האדישות הורגת את הדמוקרטיה הישראלית

>> מדד תפישת השחיתות העולמי 2010 (cpi), מראה כי המידה שבה המגזר הציבורי בישראל נתפש כמושחת על ידי אנשי עסקים מישראל ומהעולם לא השתנתה. למעשה, התפישה הזו לא השתנתה כמעט כלל בחמש השנים האחרונות.

לכאורה, יש לנו סיבה לשמוח. יש מדינות אחרות, בהן גם מדינות oecd כמו איטליה, איסלנד ובריטניה, שבחמש השנים האחרונות דווקא הידרדרו במדד בציון שלם. בפועל, היציבות הזו צריכה להדאיג אותנו מאוד, משתי סיבות עיקריות. הראשונה, יש כאן הסתפקות במועט. אנחנו לא נתפשים כמדינה מושחתת ולא נמצאים בתחתית הרשימה של המדינות שאנחנו אוהבים להשוות עצמנו אליהן. זה מספיק לנו ואנחנו לא ממש מתאמצים כדי להשתפר. הסיבה השנייה היא שהיציבות מביאה לאדישות לציון (6 מתוך 10, מקום 22 מ-33 מדינות oecd). אם היינו בבית ספר, אז משמעות הציון שלנו היתה כישלון או עובר בקושי.



מדד תפישת השחיתות אמנם משקף את דעותיהם של אנשי עסקים ואנליסטים, אך קשה יהיה לומר שהוא מנותק מהתפישה של כלל הציבור בישראל. אם כבר, ניתן לומר כי ייתכן שדעת הציבור על רמת השחיתות במגזר הציבורי עלולה להיות ביקורתית אף יותר. למרות זאת, נראה כי למדנו לחיות עם העובדה שחלק מהאנשים שאמורים לייצג אותנו ואת האינטרס שלנו, בוחרים לתת דווקא לאינטרסים שלהם עצמם עדיפות עליונה. לכאורה, השלמנו עם העובדה שאת המצב הקיים אי אפשר לשנות.



הביטוי "האדישות הורגת" נכון גם במקרה הזה. היא הורגת את הדמוקרטיה ואת יסודותיה, ואנו עומדים מהצד ונותנים לזה לקרות. המציאות בישראל מראה כי תפקיד המלחמה בשחיתות נותר רק בידי שומרי הסף - עמותות שונות, מבקר המדינה, הפרקליטות והתקשורת. הדרג הפוליטי בישראל לא מקדם את המאבק ולא פועל להפחתת מקרי השחיתות.



רשויות האכיפה בישראל חייבות לשים דגש על אכיפת חוקים ותקנות, שכל מטרתם שמירה על עקרונות היושרה והשקיפות. לא מספיק, לדוגמה, לאשרר את אמנת האו"ם נגד שחיתות, חייבים לאכוף את הנאמר בה. יש צורך כי שלטון החוק יונהג בישראל וגם ייאכף, ולא נשמע על נבחרי ציבור שלא מגישים הצהרת הון ונשארים בתפקידם.



אחד הכלים היעילים הוא לפעול להגברת השקיפות במוסדות הציבוריים. אין כל סיבה, למשל, ששלל הוועדות שפועלות במסגרת הממשלה, כגון ועדת השרים לחקיקה, ינוהלו ללא פרוטוקולים מסודרים וללא יכולת של הציבור לשפוט את הנעשה בהן. יש צורך באימוץ נהלים וקריטריונים ברורים שיהיו שקופים ונגישים לכל.



הציבור בישראל חייב גם הוא להתעורר. אנחנו חייבים להפסיק לשפוט את נבחרי הציבור רק לפי ההישגים שהם מציגים, ולהתחיל להציג כקריטריון זהה את אופן פעילותם. נבחרי ציבור שנוהגים בצורה שקופה ואתית, צריכים וראויים לקבל את תמיכתנו. מי שמתעלם מעקרונות אלה, מן הראוי שיוענש בסילוק מהזירה הציבורית.



הכותבת היא מנכ"לית עמותת שקיפות בינ"ל-ישראל (שבי"ל)