לא להעלות תמלוגים, אלא להלאים

>> בשיח הציבורי המתנהל עקב גילוי עתודות גז באגן המזרחי של הים התיכון נעדר דיון באופציה שכיום היא הדומיננטית והשכיחה בעולם - הלאמה של מקורות הנפט והגז.

המניע העיקרי העומד מאחורי ההלאמה הוא הסתירה העקרונית בין המטרה של חברות הפקה פרטיות להשיא רווחים, לעומת השאיפות של המדינות להשיא תועלות כלכליות, חברתיות ואסטרטגיות לאזרחיה. אם יש מדינה בעולם הנדרשת להלאמה של האוצרות הטבעיים האנרגטיים שלה, זו ישראל. לגבי ישראל, עתודות הגז והנפט הן נכס אסטרטגי ואין לקבל מצב שבו החלטות כמו עיתוי אופטימלי של פיתוח משק הגז, שילוב אפשרי של עתודות הגז במסגרת שלום אזורי, שימור מקורת אנרגיה למען רווחת הדורות הבאים וייעוד רווחים למטרות לאומיות, לא יתקבלו על ידי הנציגים הנבחרים של אזרחי המדינה.



ההפיכה הפתאומית של ישראל לשחקן אנרגיה גלובלי דומה למה שהתרחש לפני כ-50 שנה בנורווגיה. בסוף שנות ה-60 התגלו לראשונה עתודות נפט וגז עצומות במדינה. כאשר חברת הנפט הענקית פיליפס פטרוליום פנתה לממשלה וביקשה זכויות חיפוש והפקה, ממשלת נורווגיה סירבה והקימה ועדה ממשלתית כדי לנסח מדיניות לאומית בקשר להפקה של נפט וגז. אחת המסקנות היתה "כי אין להשאיר בידי חברות פרטיות את השליטה במקורות אסטרטגיים כגון נפט וגז".



למעשה, ממשלת נורווגיה הלאימה את משק הנפט והגז והקימה חברת אנרגיה לאומית בשם סטאטאויל. המודל הנורווגי נהפך במרוצת השנים למודל לחיקוי בכל העולם. ההלאמה בוצעה בהתאם לעקרונות האו"ם, שהכיר בזכות של מדינה ריבונית לנכס לעצמה את המקורות הטבעיים שלה במטרה להגדיל למקסימום את התועלת למען אזרחיה.



במשך 40 השנים האחרונות עבר כל משק האנרגיה העולמי שינוי מהפכני. כיום, 80% מעתודות הנפט נשלטות על ידי חברות אנרגיה לאומיות, כמו פטרובס (ברזיל), פטרונס (מלזיה) ו-eni (איטליה). המודל הנורווגי תואם את המנטליות הפוליטית הישראלית, מאחר שיש לסטאטאויל גישה פרגמטית לשותפויות עם גורמים פרטיים. החלק של סטאטאויל בשותפויות אלה הוא 51%-80%. בדרך זו סטאטאויל מבטיחה ניצול מושכל של הידע הנצבר במגזר הפרטי תוך שמירת רווחי הנפט והגז לטובת העם הנורווגי. עד 2009, רווחים אלה הצטברו לסכום של 450 מיליארד דולר המיועדים למטרות חברתיות בנורווגיה.



הכותב היה יועץ לנציבות המים ולמשרד האנרגיה