גושן נגד ורמוס: נוקאאוט בסיבוב השני

>> שבוע חלף מאז הסתיים אחד הקרבות הגדולים שנראו בשוק ההון הישראלי. העסקה למכירת בית ההשקעות פסגות מקרן יורק לקרן איפקס הסתירה מאחוריה עימות חזיתי בין שניים מהאנשים החזקים ביותר בשוק ההון הישראלי.



יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, התייצב מול מנכ"ל בית ההשקעות הגדול בישראל, רועי ורמוס. העימות העקוב מדם בין השניים כלל הורדה של הכפפות מצד מקורבים בכל החזיתות - ונמשך כל השנה האחרונה. גושן ניצח בנוקאאוט. עמדתו של גושן כי ורמוס לא יכול להמשיך לעמוד בראש בית ההשקעות פסגות לאחר פרשת החקירה נגד פסגות בחשד לעבירות מניפולציה בשערי ניירות ערך - היא שניצחה. במסגרת העסקה למכירת פסגות תמורת 2.1 מיליארד שקל סוכם כי ורמוס יעזוב את תפקידו, ופסגות ישלם קנס של 150 מיליון שקל.

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה ורמוס וגושן מצאו עצמם משני הצדדים של המתרס. בין סוף 2008 לתחילת 2009 התרחש קרב איתנים בשוק ההון הישראלי. הטייקונים הגדולים במשק ניצבו על סף קריסה עסקית. המשבר בכלכלה העולמית העמיד רבים מהם במצב שבו הם לא ידעו אם וכיצד הם יחזירו את ההלוואות שלקחו מהציבור.



סדרה של יוזמות והצעות שיקלו על עשירי ישראל את החזרת החובות לציבור - ויסייעו להם לשרוד את המשבר מבלי שייאלצו להיפרד מהונם וממעמדם - עלו לאורך אותה תקופה. החודשים הקשים ההם היו שעתו הגדולה של פסגות, ובעיקר של רועי ורמוס. מנכ"ל בית ההשקעות התייצב בראש קמפיין חסר פשרות של שמירה על כספי הציבור מול אלה שהלוו אותו. הוא לא עשה זאת בצנעה, ובסדרה של התבטאויות פומביות הרים את הדגל.



ורמוס נגד הטייקונים



"פסגות ייאבק באופן חסר פשרות לטובת עמיתיו בכל המישורים - בתחום ההשקעות, במישור המשפטי ובתחום האשראי; אם חברה תתקשה בהחזר כל החוב, נדרוש מניות מבעל השליטה; נפעל להרמת מסך ונדרוש שבעלי ההון ימכרו את המטוסים שלהם ויעשו הכל כדי להזרים הון פנימה; מי שלא יחזיר את הכסף, לרבות ריבית והצמדה למדד, לא יוכל למחזר חוב אצלנו; אף אחד לא יקבל אצלי כסף יותר אם הוא ייתן לחברות שקשורות אליו לשמוט חובות, וזה כולל את תשובה, דנקנר ופישמן" - אלה הן רק חלק מהתבטאויותיו של ורמוס באותם החודשים.



כשהוא אחראי ל-140 מיליארד שקל מכספי הציבור, ורמוס התבטא בצורה לא אהודה על הטייקונים הישראלים לא רק בנוגע להסדרי החוב, אלא בתחומים נוספים - ויצא במסגרת זו נגד עסקות בעלי העניין בשוק ההון הישראלי, נגד התגמול המופרז לבכירים ואף נגד ההחזקות הצולבות של טייקונים בישראל בנכסים ריאליים ופיננסיים.



"יש לחזק את עצמאות הדירקטוריון על ידי מתן אפשרות לבעלי מניות מיעוט למנות דירקטורים חיצוניים מטעמם; כמנהלי כספם של הציבור, עלינו לבחון את נושא תגמול הבכירים מנקודת המבט של הגנה על המשקיעים מהציבור; לא יעלה על הדעת ששכר בעלי השליטה יאושר אף שרוב בעלי המניות הלא נגועים מתנגדים; לא יכול להיות שיש פרויקט שבעלי העניין בחברה קשורים בו באופן אישי מצד אחד, והפרויקט קשור מצד שני לחברה בה הם שולטים" - אלה הן חלק מהתבטאויות נוספות של ורמוס בנוגע להתנהלות הטייקונים בישראל.



עד היום לא היה במדינה מנהל השקעות שיצא בצורה בוטה כל כך נגד הטייקונים הגדולים במשק הישראלי. מכיוון שכך, לא הרבה טייקונים הזילו דמעה לאור הידיעה שורמוס יעזוב את תפקידו בסוף השנה הנוכחית.



יריב מפתיע



בחלק מהקרבות האלה מצא ורמוס לצדו מנהלי כספי ציבור נוספים משוק ההון הישראלי. עם זאת, בחלק מהקרבות הוא נאלץ להתמודד מול דמות מפתיעה: יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן.



גושן אחראי להתנהלות התקינה בזירה שבה נפגש כספו של הציבור הישראלי עם יזמים ואנשי עסקים - שמשתמשים בו לבניית האימפריות העסקיות שלהם - ונותנים לציבור הזדמנות לחלוק עמם את הרווח.



בתקופה הקשה של 2009 העלה גושן הצעה לסיוע עבור הלווים הגדולים במשק. בין היתר הוא הציע כי המדינה תבטח סל של הנפקות אג"ח בשיעור של 80%. "קידוש הערך של פירעון התשלום הקרוב על חשבון שימורה ושיקומה של החברה יגרום לתהליך מיותר של פירוק חברות רבות בשנים הקרובות, והמחיר במונחי צמיחה ואבטלה יהיה כואב מאוד", הסביר אז גושן.



גושן גם התבטא בנוגע לשכר הבכירים בשוק ההון. לדבריו, "אין למדינה זכות להתערב בקביעת השכר, ועליה רק לוודא כי השכר מדווח כראוי לבעלי המניות מקרב הציבור וכי הוא גם נקבע בצורה ראויה". גושן הוסיף כי "בישראל, ב-92% מהחברות יש בעל בית שמחזיק ביותר ממחצית המניות ומשלם את מרבית עלות השכר מכיסו. משום כך לא ראינו כאן השתוללות שכר דומה. הבעיה בישראל בתחום זה חמורה פחות מבארה"ב".



ורמוס, שהחזיק כמנכ"ל בעמדה שתמכה בשקיפות ובניהול כסף ציבורי לפי אמות מידה גבוהות, נתן מכה קלה לענף עליו הוא יושב. כשסגר את הפעילות הרווחית ביותר בתחום הפיננסים - פעילות החיתום המצליחה של פסגות, כלומר פעילות המכירה והשיווק של ההנפקות - בגלל החשש לניגודי עניינים, הוא הצהיר כי "יש להטיל איסור בחקיקה על אחזקה או קשר של גופים מוסדיים המנהלים את כספם של אחרים לגוף חיתום".



גושן נקט גם דעות מפתיעות בהמשך, לפחות עבור רגולטור שאמור לשמור על האינטרס הציבורי. במהלך הדיון הציבורי בנוגע לתקנות ועדת חודק - שהוקמה כלקח מהמשבר במטרה להגביל את הדרך בה מנהלי הכסף הציבורי צריכים לסנן את ההלוואות שהם מעניקים לחברות ציבוריות דרך רכישת אג"ח - הוא טען כי מדובר בתקנות בעייתיות.



טעם לפגם



אבל העמדות של ורמוס וגושן בשנים האחרונות והעימות ביניהם לא אמורים להיות רלוונטיים בנוגע לשאלה אם ורמוס ידע או היה מעורב בפעולות בחשבון הנוסטרו של פסגות שסביבן נסובה חקירת הרשות, שעברה באחרונה לפרקליטות.



לורמוס כמנכ"ל יש אחריות למעשים החמורים שנעשו לכאורה בבית ההשקעות שלו. בנוסף, אם מבחינה משפטית ורמוס יימצא אשם במעשים המיוחסים לו, הוא אינו ראוי לשמש מנכ"ל בית השקעות פסגות.



אבל כאן בדיוק קיים הטעם לפגם בהסדר שנחתם לפני שבוע. עוד לא ברור מה יהיו מהלכיו המשפטיים של ורמוס, אבל הוא הודח מתפקידו עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום. ורמוס וקרן יורק לא זכו לראות עד היום את הראיות שעליהן מתבססת הרשות בטענה לאחריותו בפרשה.



דווקא מכיוון שהניצחון הגדול של גושן הושג מול מישהו שהרים דגל ציבורי מסוים מאוד, איש שהרגיז בשנים הרבה מאד אנשים עם הרבה מאוד כוח, דווקא בגלל סיבות אלה נחוצה הוכחה משפטית של אשמתו - או זכאותו - של ורמוס, עוד לפני שיעזוב את פסגות. ורמוס הוא אישיות ציבורית, והציבור זכאי לדעת אם המנכ"ל המצליח ביותר בשוק ההון בחמש השנים האחרונות - שניתן להניח שינהל בהמשך הקריירה שלו עוד כסף ציבורי (ורמוס הוא בן 40 בלבד) - עשה זאת רק כלפי חוץ, ונשא דגל של טוהר המידות בכל הקשור לניהול כסף, בעוד שהוא היה אחראי במישרין לפעילות לא חוקית בניירות ערך.



בשנים האחרונות חזינו בשערוריות במוסדות פיננסיים שונים - כמו חברת הביטוח מנורה מבטחים ובית ההשקעות פריזמה לפני שנסגר - שהסתיימו בכך שהעומדים בראשם נותרו במושבם למרות הפרשה. הציבור זכאי לדעת מדוע במקרה של ורמוס התוצאות היו שונות.