הירשזון מבקש להקל בעונשו: "ביתו נמכר, הוא מצוי בחוסר כל. ההתמוטטות הכלכלית כבר קיימת"

"העונש של חמש שנים וחמישה חודשים שנגזר על הירשזון הוא לא חמור. מי שבמשך חמש שנים גנב מתאגיד, בעודו איש ציבור בעל מעמד ציבורי, אין מקום להקל בעונשו. העונש שלו גם אינו חמור בהשוואה לעונש שנגזר על בניזרי" (ח"כ שלמה בניזרי הורשע בשוחד ובהפרת אמונים ועונשו הוחמר בבית המשפט העליון לארבע שנות מאסר, נ.ר) - כך אמר היום (שני) בא כוח המדינה עו"ד אלי שוורץ-שואף.



לדברי בא כוח המדינה, "מעמדם של עברייני הצווארון הלבן לא צריך להיות קל יותר מעברייני הצווארון הכחול. הירשזון ניצל את האמון שניתן בו. מדובר בעבריינות שיטתית, חודשית, במשך 5-6 שנים, שמתבצעת בעורמה". מעבר לכך, לשיטת המדינה, הנסיבה העיקרית להחמרה בעונשו של הירשזון היא עובדת היותו איש ציבור, כאשר בזמן ביצוע העבודות היה שר התיירות ואף יו"ר ועדת הכספים בחלק מהזמן. "בזמן הזה הוא מקבל כספים במרמה, אוכל ארוחות שחיתות על חשבון כספי העובדים. מספיק לראות את רשימת המסעדות והסכומים שאכל בהם", טען עו"ד שוורץ. הוא הוסיף כי הירשזון לא הודה בגניבה ולא הביע חרטה כמו יתר הנאשמים.



ביוני 2009 גזר בית המשפט על הירשזון את עונש המאסר הממושך ביותר שנגזר בישראל על איש ציבור: מאסר בפועל של חמש שנים וחמישה חודשים. הירשזון הורשע בגניבה של יותר מ-1.7 מיליון שקל מקופת הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), שבראשה עמד. עוד נגזרו עליו שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 450 אלף שקל.



"הירשזון לא מתחרט - כי לא גנב"



הירשזון עירער לבית המשפט העליון ואתמול דן העליון, בהרכב השופטים אליעזר ריבלין, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן, בערעורו. הוא הגיע לבית המשפט במדי בית סוהר כתומים, מלווה באנשי השב"ס, וניכר כי המאסר נתן את אותותיו על מצבו הגופני. הירשזון מיוצג בערעור על ידי עורכי הדין בעז בן צור, שרון קליינמן, אלירם בקל והילה פרנקו.



"הירשזון לא מתחרט על הגניבה - כי הוא לא ביצע גניבה", השיב בא כוחו עו"ד בן צור. הוא ביקש להתחשב במצבו הבריאותי של הירשזון ובגילו, 70. לדבריו, "גם כשהירשזון יסיים את ריצוי עונשו לא צפוי לו עתיד סוגה בשושנים. ביתו מומש, הוא מצוי בחוסר כל. ישנן תביעות משפטיות נגדו. ההתמוטטות הכלכלית כבר קיימת".



הירשזון הורשע בארבע פרשיות גניבה חמורות בתקופה שבה שימש יו"ר הע"ל. בכל אחת מהן כוללת ההרשעה סעיפים של גניבה בידי מנהל, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון ומרמה והפרת אמונים. כמו כן הורשע בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בגין החזרים על ארוחותיו במסעדות יוקרה ובמזנון הכנסת שלא בתפקיד.



טענתו המרכזית של הירשזון בערעור היא כי התשלומים החודשיים שהועברו לו במזומן על ידי הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) היוו שכר בגין עבודתו כיו"ר פעיל. תשלומים אלה ותשלומים נוספים ששולמו לו במסגרת עבודתו כיו"ר פעיל - ניתנו לו בניגוד להוראה האתית הקבועה בחוק חסינות חברי כנסת האוסרת על ח"כ לקבל תגמול נוסף מגוף אחר בזמן כהונתו, זולת הכנסת. לטענת הירשזון, החשש שלו היה שאם יוודע דבר הכספים הוא יהיה חשוף לסנקציה שקבועה בחוק החסינות, ולכן הסתיר את קבלתם . לכן, טוען הירשזון כי לא ניתן לראות בו כמי שגנב את הכספים מההסתדרות, אלא לכל היותר כמי שהפר אמונים כלפיה.



על כך תהתה השופטת ארבל: "הייתכן שאדם יסתכן כדי לחפות על עבירה אתית ומסתכן בעבירה פלילית חמורה?"



שלושת השופטים תהו כיצד השתנתה גרסתו של הירשזון בערעור. "מה קורה כשאין לכם גירסה? איפה הוא דיבר על משכורת להבדיל מהסכם פנסיה?", היקשה השופט פוגלמן. "הוא אמר בבית המשפט המחוזי: אני קיבלתי את ה-20 אלף שקל בחודש על חשבון תנאי הפרישה. הנאשם אמר בבית המשפט את גרסתו בצורה די בהירה, אולי בהמשך הסתבר שגרסתו לא כל כך עוזרת לו. אבל הוא אמר זה על חשבון תנאי הפרישה ולא על חשבון משכורת", הגיב השופט פוגלמן.



על כך השיב בא כוחו, עו"ד בן צור: "המשפט התמקד בסוגיה של הסדר הפנסיה. אף אחד לא טען שהוא לא עבד ולא שימש כיו"ר פעיל, זה לא היה שנוי במחלוקת, לכן הבירור הראייתי התמקד בפנסיה".



גם השופט ריבלין התקשה לקבל את טיעוניו של הירשזון: "זה נראה כאילו לפי הירשזון, עד עכשיו לא ידעתי מה העובדות, עכשיו כשאני שומע מהתביעה מה העובדות אני מאשר שכך היה", תהה ריבלין.



המחלוקת בנוגע לכמות הכספים



לאחר הכרעת הדין נוצר ערפול בנוגע לסכום שגנב הירשזון. פרקליטיו אמרו שמדובר ב-1.2 מיליון שקל, ואילו חישוביהם של מקורות בפרקליטות נשקו ל-2 מיליון שקל. השופטת פירטה אתמול את הגניבות של הירשזון באופן הבא: 1-1.2 מיליון שקל בתשלומים החודשיים במזומן שקיבל במעטפות, 160 אלף שקל בתשלומים לקראת החגים, כחצי מיליון שקל בתשלומים במזומן במט"ח לקראת נסיעות לחו"ל, ו-72 אלף שקל למימון תרופות. בסך הכל מדובר בגניבה של כ-1.7-1.933 מיליון שקל. הירשזון זוכה בשתי פרשיות גניבה: מימון הפריימריס (600 אלף שקל) ומימון כנס מפלגתי בגני התערוכה ב-2002 (30 אלף שקל).



השופטת ברכה אופיר תום דחתה בהכרעת הדין את טענתו של הירשזון שלפיה הכספים שקיבל במזומן היו על חשבון דמי הפנסיה שהגיעו לו מהע"ל. "כלום חשב והאמין הנאשם בענייננו באמת ובתמים כי הוא נוהג ביושר כאשר קיבל לביתו מעטפות עם מזומנים שאיש בתאגיד לא ידע עליהן, לבד מחבריו שישבו על הקופה?".



לדברי השופטת, "אין להעלות על הדעת שהנאשם לא הבין מהותה של התרחשות עבריינית בהסתדרות, לא רק מהיותו יו"ר הארגון ששלט בכל אגפיו, אלא גם מהיותו מעורב ישירות בחלק לפחות מפרשת השחיתות ומהיותו נהנה מפירותיה. אין להעלות על הדעת כי הירשזון לא הבין שנטילת כספים מקופת הציבור בסתר, בלי תיעוד ובלי רישום ודיווח כדין, לא רק מנוגדת לחוק, אלא גם פוגעת בלב לבם של כללי המינהל התקין. אם הוא, שעמד בראש ארגון העובדים ואשר מונה בהמשך גם לשמור על קופת המדינה, לא הבין - מיהו שיבין?"



השופטת אף התייחסה לטענותיו של בא כוח הנאשם, עו"ד יעקב וינרוט, כי מרשו כבר נשפט באמצעות כלי התקשורת. "מי שניצב בצריח ומי שעומד במוקד העניין הציבורי חייב להביא בחשבון שכל חריגה שלו מנורמת התנהלות מקובלת וראויה דינה להישפט גם היא לאור הזרקורים, לטוב ולרע", אמרה אופיר תום.