>> הדו"ח הקשה של הביטוח הלאומי על ממדי העוני בישראל מצטרף לדו"ח של מרכז טאוב שפורסם שלשום, וקובע כי מבין המדינות המפותחות בעולם, רק בארה"ב יש פערים חברתיים גדולים מאשר בישראל. לכך יצטרפו בקרוב הדו"חות השנתיים של oecd ל-2009, שבהם תדורג ישראל בתחתית רשימת 34 המדינות החברות בארגון, בכל הנוגע לתחומי העוני, הרווחה, החינוך והבריאות.
איך ייתכן שבעוד שכל המדדים מורים כי הכלכלה הישראלית צומחת ומשגשגת, ושר האוצר חוגג את יציאת המשק הישראלי מהמיתון העולמי לפני כל העולם, ממדי העוני בישראל נותרים גבוהים מאוד - ואף גדלים משנה לשנה. שלושה אנשי אקדמיה מנסים לתת תשובות ולהציע פתרונות.
לדברי פרופסור אבי בן בסט, לשעבר בכיר בבנק ישראל ומנכ"ל האוצר, הדו"ח מלמד על עלייה בכל המדדים: מדד העוני למשפחות, מדד העוני לנפשות, מדד העוני לילדים וגם על עלייה במדד האי שיוויון.
"אני מעריך כי הסיבה המרכזית לגידול במדדים ב-2009 היא העלייה הגדולה באבטלה", אומר בן בסט. "ב-2008 היה שיעור האבטלה בישראל נמוך - 6.1%. ב-2009 עלתה האבטלה ל-7.6%, ובאמצע השנה היא אף הגיעה ל-8%. אנחנו יודעים ממחקרים בעולם ובארץ כי עם העלייה באבטלה נרשם גידול גם בממדי העוני והאי שיוויון".
לפיכך הוא סבור כי ב-2010, שבה מורגשת ירידה באבטלה, צפויה ירידה מסוימת גם בעוני ובאי השיוויון. "אבל גם אם זה נכון", אומר בן בסט, "הבעיה נותרה וצריך להתמודד איתה: נתוני האי שיוויון גבוהים מאוד, ואנחנו מדורגים במקום נמוך בעולם בתחום זה. בלי מדיניות הולמת, הבעיה הזאת לא תיפתר".
לדבריו, הפתרון לבעיית העוני והגידול באי שיוויון מתחלק לשניים: פתרון לאוכלוסייה העובדת, ופתרון לאוכלוסיות האחרות (חרדים וערבים). "גם בקרב האוכלוסייה העובדת שיעורי העוני גבוהים", מדגיש בן בסט. "כדי לחלץ אוכלוסייה זו מקו העוני יש ליישם סוף סוף את התוכנית למס הכנסה שלילי בכל הארץ, להעלות את התשלומים לזכאים למס הכנסה שלילי, לדאוג לכך שהמעסיקים יקיימו את חוקי העבודה, ולשדרג את כל נושא ביטוח האבטלה לרמות המוקבלות בעולם המתקדם. אם היינו משפרים את כל התחומים האלה, היינו מקטינים את שיעור העוני בצורה לא מבוטלת".
עם זאת, בן בסט סבור כי כדי להתמודד עם הבעיה לטווח ארוך יש לבצע טיפול שורש ולשפר מהיסוד את תחום ההשכלה בישראל. "כל המחקרים מוכיחים כי ההשכלה היא הפתרון לבעיית העוני ואי השיוויון", הוא אומר. "אנו משקיעים מעט מאוד בהשכלה לעומת העולם".
"זאת ועוד, ברשויות המקומיות העשירות משקיעים פי שניים ויותר מאשר ברשויות העניות", טוען בן בסט. "זהו פער עצום. פערים גדולים בהשכלה מייצרים פערים גדולים בהכנסות בעתיד - ויוצרים את העניים של הדור הבא. הפתרון הוא בחינוך. בלי להשקיע בחינוך, רמת העוני תעלה בשנה אחת ותרד בשנה הבאה, אבל תהיה תמיד בשיעור דומה וגבוה. השינוי האמיתי יתרחש רק אם נבצע מהפכה אמיתית בהשכלה".
פרופ' איל קמחי, מרצה בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית וסגן מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מדגיש כי דו"ח העוני הוא מדד יחסי. "קשה למדוד עוני אבסולוטי, וקשה להשוות עוני אבסולוטי של מדינה אחת למדינה אחרת", הוא אומר.
קמחי מסביר כי המשק בישראל צומח - ואיתו צומח גם קו העוני. מאחר שאין איזון בין שתי הצמיחות, משפחות רבות שמצבן הכלכלי לא השתנה אבל קו העוני השיג אותן, נופלות מתחת לקו ונרשמות בסטטיסטיקה כעניות.
"הצמיחה בישראל בשנים האחרונות לא היתה מאוזנת", הוא אומר. "לא כולם נהנו ממנה במידה שווה. אלה שהשתכרו הרבה - שכרם עלה עוד יותר ומצבם השתפר; האחרים נשארו במקום - וגם אם מצבם לא השתנה, הפער שלהם מבעלי השכר הגבוה גדל. הדרך לעצור את הגידול בפערים ולהקטין את העלייה במספר העניים בישראל היא לעודד את הצעירים להשתלב בחזית הטכנולוגיה".
לדעת קמחי, הקטנת העוני יכולה להיעשות בשתי דרכים: על ידי טיפול בסימפטומים לטווח הקצר - למשל הרחבת פרויקט מס הכנסה שלילי, כלומר מתן כסף מהמדינה לעניים עובדים כדי להעלות אותם מעל לקו העוני - או באמצעות טיפול שורש לטווח הארוך, שטמון בהשכלה. אבל קמחי מודע למגבלות: "את התוצאות של טיפול השורש נראה בעוד כמה שנים - וזה מחוץ לאופק התכנון של הממשלה".
פרופ' ארנון בראון, ראש החוג לשירותי אנוש במכללת תל חי ומרצה במכללה החברתית כלכלית, סבור כי הסיבה העיקרית לדו"ח העוני הקשה היא שלאיש לא אכפת מהעוני בישראל, חוץ מלעניים. "כבר חמש שנים אנחנו מסתובבים סביב רמת עוני של 25% ודבר לא זז - וגם לא יזוז", הוא טוען. "לאוצר זה לא משנה; הם מאמינים בכלכלה חופשית - כך המשק יגדל, העוגה תגדל, וזה ייחלץ את העניים. זה לא הוכיח את עצמו בשום מקום בעולם, גם לא בישראל. לציבור הרחב ולפוליטיקאים לא אכפת, כי העוני מתרכז בקרב החרדים והערבים, שממילא לא רוצים להשתלב בחברה. העוני לא מעניין גם כי הוא לא קיים בתל אביב".
יתרה מכך, טוען בראון כי מלחמה בעוני מחייבת העלאת מסים ותשלום קצבאות. "ואילו המלה קצבאות נהפכה בישראל למלת גנאי".לטענת בראון, ההשכלה תוריד את היקף העוני, אבל רק במידת מה - כי במשק יש מחסור במשרות מכניסות. "בעיית העוני היא מבנית. הוא לא יירד בשיעור משמעותי בשנים הקרובות, אלא אם יחול שינוי במדיניות, נאמץ את מסקנות ה-oecd ונגדיל את תשלומי ההעברה, ובראש ובראשונה את קצבאות הילדים. אנחנו כיום בפיגור של 25% לפחות לעומת רמת הקצבאות ב-oecd".
"עם העלייה באבטלה - גדל העוני"
מוטי בסוק
9.11.2010 / 7:03