"אין כל פסול בהשקעת כספי מדינה בערוץ 10"

קרן המנוף אוריגו מנהלת מגעים להעמדת הלוואה בסך 100 מיליון שקל לערוץ 10, כך פורסם השבוע. קרן מנוף היא קרן משותפת למגזר הפרטי ולממשלה - רבע מהון הקרן הוא כספי מדינה שהושקעו בה, כשהמדינה התחייבה לספוג ראשונה הפסדים בקרן, וגם הסתפקה בהגבלת הרווח שלה. מה עושים כספי מדינה בחילוץ ערוץ 10 מקשייו?

זו אינה הפעם הראשונה ששאלה זו מתעוררת. למעשה, בשנה וחצי שחלפו מאז השקיעה המדינה 1.1 מיליארד שקל בשלוש קרנות מנוף, השאלה הזו עולה בכל פעם מחדש. קרנות המנוף, שההחלטה על הקמתן התקבלה בשיאו של המשבר הפיננסי ואשר נועדו להקל על מצוקת האשראי ששררה אז ולסייע לחברות בקשיים, החלו לפעול כאשר שיא המשבר ומצוקת האשראי כבר התפוגגו. הצורך בכספי מדינה לטיפול בכשל בשוק האשראי חלף מהעולם, אבל הקרנות המשיכו לפעול.

התוצאה היתה שהקרנות החלו להשקיע בחברות לפי כדאיות ההשקעה, בלא קשר לכשל שוק או למצוקה. מדובר, בין השאר, בחברות: משכנות כלל שנרכשה מהמיליארדר הבריטי לואי נואי, גילץ של רוני בירם וגיל דויטש, הום סנטר של אליעזר פישמן, ועכשיו - ערוץ 10 שבבעלות המיליארדרים יוסי מימן, ארנון מילצ'ן ורון לאודר. כספי מדינה, מתברר, עשו דרכם להשקעה בחברות שבבעלות אילי ההון המובילים בישראל.

החשב הכללי במשרד האוצר, שוקי אורן, הוא שהגה את הרעיון של קרנות המנוף בשיאו של המשבר הפיננסי. אורן הוא גם זה שמגן מאז על המשך פעילותן, על אף שהנסיבות הכלכליות השתנו, והוא גם זה שאיפשר לקרנות להרחיב את פעילותן. בינואר 2010, כאשר כבר היה ברור לחלוטין כי אין עוד כשל בשוק האשראי וכי אין די חברות במצוקה הזקוקות לסיוע של קרנות המנוף, אישר אורן לקרנות להרחיב את סל ההשקעות שלהן - לרבות לחברות שלא הנפיקו אג"ח בבורסה.

"אי אפשר לשפוט את הפעילות של קרנות המנוף בדיעבד", מדגיש אורן. "זה כמו לשפוט היום את ההחלטה להוציא 0.5 מיליארד שקל על רכישת חיסונים לשפעת החזירים, שבסוף לא השתמשו בהם. האם זה הופך את ההחלטה הזו למיותרת?

"כדאי לחזור לעיתונים של סוף 2008, ולהיזכר בלחצים שהיו אז להזרמת כספי מדינה לשם סיוע בהתמודדות עם המשבר הפיננסי. גם ידידי זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך, יצא אז עם הצעה לערבות גורפת של המדינה להנפקות אג"ח קונצרניות בבורסה על רקע מחנק אשראי אמיתי, כשהבנקים - שסבלו ממחסור בהון - חדלו להעמיד אשראי.

"בסיטואציה הזו יצאנו עם קרנות המנוף. חששנו שבשוק האג"ח תהיה מפולת של עשרות מיליארדי שקלים, ולכן יצאנו עם תוכנית של 5 מיליארד שקל כספי מדינה - שביחד עם כספים של המגזר הפרטי היו אמורים להביא להשקעה של 20 מיליארד שקל בשוק האג"ח. אין לי ספק, שעצם היציאה עם התוכנית הביאה לשיפור המצב בשוק האג"ח, ולכך שבסופו של דבר התוכנית צומצמה רק ל-1.1 מיליארד שקל. בדיוק כשם שהערבות שהעמדנו לבנקים, בסכום של 6 מיליארד שקל, איפשרה להם לגייס הון בעצמם בשוק, בלי שהם נדרשו להשתמש בערבות שלנו".

אפשר להסכים לגבי השיפוט בדיעבד של ההחלטה להעמיד את קרנות המנוף בשיאו של המשבר הפיננסי. אבל זה אינו מסביר עדיין את ההחלטה שלכם להקל עם קרנות המנוף בתחילת השנה, כשהיה ברור כבר ששיא המשבר חלף.

"כאשר קיבלנו את ההחלטה על השינוי, זה נבע מקושי של כמה גופים להמשיך ולהתממן. התעשייה הקיבוצית, למשל, שהיא גדולה מדי לקרנות לעסקים בינוניים ומתקשה לקבל אשראי בבנקים.

"ערוץ 10 הוא עוד גוף שנתקל בקשיי מימון, ופנה למדינה לעזרה. באותם ימים חברת תפרון קרסה ומכל עבר נשמעו קריאות שהמדינה תחלץ את המפעל. ואסור לשכוח שהיה גם את הלחץ של התאחדות התעשיינים וההסתדרות להקים את קרן הסיוע למפעלים במצוקה, שההסכם עליה נחתם כחלק מההסכם הקואליציוני, ואנחנו חשבנו שמדובר בקרן בעייתית מאוד. ולכן, חשבנו שעדיף לקחת כלי קיים, ולאפשר לכלי הזה להתמודד עם כל אותם מצבים - בכך שנאפשר לו לתת הלוואות גם לחברות שלא הנפיקו אג"ח".

"אני לא רואה בעיה עם זה. שתי ההשקעות האחרונות של קרנות המנוף הן בדיוק הכיוון שכיוונו אליו: ההשקעה במפעל גלעם של קיבוץ מענית - השקעה במפעל ישראלי, תעשייתי, שמעסיק הרבה משפחות וממוקם בפריפריה; גם בהשקעה בערוץ 10 אני לא רואה פסול - זה גוף שמעסיק מאות משפחות בישראל, מייצר כאן ומתקשה לקבל אשראי בזכות עצמו".

"אסור לשכוח - המדינה לא נתנה את ההלוואה לערוץ 10. המדינה השקיעה בקרן, והקרן היא שמשקיעה. מדובר בפעילות שלא הייתי רוצה אולי לעשות אותה בעצמי, אבל זה סיכון שאני לוקח כאשר אני נכנס להשקעה בקרן פרטית".

"צריך לזכור כי בתחילת העשור הקודם מדינת ישראל העמידה בעצמה הלוואות למפעלים במצוקה, באמצעות ועדת שרים מיוחדת שקיבלה את החלטות ההשקעה. התוצאה היתה שמרבית ההלוואות הללו מעולם לא הוחזרו, ומדינת ישראל ספגה נזק כבד. מבחינתנו, רצינו לסייע לשוק האשראי, בלי שהמדינה והפוליטיקאים מקבלים את החלטות ההשקעה בעצמם.

"קרנות המנוף, מהבחינה הזאת, היו הכלי המתאים ביותר למעורבות נכונה של הממשלה - התערבנו בגדול בלי להתערב בכלל. בחרנו בדרך שהיא לייצר רשת ביטחון לקרנות אשראי ומצד שני, להימנע ממעורבות ממשלתית ישירה בהשקעות.

"מכיוון ששוק ההון התאושש במהירות, ברור שנחיצות הקרנות הללו ירדה. ועדיין, הן שחקניות בשוק האשראי - ולא רע שהן שם".

"לא יכולנו לקרוא לכסף בחזרה. הדבר היחיד שיכולנו לעשות זה במקום להשקיע את ה-5 מיליארד שקל שתיכננו מלכתחילה, להשקיע רק 1 מיליארד שקל.

"כלומר, עצרנו את התהליך מוקדם מאוד. ובכלל, מרבית ההשקעות שאת מתלוננת עליהן נעשו עוד לפני השינוי של ינואר 2010".

"אין בקרנות המנוף הגדרה של חברה במצוקה; אין הגדרה משפטית כזו לחברה שעדיין לא הגיעה לשלב משפטי של הקפאת הליכים. לכן, ההגדרה בקרנות היתה רק של חברות שהנפיקו אג"ח, כשהכוונה היתה להשקיע בחברות עם תשואת אג"ח כמה שיותר גבוהה - בדרך כלל מדובר בחברות במצוקה.

"אמנם קראנו להן distress funds (קרנות במצוקה), אבל ההגבלה היתה רק על שיעור התשואה של האג"ח ולא על המצוקה".

"אי אפשר לנתח דברים בדיעבד, ולשאול האם במקור התכוונו שקרנות המנוף יבצעו סוג כזה של השקעות. נוצר מצב שיצאנו עם הקרנות, עצרנו בזמן והשקענו בהן רק חמישית מהכסף שתיכננו מלכתחילה. אבל מאותו רגע שיצאנו, אין לנו שליטה במה הקרנות משקיעות - ובכוונת מכוון אין לנו שליטה.

"בשורה התחתונה, אין כאן נזק. השקענו את כספי משלם המסים בכמה קרנות פרטיות, ולפי ההתאוששות בשוק כספי משלם המסים עומדים לחזור אליו, ועם רווח גדול - לעומת ההפסד הכבד שמשלם המסים ספג כשהשקיע בחברות במצוקה באופן ישיר. אז מה רע בזה?"

"קרנות הביוטק עתידות לפעול בדרך דומה - יצירת מנוף ממשלתי לעידוד ההשקעה בהיי-טק, בכך שהמדינה תשתתף בסיכון של המוסדיים בתחום".

"נכון".

"גם את קרנות המנוף יכולנו לבצע רק באמצעות מתן ערבות מדינה - אבל אז היתה חשובה לנו ההשפעה על השוק. היה צריך לייצר את הרושם שהמדינה נכנסת בגדול, כדי להרגיע את השוק, ולכן היה חשוב להזרים ישירות כספי מדינה לשוק. אבל מהותית זה לא חשוב, העיקר הוא ההשתתפות של המדינה בסיכון בהשקעות".

"אני לא יכול להגיד שלא נעשו טעויות בקרנות המנוף, אבל התפישה בבסיסה היתה נכונה. בדיעבד - פרט לשינויים קוסמטיים, כמו הגדרה מדויקת יותר של חברות שניתן להשקיע בהן ואולי העדפה של ערבות מדינה ולא השקעה ישירה - הייתי חוזר על זה".