השבוע של עופר עיני

עכשיו זה ודאי: עיני, שגם העמיד את ברק בפינה וגם כופף את האוצר בהסכם השכר במשק, הוא אחד האנשים החזקים במשק. קווי דמותו של יו"ר הסתדרות העובדים בעל קשרים בצמרת השלטון, הכלכלה והטייקונים. רק הוועדים הגדולים עוד לפניו

חיים ביאור

זה היה השבוע של עופר עיני, ללא ספק. בשבוע אחד הוא גם דפק את המסמר האחרון בארון הקבורה הפוליטי של אהוד ברק בנאום ה"אהבל" שלו שלשום, וגם כופף את ידו של משרד האוצר בהסכם השכר שנחתם השבוע במשק.

ואולם, ה"אהבל" לא מסמן רק את סופו של ברק. אולי יותר מכל הוא מבטא את מעמדו האיתן של עיני במפה הפוליטית. יש לעיני קשרים ענפים במסדרונות הכנסת והממשלה, וגם חוש פוליטי מפותח - הוא ידע להתרחק מברק כשרק הריח את ההידרדרות במעמדו - ועם זאת הוא מתעקש שאין לו יומרות פוליטיות אישיות. "המטרה שלי היא לרתום את מפלגת העבודה, ואת המפלגות בכלל, לצורכי ההסתדרות והעובדים, ולא להפך", הוא הבהיר כמה פעמים. אבל דבריו נכונים לעכשיו. בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, אין לדעת, וכך גם בנוגע לכוונותיו של עיני.

הסכם השכר החדש עבור 900 אלף עובדי המגזר הציבורי, שעליו חתם עיני השבוע עם שר האוצר, יובל שטייניץ, היה הישג להסתדרות ואכזבה לאוצר. ההסכם הזה חיזק עוד יותר את מעמדו הציבורי של עיני ובד בבד חשף את חולשותיו - בעיקר את התחשבותו הרבה באינטרס של הוועדים החזקים במשק, כמו אלה של חברת החשמל, רשות שדות התעופה ונמלי הים, המזינים את ההסתדרות בכספי דמי החבר שהם גובים מהעובדים. הוועדים האלה מגלים עצמאות רבה. מי שעוקב אחר המצב בנמלים, למשל, יודע כמה גלים של שביתות איטלקיות ואיומי שביתה פוקדים אותם, לעתים בלי לשאול את פי ההסתדרות. חולשה זו מסנדלת את עיני ומונעת ממנו להסכים לרפורמות חיוניות במגזר הציבורי.

עוד בוואלה! NEWS

מעבר למה שדמיינתם: הנה כל הדברים שרכב הפנאי שלכם יכול לעשות ולא ידעתם

בשיתוף HONDA
לכתבה המלאה

איבדו את הגמישות

במסגרת הסכם השכר במגזר הציבורי שנחתם ב-2008 נקבע, על פי דרישת האוצר, כי תחל התייעלות של המגזר הציבורי. נציגי משרד האוצר אף הצליחו לשכנע את אנשי ההסתדרות להקים ועדה משותפת. לוועדה מונו שני יושבי ראש, אנשי מקצוע מוערכים: יצחק רז, יו"ר הסתדרות המהנדסים, והמשנה לממונה על השכר, יוסי כהן. ואולם ההסתדרות דאגה לכך שדיוני הוועדה ייפסקו ללא תוצאה. במסגרת הסכם השכר שנחתם השבוע אפילו לא הוקמה ועדה. ההסתדרות דחתה על הסף כל דיון בהתנהלות המגזר הציבורי. נציגיה הבהירו לעמיתיהם מהאוצר: "באנו לנהל משא ומתן על השכר בלבד. על רפורמה במגזר הציבורי נדבר בפעם אחרת".

המקרה היחיד שבו נעשה ניסיון ליצור עידן חדש ביחסי העבודה בישראל, לפחות במגזר הציבורי, היה במעצ. ביוני 2008 חתמו עיני ומנכ"ל החברה הלאומית לדרכים (מעצ), אלכס ויז'ניצר, על הסכם היסטורי שנועד לשנות את דפוסי העבודה בחברה. ההסתדרות, נקבע בהסכם, תאפשר את פיטוריהם של חמישה מהנדסים מהחברה הממשלתית על אף שהיו עובדים קבועים.

עם זאת, פיטוריהם של החמישה לא היו העיקר. ההסכם, שנועד לסיים פרק ארוך של עיצומים בחברה הממשלתית, נחתם אחרי שההסתדרות נתנה מראש את הסכמתה לכך שמעצ תוכל לפטר עובדים גרועים. עיני אישר בחתימתו מתן גמישות ניהולית להנהלת החברה - ביטוי מכובס שמאחוריו מסתתרת הרשאה בידי ההנהלה לפטר עובדים או לנייד אותם מתפקיד לתפקיד לפי צורכי הארגון.

במקביל, ההסכם נועד לאפשר למעצ לגייס לשורותיה מהנדסים, למרות חיזורי השוק הפרטי, באמצעות תשלום שכר גבוה וקידום מהיר יותר מהמקובל בשאר הגופים של המגזר הציבורי. כל עובד במעצ, נכתב בהסכם, יקבל גמול מיוחד עבור הצטיינות, ומנגד עובד שצבר שתי חוות דעת שליליות בתוך שנתיים - החברה תוכל לפטרו ללא צורך בהסכמה מוקדמת של הוועד או של ההסתדרות.

אלא שהבשורה החשובה של גמישות ניהולית במגזר הציבורי - שאין חולק על חשיבותה - לא התממשה. ההסכם הזה נשאר נחלתה של מעצ בלבד. מאז חלפו שנתיים וחצי והוא לא הועתק למשרדי הממשלה, לרשויות מקומיות, לחברות ממשלתיות, לקרן קיימת לישראל, למינהל מקרקעי ישראל ולגופים האחרים.

לא היה זה מופרך להניח שהסכם מעצ יורחב. עם כניסתו לכהונת יו"ר ההסתדרות, לפני כמעט חמש שנים, ניסה עיני לנער את התדמית המיושנת של ההסתדרות ופעל להיראות כמי שדוגל בהנהגת מודלים של המגזר העסקי בתוך המגזר הציבורי. אלא שלהתחלה מעודדת זו לא היה המשך.

השבוע שוב נקרתה בפני עיני ההזדמנות להוכיח את כנות כוונותיו, בכך שייתן יד להכנסת גמישות ניהולית למגזר הציבורי. במסגרת הסכם השכר החדש, שנחתם ביום שלישי ומנע את פרוץ השביתה, ביקש הממונה על השכר באוצר, אילן לוין, להכניס סעיף דומה לזה שקיים במעצ. עיני התנגד והסעיף נותר בחוץ - חולשתו לוועדים החזקים ניצחה.

מלים טובות משטייניץ

בהסתדרות אומרים כי בניגוד לרושם שמטפח משרד האוצר, עיני אינו מתנגד לתת להנהלות יכולת לפטר עובדים בעייתיים או לתגמל כספית עובדים מצוינים. כמובן, בהסתדרות לא מודים בכך שעמדתה מושפעת מהוועדים החזקים. לטענת אנשי ההסתדרות, לעיני יש תנאי ברזל לגמישות ניהולית, שהאוצר אינו מתחייב לקבל: שבמסגרת הרפורמה הזאת לא ייפגע מספרם של העובדים המאורגנים בהסתדרות באותו מקום עבודה. במלים אחרות, עיני רוצה איזון בין הכוח הנוסף שתקבל ההנהלה לבין שמירה על מעמדה של ההסתדרות כגוף שהעובדים מאורגנים בו.

כך גם בעניין הרעיון שהעלה האוצר לחתוך בתוספות השכר לבעלי ההכנסות הגבוהות ולהגדיל את התוספות לבעלי ההכנסות הנמוכות. עיני התנגד. בעיניו צעד זה יוביל לביטול העבודה המאורגנת. נראה שהוא חושש כי ברגע שההסתדרות תסכים לכך שקבוצת עובדים חזקה, למשל הנתבים בנמלים והמהנדסים בחברת החשמל, תוותר על חלק מהכספים המגיעים לה למען קבוצה אחרת, חלשה - המשמעות תהיה התפרצות של עימות בין קבוצות העובדים לבין עצמן.

במשרד האוצר ידעו מראש, לפני תחילת המו"מ על הסכם השכר החדש, על התנגדותו של עיני לתשלום תוספת דיפרנציאלית. ואולם, כחלק מהמאבק הפסיכולוגי שהתנהל בעת המו"מ על ההסכם, אנשי האוצר הציגו את עיני כמי שאינו רוצה להרגיז את "החזקים", בעלי השכר הגבוה, שמהם ההסתדרות שואבת את כוחה ואת משאביה הכספיים. מטרתם היתה, פשוט, להביכו.

העקיצות ששיגר האוצר לעברו של עיני בעניין התוספת הדיפרנציאלית אינן צריכות להטעות לגבי מעמדו. עיני ממשיך גם עתה, לאחר חתימת ההסכם, להיות חביבם של אנשי האוצר. בעת מסיבת העיתונאים שהתקיימה עם גיבוש הסכם השכר, כבר לא היה זכר לביקורת בפיהם של שר האוצר, יובל שטייניץ או מנכ"ל המשרד, חיים שני, על עיני, אלא רק תשבחות. בכך שידרו כי לא באמת התכוונו לכך שעיני ייענה להצעותיהם בעניין הגמישות הניהולית והתוספת הדיפרנציאלית.

מקושר לטייקונים

כך או כך, הסכם השכר שנחתם השבוע יכול להיחשב להישג מבחינתו של עיני. אמנם הוא דרש תוספת של 10.5% לשלוש שנים וקיבל תוספת של 6.25% בפריסה ל-3.5 שנים, אך יש לזכור שהאוצר הציע תוספת של 1.5% בלבד. בנוסף, כמה סעיפים אחרים בהסכם הם חסרי תקדים: מענק חד פעמי אחיד בסך 2,000 שקל לכל שכיר במגזר הציבורי; מענק קבוע בסך 300-500 שקל לנשים עובדות שלהן עד שני ילדים בגיל 5 ומטה; הגדלה הדרגתית של הפרשות המעסיק והעובד לפנסיה בקרנות החדשות לכדי 19.5%; והרחבת הזכאות של העובדים לפדיון ימי מחלה.

תהיה גמישות ניהולית במגזר הציבורי או לא, תשולם תוספת דיפרנציאלית או לא - עיני נשאר בלב הקונסנזוס הכלכלי-פוליטי. את תחילת דרכו לקונסנזוס הוא סלל עוד בתפקידו הקודם בהסתדרות, כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ב-2005. אז הוא פגש בנשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, במהלך הדיונים על הרפורמה בנמלי הים. מעורבותם של השניים מנעה שביתה ארוכה של עובדי הנמלים. מאז ועד היום, קיימת ברית בין השניים. השבוע היה ברוש מהבודדים שידעו כי עיני לא מתכוון באמת לממש את איומי השביתה שלו, אלא יגיע להסכם פשרה עם האוצר. התיאום עם ברוש היה רק ההתחלה.

עיני, שבעבר עבד במס הכנסה - שם גם שימש יו"ר ועד העובדים - חידש קשרים מימים עברו עם אנשי האוצר. קשרים אלה הסתעפו גם לעבר בנקאים, אנשי עסקים וטייקונים. צדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי, פנה לעיני כדי שישמש בורר באחד מסכסוכי העבודה הרבים בבנק. עם משברים אחרים, כמו בוויטה פרי גליל, בתפרון או במכתשים אגן שבהם איימו ההנהלות לפטר עובדים רבים, הוא התמודד לא רע, הודות לקשריו הטובים עם הקהילה העסקית. הברית עם ברוש גם סייעה לעיני (ולברוש) לפני שנה לכונן את עסקת החבילה במשק ואת פורום השולחן העגול המשותף לאוצר, להסתדרות ולמעסיקים הפרטיים.

ואולם, קרבתו של עיני לצמרת עולם העסקים יכולה לעורר שאלות נוקבות. למשל, צריכה להטריד העובדה שקרובי משפחה של עיני הועסקו בקבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, והעובדה שבכירים בהסתדרות משמשים דירקטורים בשכר בחברות שבבעלות דנקנר ובחברות שבבעלות אנשי עסקים אחרים.

בשבוע שעבר טיפל עיני במשבר במכתשים אגן, הצפויה להימכר לחברת כמצ'יינה הסינית. הוא הגיע להסכם שלפיו 200 מעובדי החברה הישראלית יפרשו מרצון. האם לנוכח מערכת הקשרים המסועפת הזאת, עיני לא נמצא בניגוד עניינים כאשר ניגש לחתום על הסכם הקובע את עתידם של עובדי מכתשים? "שום ניגוד אינטרסים לא היה פה", אומרים בהסתדרות. "לפני תחילת המו"מ עם הנהלת מכתשים, עיני שאל לדעתם של הוועדים במכתשים ובאגן אם יסכימו שיטפל במשבר, והם נתנו לכך את הסכמתם המלאה".

שני דפוסי התנהלות אחרים המנתבים את עיני ללב הקונסנזוס ומאפשרים לו לזכות באמון המעסיקים ומשרד האוצר, הם דרכו להמעיט בשביתות במשק והעובדה שאין בעברו עסקנות פוליטית. קודמיו בראשות ההסתדרות, ובמיוחד עמיר פרץ, הרבו להשבית את המשק ולא רק על רקע דרישות שכר. אפילו התבטאות אומללה אחת של שר האוצר, יעקב נאמן, נגד העובדים המאורגנים בהסתדרות ("פצצות מתקתקות מבית") בדצמבר 97', היתה עילה לשביתה. בימיו של פרץ, ישראל ניצבה באחד משני המקומות הראשונים בטבלת המדינות שבהן מתקיימות שביתות. כיום היא באחד המקומות האחרונים.

שולט במרכזי המפלגות

במישור הפוליטי, אין אדם המחובר למרכזי המפלגות בישראל כמו עיני: בקדימה יש לו השפעה באמצעות כמה ועדים גדולים. כמו כן הוא מקיים יחסים אישיים טובים עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

השפעתו של עיני על הנעשה במפלגת העבודה רבה הן בגלל ההצלחות שרשמה ההסתדרות בראשותו, מאז ירש את עמיר פרץ בתפקיד לפני כמעט חמש שנים, והן בזכות כוחו במרכז המפלגה, המתבסס על עשרות צירים שהם עובדי ההסתדרות ולפיכך עושי דברו. עיני התנתק מפטרונו עמיר פרץ, האיש שהביא אותו להסתדרות, התחבר ליריבו של פרץ, אהוד ברק, ותרם להשתלטותו על מפלגת העבודה - עד לתחילת ההתרחקות ממנו לפני כמה חודשים והאמירה "אהבל" שסגרה את המעגל.

בתקופת כהונתו הקצרה יחסית של עיני, ההסתדרות הגיעה להישגים בלתי צפויים. הסדר פנסיה חובה, שני הסכמי שכר במגזר הציבורי, 16 חוקים או תיקוני חקיקה לחיזוק העובדים ועסקת חבילה שהשקיטה את יחסי העבודה במשק - וזו רשימה לא מלאה. לכן אפשר לצפות שנושאים חשובים כמו הגמישות הניהולית והקטנת פערי השכר בקרב העובדים, שבינתיים הוסרו מהפרק, יעמדו במרכזו של הסכם עבודה עתידי שהוא יהיה השושבין שלו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully