חושפי שחיתויות אינם מוגנים

מאת חיים ביאור



הכנסת קיבלה בשבוע שעבר בקריאה שלישית תיקון לחוק, המעניק הגנה לעובדים שחשפו שחיתות או פגיעה בטוהר המידות במקום עבודתם. התיקון משכלל את ההגנה לה זכאים עובדים אלה מפני פיטורים או הרעת תנאי העבודה מצד המעסיק. החוק המקורי שהתקבל ב-97' והתיקון החדש, תקפים רק במגזר הציבורי ולא במגזר הפרטי.



החוק מ-97', שעיקריו נכתבו על ידי השופט העליון בדימוס חיים כהן, כלל פרצה שהפכה אותו למעשה לבלתי יעיל. על פי חוק זה, אסור למעביד להרע את תנאיו של עובד או לפטרו רק בשל כך שהתלונן על מעשה שחיתות נגד הממונה עליו או נגד עובד אחר, או שסייע לעובד אחר להגיש תלונה על כך.



ואולם חוק זה צימצם רק בשוליים את מספר העובדים שפוטרו בשל חשיפת שחיתויות ואי סדרים. עובדים שהגישו תביעות לבתי הדין לעבודה נגד מעסיקיהם על התנכלות כלפיהם כנקמה על חשיפת מעשי שחיתות, התקשו להוכיח כי זהו הגורם הישיר לפגיעה בהם. המעסיקים טענו בדיונים המשפטיים כי החליטו לפטר את המתלוננים בלי קשר לתלונותיהם, אלא מסיבות אחרות. במרבית המקרים הצליחו המעסיקים לזכות במשפט מחמת הספק, והעובד שהתלונן על שחיתות לא הוחזר למקום העבודה.



בתי דין לעבודה גם נוטים להתחשב בהשלכות של החזרת העובד על היציבות של יחסי העבודה בארגון. יחסים אליה בנויים במידה רבה על קשר אישי ארוך טווח בין המנהל או הממונה הישיר לבין העובד. שניים אלה אמורים לשתף פעולה במקום העבודה לצורך השגת מטרות הארגון למשך שנים רבות.



אילוץ המעסיק להחזיר לעבודה עובד שפוטר מכיוון שהתלונן על מעשי שחיתות הקשורים לממונה עליו או לעובד אחר, מכניס מתחים ואי יציבות ליחסי העבודה, ואף פוגע בהשגת מטרות הארגון.



התיקון החדש לחוק, שיזמה עמותת עוגן, העוסקת בהגנה על עובדים שפוטרו מעבודתם או נפגעו בתנאי העסקתם עקב חשיפת שחיתות בארגון, עשוי לחסום את הפרצה. בתיקון שאושר, נטל ההוכחה עובר מהעובד שמתלונן אל המעסיק. על המעסיק להוכיח בפני בית הדין כי לא פיטר את העובד משום שחשף שחיתות בארגון. מצב משפטי זה יקשה על המעביד למצוא נימוקים לשאלה, מדוע לא יקבל בחזרה את העובד.



עם זאת, גם התיקון החדש רחוק מלהיות מושלם. התיקון קובע כי אסור למעביד לפטר עובד בשל חשיפת שחיתות בארגון במשך שישה חודשים מהיום שבו הוגשה התלונה. מהחודש השביעי ואילך רשאי המעביד, או הממונה הישיר, להתחיל בהליכי פיטוריו של העובד.



פיצוי כספי



עוגן יוזמת הצעת חוק נוספת, שעברה בקריאה טרומית בכנסת ומונחת על שולחנה של ועדת חוקה, חוק ומשפט, ולפיה ישולם פיצוי כספי לעובד שהתלונן על שחיתות או מעילה במקום עבודתו. מדובר בהצעת חוק מקבילה לחוק דומה הקיים בארה"ב. על פי הצעת החוק, שכתב עו"ד אבי גן-בר מעמותת עוגן, חושף השחיתות יזוכה ב-30% מהסכום שיוחזר לקופת המדינה עקב גילוי המעילה.



ואולם יו"ר הוועדה, ח"כ אופיר פינס (עבודה), אינו תומך בהצעת חוק זו. בדיון ראשון שקיימה הוועדה בעניין זה, טען פינס כי הוא חושש שהתמריץ הכספי לגילוי אי סדרים במקום העבודה יעודד הלשנות וחיסול חשבונות בקרב עובדים. חברים אחרים בוועדה תמכו בעמדה זו.



להלן כמה מקרים מני רבים של עובדים שפוטרו בנסיבות אלה:



* אתי ארביב, מבקרת טיב, חשפה ב-93' מעשי שחיתות הנוגעים לגידול תוצרת אורגנית בגוש קטיף. תלונותיה נמצאו מוצדקות על ידי ביקורת הפנים במשרד הבריאות ולאחר מכן בדו"ח מבקרת המדינה אז, מרים בן פורת.



בעקבות חשיפת מעשי השחיתות פוטרה ארביב מעבודתה במשרד החקלאות. היא ספגה וממשיכה לספוג פגיעות קשות מבחינה כלכלית וחברתית. למשל, רב היישוב שבו היא מתגוררת הוציא נגד בני משפחת ארביב אגרת חרם ונידוי. בפברואר 2001 אמנם הוחזרה ארביב לעבודתה, אך כעבור ארבעה חודשים פוטרה בנימוק של צמצוצים בתקציב (על אף שמבקר טיב אחר בגוש קטיף, שהוסמך על ידי ארביב, ממשיך בעבודתו), פיטורים שאינם מזכים אותה בדמי אבטלה. המשטרה ומשרד מבקר המדינה לא מצאו לכך מענה.



* משולם דאר חשף ב-97' שחיתות וזיופים בבית הדין הרבני בתל אביב, שבו עבד. הוא תיעד במצלמת וידיאו עובדים בבית הדין שהחתימו כרטיסי נוכחות בשביל עובדים אחרים, שכמה מהם כנראה לא הגיעו לעבודה. כמה חודשים לאחר מכן נאלץ דאר להתפטר מעבודתו. הוא הסביר שאינו יכול לסבול את ההתנכלות כלפיו מצד עובדים בכירים בבית הדין. הפרשה נחקרה במשטרה, אך פרקליטות המדינה המליצה שלא להעמיד איש לדין פלילי, מכיוון שלא הוכח כי העובדים שבשבילם הוחתמו כרטיסי הנוכחות אכן לא היו בעבודה בזמנים אלה. עם זאת, נציבות שירות המדינה נקטה נגדם הליכים משמעתיים.



מתכתובת ממושכת שניהלה עמותת עוגן עם נציב שירות המדינה, עולה כי שלושה מעובדי ביה"ד הרבני פרשו בינתיים משירות המדינה ולכן לא ננקטו כלפיהם צעדים; ארבעה עובדים ננזפו; כנגד שני עובדים הוגשו תובענות לביה"ד למשמעת, אולם התברר כי התביעות התיישנו. תביעותיו של דאר נמצאו מוצדקות, אך הוא איבד את מקום עבודתו.



* שלמה טמיר, מאבטח בעיריית לוד, חשף דיווחים כוזבים שהועברו כנראה על ידי האחראים עליו למשטרה בנוגע למספר המאבטחים על מוסדות החינוך בעיר. ב-96' דווח טמיר על המעשים לגורמים בכירים בעירייה, אך לא נענה. בהמשך הגיש תלונה למשטרה. הוא פוטר מתפקידיו, בנימוק שהעביר מסמכים השייכים לעירייה לידי גורמים חיצוניים, כלומר למשטרה.



אמנם במשטרה המליצו להעמיד לדין את החשודים במעשה השחיתות, אך טמיר לא הוחזר לעבודתו. כשפנה לבית הדין לעבודה בבקשה שיורה להחזירו לעבודה, נימקה עיריית לוד את פיטוריו בגורמים הקשורים בתפקודו והכחישה קשר בין הפיטורים לבין חשיפת הדיווחים הכוזבים. ביה"ד אישר את הפיטורים, אך פסק לטמיר פיצויים.



ב-92' התקבל בכנסת חוק לעידוד טוהר המידות, ביוזמתו של ח"כ רן כהן (מרצ). החוק מעניק כבוד - תעודת הוקרה מנשיא המדינה - לאדם שחשף שחיתות במקום עבודתו. לתעודת ההוקרה לא מתלווה שום סכום כסף או תגמול אחר.



החוק אינו מיושם עד היום. נשיא המדינה הקודם, עזר ויצמן, הודיע בפומב