פטרים (ממס) - ובוכים

1. ביוני 2009, תחת הכותרת "גן עדן של מסים למשקיעים בחיפושי גז ונפט בישראל", פורסם באתר energianews מאמר פרי עטו של רו"ח שלמה אלפיה, שבו תיאר כיצד "הטבות המס שממשלת ישראל מעניקה לשותפויות המוגבלות ולעוסקים בתחום חיפושי הנפט והגז יעודדו גם חברות זרות ובינלאומיות להקים שותפויות ולבצע פעילות עסקית דווקא בישראל, כדי ליהנות מהטבות מס אלה".

אלפיה ידע מן הסתם עד כמה אטרקטיבית מדיניות המיסוי המקלה של ישראל, שכן הוא לא אחר מאשר רואה החשבון של שותפויות החיפושים של קבוצת דלק. ואולם, אלפיה הוא גם זה שהגיש לוועדת ששינסקי את ניתוח התזרים של שותפות ים-תטיס, שלפיהם נתח ספקית הגז בהכנסות מן הפרויקט מגיע ל-47.6% בלבד, בעוד שהמדינה נהנית מנתח מפתיע של 52.3% מהתזרים. כלומר, זהה לממוצע בקרב המשטרים הפיסקליים המקבילים לאלה של ישראל בעולם, וכפול מנתח המדינה שזיהתה ועדת ששינסקי.



נתון זה נהפך עד מהרה לפופולרי שבין הטיעונים התקשורתיים של חברות הגז, אף שבמדינה רואים בו עוד ספין מניפולטיבי ומופרך. מדוע?



2. ראשית, בחישוב המיוחד שהגישה דלק היא טוענת כי לא פחות ששליש מסך הכספים שהעבירה למדינה בתקופת פרויקט ים-תטיס כולה (1997-2009) שולמו במיסוי ישיר. כלומר, מתוך תזרים מזומנים של 7.5 מיליארד שקל שהניב עד כה הפרויקט, העבירה דלק למדינה 2.6 מיליארד שקל, שמתוכם 880 מיליון שקל שולמו במסים ישירים.



מה שדלק לא מספרת הוא שהחישוב שביצעה מבוסס על "מיסוי תיאורטי" בלבד. מדוע תיאורטי? מאחר שהיא בחרה משום מה להתעלם מההטבה שמאפשרת לה לקזז הפסדים בפרויקטים אחרים מההכנסות בפרויקט ים-תטיס. כך למשל, צוינה בתחשיב חבות מס של 245.4 מיליון שקל ב-2009 - אף שדלק קידוחים ואבנר חיפושי נפט, המחזיקות יחדיו ב-53% מים-תטיס, לא שילמו כלל מס בשנה זו. אף שדלק קידוחים למשל דיווחה לבורסה על מכירות של 89 מיליון דולר ב-2009 ועל רווחים של 38 מיליון דולר - היא דיווחה אפילו על הפסד עסקי לצורכי מס של 37 מיליון שקל לשנה זו, כשאבנר מדווחת על הפסד של 38.5 מיליון שקל. זאת, לאחר שקיזזו את הרווח בהוצאותיהן בפרויקט המקביל של קידוח תמר, למשל.



3. שנית, בדלק טוענים כי שיעור ההוצאות השוטפות והפחת שלהם בפרויקט הסתכם ב-30% מהתזרים, בעוד שהנתון המקובל בעולם הוא 20%, ואילו בוועדת ששינסקי מצאו כי בפרויקט המסוים הוא אף ירד מתחת ל-15%. גם כאן, אגב, הנחתום מעיד על עיסתו. במצגת שפירסמה נובל אנרג'י ביוני השנה, העידה החברה בעצמה כי שיעור הוצאות ההפקה (loe) שלה בשדות הגז של בישראל הוא הנמוך מבין שדות הגז והנפט של נובל בעולם (ראו גרף בעמוד 2). על פי נתונים אלה, הוצאות ההפקה בישראל נמוכות לעומת כל המדינות שבהן פועלת נובל, ואף ששיעור הרווח התפעולי בישראל הוא מהגבוהים בעולם, הרי שהטבות המס המוזכרות מביאות לשיעור הרווח לצורכי מס מהנמוכים בעולם.



אלא שהוויכוח בין 15% ל-30% בפרויקט ים-תטיס יהיה זניח במאגרים דוגמת תמר ולווייתן. נפחם העצום של מאגרים אלה לעומת ים-תטיס (פי 8-14), ומחיר הגז שצפוי להיות כפול לפחות שם, עומדים להפחית משמעותית את שיעור ההוצאות משום היתרון לגודל, גם אם אלה יהיו כפולות ומכופלות מן ההוצאה בים-תטיס.



4. ואולם, הסיבה העיקרית להפרכת הספין נעוצה בעובדה שדלק משקללת בחישוב גם את תשלומי המע"מ והבלו (מס הדלק). מדובר בלא פחות מ-40% מהסכום שהיא טוענת שהיא חולקת עם המדינה - וזאת, אף שאת התשלומים האלה היא ממילא מקזזת. מכיוון שהמע"מ והבלו מקוזזים, הם נגרעים בכל העולם מחישוב הכנסות המדינות מהתגליות שבשטחן - ולא נכללים במודל ההשוואתי הבינלאומי. ההשוואה הבינלאומית מתבצעת על בסיס גביית מס חברות ותמלוגים בלבד, ולא כוללת גם רכיבים נוספים דוגמת דיווידנדים, רווחי הון ליחיד או מיסוי אישי. מכאן, שהטענה לפיה דלק חולקת עם המדינה 52% מהכנסותיה לא זו בלבד שאינה מדויקת - אלא שאינה רלוונטית כלל, מאחר שאינה מתבססת על המודל המקובל בעולם להשוואה בין מדינות. מה שטוב לעולם, כבר למדנו מדלק, לא בהכרח טוב עבור ישראל. ואולם אי אפשר להשוות תפוזים לתפוחים - יהיו הספינים חזקים ככל שיהיו.