>> באחרונה פתח איל וולדמן, מנהלה הנמרץ של חברת ההיי-טק מלאנוקס, סניף ברמאללה. כבר הרבה זמן הוא הופך ברעיון, אחרי שפגש קולגה שתיאר לו את היתרון הכלכלי והאידיאולוגי שבצעד, אך דבר לא קרה.
כבר לפני שנה וחצי ביקשתי שיבדקו את האפשרות, אבל הצוות שלנו היה עמוס, ואם לומר את האמת, גם קצת חשש", הוא מספר ביושר. רק כשנתן הוראה חד-משמעית, וגם דד-ליין בן שבועיים - נגמרו התירוצים.
בחודשים האחרונים עסוקים במלאנוקס בפרויקט "סייט רמאללה" - חמישה מהנדסים פלסטינים, בשלב זה עובדי מיקור חוץ, העובדים עבור החברה. לא לחינם ניסו עובדי מלאנוקס לדחות את התהליך. רמאללה היא לא ניו יורק, ואפילו לא בנגלור ההודית, והחששות של הישראלי המצוי ברורים - אלא ששיקולים כלכליים דוחים גם חסמים פסיכולוגיים.
בשנים האחרונות עסוקה מלאנוקס בחיפוש מתמיד אחר כוח אדם איכותי וזול. לחברה בת 500 העובדים יש אתרים ביקנעם, תל אביב ותל חי ופרויקטים רבים הזורמים לעברה, אלא שעלויותיו של מהנדס ישראלי, בעיקר בתחומי בדיקות האיכות (qa) ואימות הפיתוח (verification), שנחשבים תפקידים קריטיים אך פחות זוהרים ממהנדסי פיתוח למשל, גבוהות מאוד.
האלטרנטיביות הן אופציות האוף-שור הקלאסיות - מהנדסים הודים, סינים או מזרח אירופאים. אלה נבדקו במלאנוקס, אך עלויות גבוהות של הקמה ותפעול מערך עובדים מעבר לים הורידו אותן מסדר היום.
בשלב זה החליט וולדמן כי האופציה הפלסטינית ראויה לבדיקה. במחצית 2010 יצרה מלאנוקס קשר עם אסאל טכנולוגיות מרמאללה, חברה פלסטינית שנותנת שירותי מיקור חוץ בתחום התוכנה. אלה סיננו בעבור מלאנוקס כ-12 מהנדסים פוטנציאליים. את ראיונות העבודה קיימו בווידאו קונפירנס, וחמישה מהם נבחרו על פי הקריטריונים המחמירים של החברה.
בשלב זה החל תהליך ההכשרה, והצדדים מדווחים על שיתוף פעולה פורה, אך בואו לא נתבלבל - כף רגלו של המנכ"ל האידיאולוגי לא דרכה ברמאללה, עד שהוחלט כי הראיון ל-themarker יוכל לצאת לפועל רק שם. וולדמן מתרץ את העניין בלוחות זמנים צפופים. אבל מילא המנכ"ל, מנהל הצוות הישראלי עצמו, האיש שאחראי על העובדים הפלסטינים ומכשיר אותם לעבודה, לא עבר לשטח a מרצונו.
במלאנוקס הבינו כי אפשר להביא את רמאללה ליקנעם, וזה מה שעושים. שניים מתוך חמשת העובדים הפלסטינים מגיעים אחת לשבוע או שבועיים לצפון הארץ, כשהם יוצאים מוקדם בבוקר, נוסעים שעתיים וחוזרים בערב. הטכנולוגיה מגויסת חזק לעבודה השוטפת.
מלאנוקס אינה הראשונה שבודקת את האופציה הפלסטינית. גם סיסקו ישראל העבירה באחרונה חלק מפעילות מיקור החוץ שלה לחברות פלסטיניות. עם זאת, עד כה רק 10-12 חברות ישראליות עשו את הצעד, רובן חברות סטארט-אפ המעסיקות בין חמישה לשמונה עובדים בממוצע, וכולן מקבלות את השירותים בפורמט של מיקור חוץ.
אם התקוות שתולה ולדמן ברמאללה יתגשמו, ייהפך האתר של מלאנוקס לאחד הפרויקטים המרכזיים והמעניינים בענף ההיי-טק, כשמספר המהנדסים יעלה תוך פרק זמן קצר ל-15-20 איש, שיהפכו לעובדי חברה מן השורה ואף יזכו באופציות הנחשקות. וולדמן מתעקש שלא יישארו עובדי מיקור חוץ, כי זו מדינות החברה - "אנחנו עושים בעצמנו הכל", הוא אומר. "רק ככה יש שליטה אמיתית על התהליך".
מהנדסות ברעלות
בביקורו הראשון, אך כפי הנראה לא האחרון, ברמאללה, נראה וולדמן מופתע ומרוצה מול המיתוסים המתנפצים. השקט, הניקיון, המלונות החדשים, בנייני הבנקים ותנופת הפיתוח הנד"לנית, יחד עם האנגלית המשובחת של המארחים והמסעדה האיטלקית הגובה 40 שקלים על כל מנת סלט בארוחת הצהריים, נותנים תחושה חזקה של מערביות. הבניין של אסאל טכנולוגיות נוצץ רק מעט פחות מבנייני רמת החי"ל, וההבדלים קטנים: האופן ספייס מעט צפוף יותר, וחלק מהמהנדסות חובשות רעלות.
על המהנדסים הפלסטינים, בין אם למדו באוניברסיטאות בעולם או באחת מ-11 האוניברסיטאות והמכללות ברשות הפלסטינית, מעידים אלה שעובדים איתם כי מדובר באנשים משכילים שיודעים את העבודה. מכיוון שלימודי ההנדסה, גם המקומיים, נעשים באנגלית, הם דוברים היטב את השפה; המשפחות שלהם קטנות יחסית - שניים-שלושה ילדים בממוצע; בנות הזוג עובדות; והחלק החשוב ביותר בפרופיל שלהם, שמאפשר את שיתוף הפעולה: לא מדובר באנשים פוליטיים, ולא בכדי. אנשי היי-טק ברמאללה חיים ברווחה, ובאמת לא רוצים שזו תיפגע מכל סיבה שהיא. שלום כלכלי במיטבו.
הנה המספרים: שכרו של מהנדס פלסטיני נע בין 1,000 ל-2,000 דולר בחודש - נמוך יחסית למספרים הישראלים, אך גבוה פי ארבעה, מהמשכורת הממוצעת בגדה. עלותו למעסיק הישראלי היא כמחצית מעלותו של מהנדס ישראלי, ובהשוואה למהנדס ההודי, הוא חי באותו אזור זמן ומדבר בשקלים. כדאי לדעת כי מעל ראשו של המהנדס הפלסטיני תלויה ועומדת כל הזמן חרב חדה: בעוד שבשוק רשומים כ-15 אלף מהנדסים, הרי שעבודה יש רק ל-2,000 מהם - מה שמאפשר לחברות לבחור את הטובים שבהם, ומחייב את אלה שעובדים להיזהר מאוד מלאבד את עבודתם הנחשקת.
מה יקרה באינתיפאדה?
מול הרווחה הכלכלית עומדות האמוציות שכולנו מכירים ועלולות להפריע לשיתוף הפעולה. "אנחנו עושים פה עסקים, לא פוליטיקה", מסביר מוראד טהבוב, מייסד ומנכ"ל חברת אסאל טכנולוגיות (asal technologies), אחת משלוש החברות השולטות בשוק מיקור החוץ בגדה.
טהבוב, 40, נולד בכווית והגיע לרמאללה בגיל שמונה, אחרי שאביו החליט כי אחותו הבכורה תלך לאוניברסיטה על אפם וחמתם של הכוויתים שאסרו על נשים ללמוד. כשהגיע תורו, נשלח טהבוב ללמוד מינהל עסקים ביוון ובהמשך השלים את התואר באוניברסיטה הולנדית. יש לו שלושה ילדים והוא נשוי לכלכלנית ערביה מחיפה. את חופשותיו הוא מבלה עם המשפחה בקלאבים בטורקיה, ולעתים בצימרים ברמת הגולן. האנגלית שלו טובה משל רוב הישראלים.
טהבוב הוא יזם סדרתי ומבעליה של קבוצת האחזקות מסאר (massar), אחת הקבוצות הגדולות בגדה, החולשת לא רק על אסאל טכנולוגיות, אלא גם על "אל איאם", העיתון השני בתפוצתו ברשות הפלסטינית, על חברות מתחום התיירות ועל נדל"ן. הוא איש עשיר, שמוברג היטב באריסטוקרטיה המקומית וחושב שהחברה צריכה לעזור לקהילה שבתוכה היא חיה, אבל לא בעזרת סיוע לקיצוניים. חייו הנעימים עלולים להיות מופרעים מאוד אם רעש פוליטי ישוב לזעזע את האזור, והוא עסוק בשכנוע כל מי שרק רוצה לשמוע שהוא לא ייתן שהעסקים עם ישראל ייפגעו.
"הוקמנו לפני עשור, וכבר עברנו לא מעט ניסיונות, כמו למשל מלחמת עזה", אומר טהבוב. "כן, אנשים מדברים בפינת הקפה גם על פוליטיקה, אבל אף אחד מ-75 המהנדסים שעובדים פה מעולם לא ביקש שלא ישבצו אותו בעבודה עם ישראלים. זה פשוט לא קורה".
ובמקרה של אינתיפאדה שלישית, חלילה?
"שום דבר. אנחנו מחויבים לשותפים שלנו לחלוטין. מבחינה טכנולוגית אנחנו מגובים, ובמקרה הגרוע ביותר, יש לנו משרדים של הקבוצה במדינות ערב, ובכלל, תמיד אפשר יהיה להוציא צוות מרמאללה החוצה, רק כדי לעשות את העבודה".
בנקודה זו מבקש ולדמן להסביר עד כמה מזעור הנזקים הפוליטיים הוא בעצם עבודה של ההנהלה. "8% מהעובדים שלנו בישראל הם ערבים", הוא מספר. "בזמן המהומות בצפון הורגש חוסר שקט בחברה. המסר שלי היה חד וברור - כל אחד רשאי לדעות פוליטיות, וכל אחד יכול ללכת לכל הפגנה בזמנו הפרטי, אבל בעבודה אנחנו צוות. אין מצב שאנשים לא יבואו על רקע פוליטי. ברגע שהמסר עובר באופן הברור ביותר, כולם מיישרים קו. אף עובד לא נעדר אז, והעבודה מול רמאללה תימשך גם אם המצב הפוליטי יהיה פחות נוח. התפקיד של ההנהלה הוא לתחזק את שיתוף הפעולה".
כמו טהבוב, גם וולדמן משוכנע כי תלות הדדית כלכלית בין שני הצדדים תביא את השלום. "אם התעשייה הישראלית תעסיק אלפי מהנדסים פלסטינים, תהיה סיבה לכולם לשמור על השקט", הוא אומר. "אם אנשים ילכו לעבודה שיהיה להם חשוב לשמור עליה, יהיה פחות זמן ומוטיבציה לטרור ברחובות. כיום אני מרגיש הרבה יותר קרוב למוראד ולאנשים שלנו ברמאללה, מאשר לכל עובד באוקראינה".
yazam@themarker.com
"ישראלים צריכים לסובב כמה ביטים בראש"
>> יונתן לוי, מנכ"ל חברת נובוטון ישראל, מעסיק 100 עובדים בהרצליה ועוד מספר משתנה של מהנדסים בודדים ברמאללה.
העסקת המהנדסים הפלסטינים בחברה החלה לפני שלוש שנים, כשלוי נחרד מהאופציה לעבוד מול הסינים. "התייעצתי עם חברת הסטארט-אפ גוסט, שפנתה לרמאללה לפנינו, וגם עם סיסקו", הוא מספר. "החלטנו לנסות. היינו זקוקים לסטודנטים ולא למהנדסים מנוסים, והבנו שהמצאי של כוח אדם איכותי ברמאללה גם בתחום שלנו (פיתוח שבבבים) הוא גדול".
גם לוי יצר קשר עם אסאל טכנולוגיות, ואת ראיונות העבודה ערכה הנהלת החברה במסעדה על הדרך בין ירושלים ליריחו, מקום שבו היה לשני הצדדים נוח להגיע. שלוש שנים חלפו, בתוכן גם תהליך ארוך במיוחד של הכשרה והרבה אירועים פוליטיים בדרך.
"בהתחלה היו הרבה חששות", אומר לוי. "אבל ברגע שיושבים ביחד בקפטריה, המחסומים נופלים בבת אחת. לדעתי, ישראלים צריכים לסובב כמה ביטים בראש - העבודה המשותפת עם הפלסטינים פותחת עולם אחר, שונה מאוד מהכותרות בעיתון".
לא נתקלתם בבעיה במהלך השנים?
"כשהמצב היה נעשה יותר מתוח והכבידו על העובדים הפלסטינים במחסומים, פחת קצת מספר הביקורים בישראל. זה הכל. עכשיו, אחרי שביקרתי שם, אני מבין שזה היה טיפשי שלא נסעתי לשם קודם".
חוצה יקנעם- רמאללה
מאת טלי חרותי-סובר
7.11.2010 / 7:07