מדינת ישראל מדרדרת את החרדים לאומללות

>> א', חרדי בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים, סיפר בשבוע שעבר על דרך החתחתים שעבר כאשר החל לפני ארבע שנים ללמוד במסגרת מכינה מיוחדת של הטכניון. הוא התחיל את המכינה יחד עם עוד 60 חרדים, ובשיעור הראשון נכנס המרצה ורשם על הלוח משוואה בשני נעלמים, x ו-y. כאשר סובב את פניו לכיתה, גילה המרצה כי התלמידים בוהים בו בחוסר הבנה. "מספרים אנחנו יודעים", הם אמרו לו, "אבל מה זה הסימנים האלה שרשמת על הלוח?".



המרצים במכינה נאלצו לסגת בחומר הלימודים עוד ועוד כדי להגיע לרמה של תלמידיהם. בסופו של דבר הם הגיעו עד חומר של כיתה ג' - חשבון של שברים. "במבחן הראשון בשברים קיבלתי עשר", מספר א'. "עשר מתוך 100, ונשברתי. הודעתי שאני פורש. הדבר היחיד שהחזיק אותי זה שהמרצה איים עלי שאם אני פורש - הוא יבוא ויצעק לי מתחת לחלון של הבית עד שאחזור ללימודים".

את המכינה החרדית, שנמשכה על פני 16 חודשים, סיימו בסופו של דבר 15 מתוך 60, שהתקבלו כולם ללימודים בטכניון. א', כיום בשנה השנייה ללימודיו בטכניון, מספר כי הקשיים לא הסתיימו בכך. כאב למשפחה הוא עובד במשרה מלאה במקביל לתואר בטכניון. "ממוצע הציונים שלי הוא 74. מי יעסיק חרדי בן 30 עם ממוצע כזה", הוא תוהה בקול רם.



א', שהוא ללא ספק חרדי בעל כישורים טובים במיוחד ומוטיווציה גבוהה במיוחד, ממחיש את הקשיים הניצבים בפני גבר חרדי שרוצה לפרוש מהישיבה ולהתחיל לעבוד. גבר כזה ניצב בפני מחסום של דעות קדומות, ומחסום של היעדר כישורים. לחלוטין. אפילו כישורים של כיתה ג' אין לגברים החרדים. כיצד דירדרה מדינת ישראל את הגברים החרדים למצב אומלל שכזה, ומה עושים כדי שהילדים החרדים של היום לא יידרדרו גם הם לאומללות דומה - זאת סוגיה שמדינת ישראל חייבת לטפל בה באמצעות לימודי הליבה במערכת החינוך - אבל לגבי דור הגברים החרדים הנוכחי זהו כבר חלב שנשפך. אצל אלה חייבים להפסיק את המשך הנזק, ובהקדם.



הפתרון מצוי בידיהם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומנכ"ל משרדו, אייל גבאי. הפתרון עובר דרך הטיפול בסוגיית הבטחת ההכנסה לחרדים. פסיקת בג"ץ, כמו גם הזעם הציבורי שהתעורר, חייבו את ראש הממשלה למציאת פתרון מתקבל על הדעת לקצבה, המשולמת כיום רק לאברכים אבל לא לסטודנטים.



חלק מהפתרון המוצע הוא הגדלת השוויניות, באמצעות הגדלת הסיוע לסטודנטים עניים - ככל הנראה בדרך של הגדלת תקציב המלגות העומד לרשות הסטודנטים. זהו צעד נכון, אבל מה שחשוב עוד יותר הוא הצעדים שיינקטו בתוך האוכלוסייה החרדית. בעיקר, הפיכת קצבת הבטחת ההכנסה מקצבת קיום לאברך העני - לקצבה שמעודדת את החרדים לצאת מחיי הישיבה ולהתחיל לעבוד.



זהו אינו מעבר פשוט. לא רק שמבחינה ערכית החרדים מעדיפים את חיי הלימודים על פני עבודה, אלא שגם מבחינה כלכלית קשה להם לעמוד בכך. אלא שזהו מעבר הכרחי אם אנחנו רוצים להפסיק לעזור לחרדים להרוס את עצמם - ואת מדינת ישראל כולה יחד עמם.



לשם כך חייב גבאי לעמוד על העיקרון כי קצבת הבטחת הכנסה לא תהיה עוד קצבת קיום שאינה מוגבלת בזמן. ניתן לממן לחרדים עניים לימודים בישיבה לפרק זמן קצוב ומוגבל, אבל לא יותר מכך. בחלוף הזמן, האברכים המצטיינים יישארו בישיבות בזכות מלגות לימודים. השאר יצטרכו לפנות לעבודה.



בנוסף, מנכ"ל משרד ראש הממשלה חייב לסייע לחרדים לבצע את המעבר מישיבה לעבודה, בכך שקצבת הבטחת ההכנסה תמשיך לתמוך בהם בתקופה שבה הם רוכשים השכלה כללית, עוברים הכשרות מקצועיות, ואפילו בשלבים הראשונים של השתלבותם בעבודה. אי אפשר להפסיק את התמיכה של הקצבה באבחת סכין, כי אחרת הגברים החרדים פשוט לא יוכלו לעמוד במעמסה הכלכלית של השתלבות בשוק העבודה.



לבסוף, חייבים לקבוע כי כל ההסדר הזה הוא מוגבל בזמן, משום שלא ניתן להמשיך ולממן את הדורות הבאים של גברים חרדים משכילים בתורה, אבל נבערים מדעת בכל תחום אחר. השגיאה של ויתור לחרדים על לימודי ליבה במערכת החינוך היסודית והעל-יסודית, ועוד מימון השגיאה הזו על חשבון משלם המסים (המשכיל והעובד) החילוני, אינה יכולה להימשך. אם החרדים יצטרכו לממן מערכות חינוך נעדרות ליבה לעצמם, בלי סיוע של משלם המסים, לא תהיה להם ברירה אלא לצאת לעבוד - מה שבהכרח יחייב אותם להתגמש בתחום הליבה.



זוהי המשימה המוטלת לפתחו של שר החינוך, גדעון סער, ושל ממשלת ישראל כולה. במשך שנות דור טיאטאו ממשלות ישראל את הבעיה החרדית מתחת לשטיח, בשל אילוצים פוליטיים, אבל כעת הבעיה הזו מתפוצצת לנו בפרצוף. אם ישראל חפצת חיים, היא חייבת לתמוך בחרדים בהשתלבותם בעבודה, וחייבת לתבוע מהם לצאת לעבוד. נקודה.