כלל 3-6-3 הוא כלל שנועד לתאר את חייהם הקלים ונטולי התחרות של הבנקאים בארה"ב, במחצית השנייה של המאה ה-20. על פי כלל זה, עבודת הבנקאים פשוטה בתכלית - כל שעליהם לעשות הוא לשלם ללקוחות שמפקידים כסף בבנק ריבית של 3% בשנה, ולהלוות את כספם לאנשים אחרים או לעסקים בריבית של 6% בשנה. אם הם פועלים כך, הרווח מפער הריביות אמור לאפשר להם להתפנות כבר ב-3 אחר הצהריים למשחק גולף.
נמנעים מבועה
כלל 3-6-3 יוחס למצבם של הבנקים בארה"ב בתקופה שלאחר תום השפל הגדול. בעקבות המשבר ההוא הושת על הבנקים פיקוח כבד שעיקר את יכולתם ורצונם להתחרות ביניהם. לרגולטורים בארה"ב המצב הזה היה נוח, משום שבנק שאינו מתחרה באף אחד לא נאלץ להסתכן - ואין חשש שהוא ייפול ויערער את יציבותה של המערכת הפיננסית. הבעיה היחידה היא ששוק בנקאי קפוא ולא תחרותי אינו יעיל. זהו מצב שמוליד ריביות גבוהות ומקשה על צמיחת המשק.
במשך השנים הוגמשו רבים מהכללים שיושמו לאחר השפל הגדול, והפער בין הריביות שהבנקים משלמים למפקידים לבין הריביות שהם דורשים מהלווים הצטמק והלך. בנוסף, הבנקים החלו להתחרות ביניהם בתחומים נוספים כמו ביטוח, ניהול השקעות, שירותי בנקאות השקעות, יצירת נכסים נגזרים ועוד תחומים יצירתיים - ורחוקים למדי מהבנקאות הקלאסית.
המתירנות הגורפת בענף הפיננסים היתה בין הגורמים לבועת הנדל"ן ולמשבר הפיננסי של 2007-2008. המצב בשוק הפיננסי הוביל כותבי טורים בארה"ב להעלות טענה שלפיה ייתכן שעדיף שהבנקאים יחזרו לעבוד לפי הכלל העתיק והשמרני של 3-6-3 במקום לעסוק בהנדסה של מוצרי השקעה אקזוטיים. היו גם שהוסיפו כי אין סיבה שמי שעובדים בשיטת 3-6-3 יזכו במשכורות שמנות ובבונוסים של מאות מיליוני דולרים בשנה.
בשנה האחרונה, בעקבות לקחי המשבר הפיננסי, הוחמרו דרישות הפיקוח על הבנקים בארה"ב ובעולם כולו. חלק מהבנקים אכן חזרו להתמקד בליבת העסקים שלהם - פיקדונות והלוואות לציבור. אם המגמה הזאת תימשך, כלל 3-6-3 עשוי לשוב להיות רלוונטי בקרוב, לשמחתם הרבה של מפעילי מגרשי הגולף בארה"ב.