אושר לייצוגית: לחייב את הרכבת לפצות כספית בעלי חופשי חודשי שסובלים מאיחורים

השופטת מיכל אגמון גונן דחתה בקשה של רכבת ישראל לדחות על הסף בקשה לתביעה ייצוגית נגד הרכבת שעוסקת במתן פיצוי לנוסעים שרכשו כרטיס חופשי-חודשי וסובלים מאיחורים של הרכבת.



משמעות ההחלטה כי הרכבת תיאלץ עתה להחליט האם ברצונה להתפשר עם התובע הייצוגי על מתן פיצוי לבעלי כרטיס חופשי-חודשי שנפגעו כתוצאה מאיחורי הרכבת או להסכים לאישור הדיון בתביעה הייצוגית לגופה. השופטת הטילה על הרכבת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 30 אלף שקל.



הנוהל כיום נקבע על ידי מנהל הרכבת ולפיו הפיצוי שינתן לנוסעי הרכבת בשל איחור רכבת העולה על 30 דקות הוא כרטיס נסיעה אחד חינם באותו קו רכבת. לטענת התובע פיצוי זה אינו מהווה פיצוי לנוסעי הרכבת שרכשו כרטיס תקופתי חודשי שכן ממילא הכרטיס החודשי מזכה אותם בנסיעה ללא הגבלה באותו קו במהלך החודש. בנוסף המבקש טוען כי הרכבת אינה נותנת גילוי נאות לזכות הפיצוי, והתוצאה היא שהפיצוי נשלל מחלק ניכר מהנוסעים משום שאינם מודעים לזכותם.



העותר תבע לפיצוי כספי לנוסעים בגין איחור רכבת מאז הקמת חברת הרכבת ועד למועד הגשת התביעה וכן להוצאת צווים המורים לרכבת לקבוע כלל לפיצוי נוסעיה הקבועים המשתמשים בכרטיס "חופשי-חודשי", והמורים לה ליידע את נוסעיה בדבר זכותם לפיצוי בגין איחור רכבת במסגרת הכרזת הכרוז על האיחור.



הרכבת ביקשה לדחות את התביעה על הסף בהיעדר סמכות והעדר עילה. לטענת הרכבת הערכאה המתאימה לבירור התביעה ובקשת הייצוג הינה בית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת תובענה מינהלית, שכן התביעה תוקפת החלטה של רשות מינהלית – מנהל הרכבת. הרכבת אף איימה כי קבלת התביעה תביא לייקור כרטיסי הנסיעה.



אגמון גונן דחתה את טענות הרכבת באומרה כי "הרכבת אינה ממלאה תפקיד ציבורי מובהק, והיא מונעת בעיקר משיקולים עסקיים.... תשלום עבור כרטיסי נסיעה ברכבת אינו בגדר תשלום חובה שלאזרח אין ברירה אלא לשלמו, ואין מדובר בתשלום שהרכבת גובה מכוח סמכותה כגוף שלטוני אלא מעצם היותה חברה מסחרית". השופטת קובעת כי "כרטיס נסיעה אחד חינם באותו קו רכבת שאיחרה, אינו מהווה פיצוי לנוסעים שברשותם כרטיס "חופשי חודשי" שממילא מזכה אותם בנסיעה חופשית ללא הגבלה באותו הקו במהלך אותו חודש.... המשמעות היא שלנוסעים אלו לא משולם פיצוי בעל ערך כספי
כלשהו, ומנגד הרכבת לא מוציאה סכום כסף כלשהו לצורך תשלום "פיצוי" זה".



השופטת מבהירה כי כרטיס "חופשי-חודשי" הינו כלי שיווקי של הרכבת להגדלת היקף הנוסעים ורכישת קהל נוסעים קבוע. לדבריה "קהל הנוסעים הקבוע של הרכבת, המשתמש בכרטיס "חופשי-חודשי", הוא גם הנפגע העיקרי מאי עמידתה בלוחות זמנים, ועל כן יש להניח כי חלק ניכר מהזכאים לפיצוי על פי התקנות נמנים על ציבור זה. הנה כי כן, המרת הפיצוי לכרטיס נסיעה חינם, מאפשרת לרכבת, הלכה למעשה, שלא לשלם חלק ניכר מהסך הכללי של הפיצוי אותו היא חייבת לשלם לפי התקנות והחוזה שנכרת בין הרכבת לבין נוסעיה".



אגמון גונן מגיעה למסקנה כי קמה לתובע עילת תביעה לפיה הרכבת חייבת לפצות את הנוסעים שברשותם כרטיסי "חופשי-חודשי" בפיצוי כספי בגין איחור העולה על 30 דקות.