שיא בהיקף יתרות המט"ח של ישראל - 70 מיליארד דולר

>> לא רק סין צוברת יתרות מט"ח בהיקפים היסטוריים - גם ישראל. מדיווח של בנק ישראל מתברר כי יתרות מטבע החוץ של ישראל הסתכמו בחודש שעבר בשיא של 70 מיליארד דולר, לאחר רכישות מט"ח בסכום שיא של 3.35 מיליארד דולר באוקטובר, במסגרת המאמץ של בנק ישראל למתן את התחזקות השקל מול הדולר.

למצב זה משמעויות רבות: הבולטת בהן היא שישראל, כמו סין, היא זו שמממנת את ארה"ב והעולם העשיר - מכיוון שכמעט כל יתרות המט"ח מושקעות באג"ח של מדינות המערב. משמעות נוספת היא שישראל חשופה לשינויים בשערי המט"ח: אם הדולר יירד, ייגרם לבנק המרכזי ולמדינה הפסד הון כואב.



במלים אחרות: ישראל עשויה להיות אחת המדינות שתיפגע מכל ניסיון אמריקאי לשחוק את חובות החוץ שלה, באמצעות אינפלציה או הורדת ערך הדולר. בכל המונחים המקובלים, אין ספק שישראל צוברת עתה יותר מדי יתרות: על פי "אקונומיסט", כלל האצבע בשנות ה-90 קבע כי מדינה צריכה להחזיק מספיק יתרות כדי לשלם שנה אחת של חובות חוץ - אבל 70 מיליארד דולר הם סכום גדול פי כמה.



מתחילת 2010 גדלו יתרות המט"ח בהיקף חסר תקדים של כ-9 מיליארד דולר, 14.8%. הסיבות לגידול העצום ביתרות באוקטובר הוא רכישות המט"ח של בנק ישראל במסחר בשוק ההון בתל אביב וכן שיערוך יתרות המט"ח בסך 0.361 מיליארד דולר. הגידול קוזז על ידי העברות הממשלה לחו"ל בסך של כ-0.3 מיליארד דולר, והעברות של הסקטור הפרטי לחו"ל בסך 0.1 מיליארד דולר.



הביקורת צפויה להתחזק



באחרונה נשמעה ביקורת גוברת והולכת של גורמים במשק, וגם במשרד האוצר, על ההיקף הגדול של יתרות המט"ח שבידי בנק ישראל, ועל עלות החזקתן למשק, שמסתכמת במיליארדי שקלים בשנה. נראה כי לאחר שסך היתרות יעבור את גבול ה-70 מיליארד דולר, מה שצפוי להתרחש במהלך נובמבר, הביקורת רק תתחזק.



הנגיד הפתיע ב-13 במארס 2008 את ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, שר האוצר דאז רוני בר-און, ואת הציבור, כשלאחר הפסקה של 11 שנה הורה לבנק ישראל לרכוש דולרים. יתרות המט"ח של ישראל באותם ימים היו 28 מיליארד דולר, והדולר נפל לשפל של 11 שנה, 3.35 שקלים. ב-20 במארס של אותה שנה הרגיע הנגיד את הציבור בהבטיחו כי בדעתו לרכוש 10 מיליארד דולר בתוך שנתיים. הוסבר אז כי מדובר בביצוע תוכנית מגירה של בנק ישראל, להגדיל את יתרות המט"ח לרמה הרצויה.



בהמשך עלה היעד ל-44 מיליארד שקל, וגם אז היה ליעד הסבר כלכלי-רציונלי. הנגיד ניסה להסתיר את הסיבות האמיתיות לרכישת הדולרים, אבל המשק הבין די מהר את כוונותיו, לסייע ליצוא הישראלי, לצמיחה ולתעסוקה.



ואולם נדמה כי כיום גם לנגיד ברור שמהלך זה, שבאחרונה זכה לכינוי "מלחמת המטבעות", אינו יכול להימשך לעד. שר האוצר, יובל שטייניץ, שעד כה נתן לנגיד גיבוי תוך נשיכת שפתיים, יותר מרמז כי לא לעולם חוסן.



שטייניץ צריך לאשר תקרה לגובה יתרות המט"ח של ישראל, והוא כבר הצהיר בעבר כי אין להעלות על הדעת שהיתרות יעברו את סף ה-100 מיליארד דולר. כיום הגבול הזה כבר לא נראה רחוק כל כך, ושטייניץ צפוי להקשות על המשך רכישת הדולרים כשגובה היתרות יטפס ל-70 מיליארד שקל.