>> המדינה אינה מוותרת לחברת אומריקס על זכויות הקניין הרוחני בתכשיר הדבק הביולוגי: בכתב תשובה שהגישה אתמול לטענותיה של אומריקס התוקפות את תביעתה, טוענת המדינה כי לא ויתרה על זכויות הקניין הרוחני שנוצרו בבתי החולים הממשלתיים.
"המדינה כמעסיקה, הממשלה, החשב הכללי באוצר, מנכ"ל משרד הבריאות או מי מטעמם מעולם לא ?ויתרו' על זכויות המדינה בנכסיה הקנייניים", טוענת המדינה. "מהלכים שנקטה המדינה במשך השנים לאכוף את זכויותיה, להטיל פיקוח תקציבי וחשבונאי על ניצול ומסחור זכויות קניין רוחני במוסדות בריאות ולתמרץ עובדים אינם ?ויתור'. חובת המדינה היא לשמור על קופת ונכסי הציבור ולהבטיח שזכויות הקניין שלה או שוויין הכספי יוחזרו לידיה ולא יופקעו מרשות הציבור על ידי מי שעשה דין לעצמו".
בדצמבר 2009 תבעה המדינה בבית המשפט המחוזי בתל אביב חצי מיליארד שקל מחברת התרופות אומריקס ומרוברט טאוב, ששימש בשעתו מנכ"ל אומריקס. לטענת המדינה, אומריקס וטאוב גזלו ממנה את זכויותיה בתכשיר הדבק הביולוגי, תכשיר מציל חיים המשמש לעצירת דימומים קשים.
לפי המדינה, מוצרי הדבק הביולוגי מבוססים על המצאה של עובד המדינה, פרופ' אוריאל מרטינוביץ', מנהל המרכז להמופיליה בבית החולים שיבא, שהעביר לחברה ללא רשות את הטכנולוגיה שעליה מבוסס המוצר.
בסוף 2008 רכשה החברה האמריקאית ג'ונסון אנד ג'ונסון את אומריקס ב-438 מיליון דולר. העסקה, נטען בתביעה, זכתה לתהודה עצומה שבעקבותיה הסתבר למדינה כי בכמה מהפטנטים רשום מרטינוביץ' כממציא. המדינה החליטה שלא לנקוט הליכים נגד מרטינוביץ', לאור שיתוף הפעולה מצדו במסירת מידע למדינה. לטענתה בתביעה, מוצריה של אומריקס פותחו תוך שימוש במשאבי בית החולים, בתשתיותיו המחקריות ובתקציבו.
ביוני הגישו אומריקס וטאוב כתבי הגנה. לטענתם, על התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות, שכן גזל הזכויות לכאורה בוצע בשנות ה-90, לפני הקמת החברה, בעוד שהתביעה הוגשה ב-2009.
לשיטתם, הסיבות להגשת התביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות הן שינוי המדיניות של בתי החולים הממשלתיים ומשרדי הממשלה ביחס לבעלות על פטנטים, ורצונה של המדינה לשנות את מדיניותה באופן רטרואקטיבי, לאחר שהפקירה לאורך שנים את זכויות הקניין הרוחני שלה. אומריקס מיוצגת על ידי משרד בלטר, גוט, אלוני ושות'.
המדינה, המיוצגת על ידי עוה"ד ליעד וטשטיין ודקלה שלו אמסלם, טוענת כי טענותיהם של הנתבעים "מסתמכות על מהלכים שנקטו הממשלה והחשכ"ל על מנת להגביר את האכיפה בתחום. הגברת האכיפה או גיבוש מנגנונים לתמרוץ עובדים אינם מהווים ויתור על זכויות".
לטענת המדינה, אומריקס וטאוב ידעו היטב כי פרופ' מרטינוביץ' הוא עובד מדינה וכי פעילות הפיתוח מתבצעת על ידו במסגרת עבודתו בבית החולים. מאז שנוצר הקשר עם פרופ' מרטינוביץ', נטען, ידעו אומריקס וטאוב כי "סוגיה זו היא ?פצצה מתקתקת' והם נקטו בשורה ארוכה של מהלכים המבוססים על תרמית ורמייה שנועדו לטשטש את עקבותיו של הגזל".
המדינה הודפת את טענת ההתיישנות שכן לטענתה היא לא היתה יכולה לדעת מוקדם יותר על התרמית שביצעו הנתבעים. "בין כתלי המרכז הרפואי שיבא מתנהלים בכל רגע נתון אלפי מחקרים בסביבה של חופש אקדמי מוחלט".
המדינה דוחה עוד את טענת אומריקס לפיה מרטינוביץ' אינו ממציא הדבק הביולוגי. לטענת המדינה, "פרופ' מרטינוביץ' איננו ?טכנאי'. הוא אביו ומולידו של הדבק הביולוגי".
בנוסף, דוחה המדינה את ניסיונה של אומריקס וטאוב לטעון כי סכום הפיצוי שמבקשת המדינה מופרז. "שווי הצעת הרכש אומריקס (438 מיליון דולר) מצמיד תג מחיר ברור וחד-משמעי להמצאת מרטינוביץ'. סכום התביעה אף משקף הערכה שמרנית המבוססת על הנחות מפליגות לטובת הנתבעים", נטען.
המדינה לאומריקס: "מעולם לא ויתרנו על זכויותינו בקניין הרוחני"
מאת נורית רוט
4.11.2010 / 8:37