תנו לאובמה צ'אנס

>> בפוליטיקה וגם בפיננסים, שווקים נוטים להפריז. סוחרים ומצביעים כאחד מתלהבים יותר מדי ממניות או פוליטיקאים בשבוע אחד, ושונאים אותן בשבוע שלאחר מכן. לכן אני מרחם קצת על נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בבואנו היום לקלפיות בבחירות לקונגרס, שבהן מפלגתו עומדת להיזרק כמו גרב ישנה. התאהבותנו באובמה היתה מופרזת ב-2008, ודחייתו כעת היא לא פחות מופרזת מכך.

המסר שלי הוא: תנו לו צ'אנס.



ההתמרמרות כלפי אובמה מזכירה לי את הרגזנות שעורר אל גור ב-2000. אנו העיתונאים היינו קשוחים כלפי גור: הבלטנו את חולשותיו, וטיפחנו בכך את המיאוס כלפיו. כך יצא שליברלים הצביעו עבור רלף ניידר, וג'ורג' וו. בוש נכנס לבית הלבן.



כמו אחרים, התאכזבתי לעתים מאובמה - בין היתר מכך שהשליש את כוחותינו באפגניסטאן. ואולם הבעיה המרכזית היא לא שאובמה היה חלש במסריו כנשיא, או שהוא ביזבז את הונו הפוליטי - אף ששני אלה נכונים - אלא שאנו שקועים בביצה של השלכות המשבר הפיננסי הגדול ביותר מאז שנות ה-30.



אחרי הכל, סקרי גאלופ מראים שאובמה עדיין נהנה מתמיכה ציבורית גדולה בהרבה מזו שהיתה לרונלד רייגן בשלב זה בנשיאותו, שבו אמריקה היתה עדיין שקועה במיתון. ואולי ההשוואה הטובה ביותר היא לנשיא ג'ורג' בוש האב, נשיא יציב ואדם נערץ שזכה לשיעור תמיכה מרקיע שחקים ב-1991 בסוף מלחמת המפרץ, ופוטר על ידי הציבור שנה מאוחר יותר כשביקש להיבחר מחדש - בגלל מיתון חלש בהרבה ממה שעובר עלינו עכשיו.



"זה לא משאל עם - מדובר בבחירה"



ביל קלינטון, שהיה אחד הנשיאים הטובים ביותר בעידן המודרני, הגדיר היטב את האתגר של אובמה: "הייתי רוצה לראות מישהו מכם מתייצב בפני קטר שדוהר ב-300 קמ"ש במורד גבעה ועוצר אותו בתוך 10 שניות", אמר קלינטון לקהל בוושינגטון - לדברי "וושינגטון פוסט".



קלינטון גם ציין כי הבחירות לקונגרס אינן משאל עם. "בואו לא נהפוך זאת למשאל עם על כל נושא שמטריד אתכם בחיים כעת", אמר קלינטון. "זה לא משאל עם - מדובר בבחירה. בחירה בין שתי אידיאולוגיות".



הביקורת על אובמה מהשמאל לעתים מצלצלת באוזני כנכונה, אך אני סבור שהיא מתעלמת מהקשיים הפוליטיים של העברת חקיקה מוצלחת ונבונה בקונגרס. כן, היו סעיפים שהיו יכולים לשפר את הרפורמה במערכת הבריאות, אך הם כנראה היו מונעים את אישורה.



המשבר הכלכלי הסיח את הדעת מההישגים האמיתיים של אובמה. מאז הארי טרומן ניסו נשיאים רבים להשיג רפורמה במערכת הבריאות, והיה זה אובמה שהשיג אותה. הכלכלה היתה בסיכון של היקלעות לשפל גדול כשהוא נכנס לתפקיד, והסיכון הופחת לכדי מיתון שממנו יצאנו באופן רשמי - אף שפגיעתו עדיין מציקה.



אובמה ניצח על חילוץ מגזר הרכב, קידם את נושא האנרגיה הנקייה, חתם על חוק השכר ההוגן על שם לילי לדבטר, שמפחית את האפליה נגד נשים, החמיר את הרגולציה על הטבק ו על המגזר הפיננסי - כולל רפורמה בחוקי כרטיסי האשראי.



מעל לכל, אובמה זכה להצלחה מופלאה בנושא קריטי לעתיד ארצנו: חינוך. לאורך ההיסטוריה הדמוקרטים נעדרו מהוויכוח על רפורמה בבתי הספר בשל קירבתם לאיגודי המורים. ואולם אובמה ניסח מחדש את הוויכוח באופן שאיפשר לדבר על רמת הוראה ועל מורים גרועים. עד שהגיע אובמה, הדמוקרטים לא הסכימו להכיר בכך שיכול להיות מורה גרוע.



נתיב חדש להשכלה גבוהה



אובמה השתמש בכספי התמריצים הפיסקליים כדי למנוע פיטורי מורים, וכדי לדחוק במדינות לעשות רפורמה בחינוך כדי לשפר את מצב התלמידים בשנים הבאות. "המרוץ לפסגה" שלו מיקד את המדינות ברפורמה חינוכית יותר מאי פעם.



הוא גם שיפר והרחיב את הסיוע הכספי לסטודנטים וחיזק את התמיכה במכללות קהילתיות, ופתח נתיב חדש להשכלה גבוהה לאמריקאים ממעמד הפועלים. מספר האמריקאים שיוכלו להגיע למכללה גדל במיליונים.



נשיאים משתי המפלגות דיברו שנים על חשיבות החינוך, אך עד כה היה זה מס שפתיים. שיפור בתי הספר העירוניים הוא תהליך ארוך וקשה, אך אובמה עשה בתחום זה יותר מכל נשיא אחר - וזה אחד האתגרים הגדולים ביותר בארצנו. בעיניי, זה ההישג הגדול ביותר שלו, ורוב הבוחרים מתעלמים ממנו.



אז כן, תמשיכו לדרוש מאובמה לשאת באחריות. ואולם אל תרשו למשבר הכלכלי לערפל את כוח השיפוט שלנו ולהחמיר את בעיותיה של אמריקה באופן שיגרום לחששותינו להגשים את עצמם.