה כתב אישום. במקרה הזה הצטרף החשש ליציבות שוק ההון, הדאגה לחוסכים שכבר "כלואים" בפסגות והעובדה שהעסקה בין יורק לאיפקס גובשה לפני היוודע החקירה והעמידה את שתיהן במצב בעייתי למכלול שיקולים, שהיטה את עמדתו של לדור לסגור את תיק החקירה נגד התאגיד בתנאים שסוכמו עם איפקס.
מי יישא בעונש? אם היתה הפרקליטות מחליטה להגיש כתב אישום נגד פסגות, היה ההליך נמשך כמה שנים, ובסופו אולי היה מוטל על פסגות קנס, בצד הרשעה פלילית. ההסדר שהושג עדיף. פסגות ייטול אחריות, המנהלים הסוררים יפוטרו והכי חשוב - ישולם למדינה סכום חסר תקדים: 150 מיליון שקל.
בעול הכספי העיקרי תישא בעלת השליטה הנוכחית, יורק. איפקס דרשה הנחה במחיר העסקה בגלל התשלום. כלומר, בעל המניות שתחת שליטתו כשלה פסגות ישלם על הכשל. זו תוצאה מרתיעה לדעת הרשות והפרקליטות, שרוצות להמריץ את בעלי המניות לפקח טוב יותר על החברות שבשליטתם.
בנוסף, התחייבה איפקס להכניס לפסגות תוכנית אכיפה פנימית שתאושר על ידי הרשות. המסר החינוכי לשוק ההון הוא אפקטיבי.
ולסיום, כל ההסדר בין איפקס לפרקליטות מותנה בכך שאיפקס תיישם את הבטחותיה. רק לאחר שתשלים איפקס את כל התחייבויותיה ייסגר התיק בפועל. עד אז, פסגות ואיפקס בידיים של לדור וגושן.
בפרקליטות דאגו ליציבות של פסגות
עידו באום
31.10.2010 / 7:01