ההסדר בפסגות - אכיפה ראויה ומאוזנת

>> ההסדר המינהלי שגובש בפרשת פסגות מקדם אינטרסים ציבוריים חשובים שכדאי להאירם מנקודת מבטם של התאגידים הפיננסיים ושל הלקוחות שאותם הם משרתים.

תאגיד הוא יצור מלאכותי, אין לו קיום משלו. הוא פועל באמצעות האורגנים המוסמכים שלו, כך שפעולתו של מנהל בו מיוחסת לתאגיד ומחייבת אותו. כך גם כאשר המנהל מבצע עבירה. פעילות עבריינית היא מטבעה פעילות במחשכים, המאופיינת במידור מכוון תוך עקיפת כל הגורמים המוסמכים בחברה. התוצאה היא שתאגיד עלול לעמוד לדין בגין פעולות עברייניות של המנהל, גם כאשר הפעולות לא היו ידועות לרוב הגדול של האורגנים המוסמכים בחברה. יוצא שבמקרים רבים התאגיד נושא בתוצאה קשה, אף שהפעילות היתה עצמאית ומבלי שעברה הליך קבלת החלטה מסודר. במקרים רבים יש אפילו ספק רב אם הפעילות העבריינית המיוחסת למנהל בכלל הועילה לתאגיד.



אלה מצבים שבהם הטענה הנשמעת היא שהעמדה לדין לא רק שיכולה לגרום לפגיעה לא מידתית בתאגיד ובלקוחותיו, אלא היא גם לא הוגנת כלפיו. במצבים כאלה תאגידים פיננסיים מבקשים להתקשר בהסדרים שיאפשרו להם את המשך הפעילות העסקית. הסיטואציה הבעייתית מקצינה כשמדובר בתאגידים גדולים העוסקים בניהול כספים של אחרים ומספקים שירות לציבור.



אמון הציבור בתאגידים פיננסיים הוא רכיב קריטי שבלעדיו אין קיום לתאגיד. הגשת כתב אישום נגד תאגידים פיננסיים פוגעת קשות במוניטין שלהם. סדק אחד באמון עלול ליצור אפקט דומינו. משקיע קטן שמסר את כספי הפנסיה שלו לתאגיד מנהל הוא לרוב חסר יכולת להבין את הדקויות המשפטיות המבחינות בין "אחריות התאגיד", "אחריות המנהל", "אורגן מוסמך" או "תורת האורגנים". מבחינתו כולם עבריינים והכסף בסכנה.



הסכנה לשוק היא שהציבור יחליט למשוך את כספיו מהמוסד והנזק שייגרם למשקיעים יביא הלכה למעשה לענישה עקיפה של הציבור ולפגיעה בו. ההליך הפלילי לא מאפשר פתרון מהיר ויעיל. האפשרות היחידה העומדת בפני התאגיד היא להמתין להגשת כתב אישום ולאחריו להגיע להסדר טיעון. אלא שההליכים הארוכים, החשיפה התקשורתית והפגיעה במוניטין הם בלתי נסבלים.



ההחלטה על העמדה לדין מחייבת שקילת האינטרס הציבורי הישיר בכל מקרה ומקרה ובתוך כך את מכלול הנסיבות הרלוונטיות לפי נוסחה של איזון. התחשבות בציבור הלקוחות הפסיבי, שיכול למצוא עצמו נפגע על לא עוול בכפו - היא שיקול ראוי ומאזן.



עמדה זו אינה עומדת בסתירה לערך החברתי שבהטלת אחריות על תאגידים פיננסיים, שהוא להבטיח את תקינות פעולותיהם ופעולות נושאי המשרה ועובדיהם. אלא ששיקולי העמדה לדין של תאגיד שונים משיקולי העמדה לדין של אורגנים בשר ודם. לכן יש לאפשר קבלת אחריות על ידי התאגיד, תוך הכרה בעבירות שבוצעו על ידי האורגנים שלו, ותוך קבלת התחייבות להחיל נורמות ראויות של ממשל תאגידי, פיקוח ובקרה שימנעו ביצוע עבירות בעתיד, וזאת ללא גרימת נזק למשקיעים. בכך מושגת תכלית האכיפה באופן ראוי ומאוזן.



יש לברך על ההסדר עם פסגות שפותח את הדרך והאפשרות לתאגידים פיננסיים להגיע להסדרים מהסוג הזה, המבוססים על יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה.



הכותבת היא סמנכ"לית בבנק דיסקונט והיתה הממונה על ענייני ניירות ערך בפרקליטות המדינה