"אני עשיר, ולא אכפת לי מה אתם חושבים"

ניו יורק טיימס



>> מגדל המגורים היוקרתי והחדש ביותר במומבאי מורכב מ-27 קומות ברזל וזכוכית המתנשאות לשמיים. החניון שלו הוא בן שש קומות, ועל הגג נמצאים שלושה מנחתי מסוקים. בבניין יש מרפסות מעל מרפסות, בריכות שחייה מוגבהות וגנים תלויים בארמון שסגנונו משלב בין "בלייד ראנר" למגדל בבל, ומשקיף על העיר הדינמית ביותר בהודו.

במגדל יש תשע מעליות, ספא, אולם תיאטרון שמכיל 50 מושבים ואולם נשפים גדול. מאות משרתים ואנשי צוות צפויים לעבוד בו. וכעת, סוף סוף, לאחר שנים של תכנון ובנייה, הדיירים עומדים להיכנס אליו. כל החמישה.



המגדל, הידוע בשם אנטילה, הוא ביתו החדש של האיש העשיר בהודו, מוקש אמבני, שעם הון של 27 מיליארד דולר הוא בין האנשים העשירים בעולם. ואולם אפילו בבירת הפיננסים של הודו, שבה התושבים עדים מדי יום לניגודים הבולטים בין עושר לעוני, הבניין החדש של אמבני כל כך מוגזם בראוותנותו, עד שהגבולות הגמישים למדי של הפרזה ואי שוויון נמתחים למימדים חדשים.



"משפחה אחת עומדת לגור כאן?" שואל פרהלד קאקר, יוצר סרטוני פרסומת ותושב בולט בעיר. "או שזה אתר חשוב, או סמל, או שזהו אל הממון. יש כאן הלם ומורא - שניהם בו זמנית", הוסיף.



אמבני, אשתו ניטה ושלושת ילדיהם, צפויים לעבור לגור בבניין לאחר חנוכת הבית שיערכו ל-200 אורחים ב-28 בנובמבר. אמבני סירב להגיב בנוגע לפרויקט ודרש מהאדריכלים, המעצבים והקבלנים לחתום על הסכם סודיות, כאילו שניתן לעטוף בסודיות גורד שחקים שקם על קצה האוקיינוס ההודי.



כצפוי, ואולי באופן מתוכנן, ההפך התרחש. פרטים דלפו - רבים מהם אושרו או הוכחשו באופן אנונימי. חלק מהדיווחים העריכו את שטח המגורים הכולל ב-37 אלף מ"ר, אף כי מקורבים לפרויקט אמרו כי המספר האמיתי נמוך מ-5,500 מ"ר. בעיתונות גם העריכו את שווי הבניין במיליארד דולר, סכום שמקורבים לפרויקט חלקו עליו.



כך או כך, העיר המופתעת קיבלה את פני המגדל החדש בשילוב של הטפת מוסר, תדהמה, קנאה וגינוי, כל אלה בתוספת קמצוץ ניתוח פרוידיאני של השאלה הבסיסית ביותר: מדוע הוא עשה זאת?



אופרת הסבון של מומבאי



במשך כמה עשורים, משפחת אמבני היתה אופרת הסבון התאגידית הידועה ביותר בהודו. האב, דהירובהאי אמבני, היה טייקון חסר רחמים שייסד את ריליאנס אינדסטריז לאחר שצמח מהשיכונים הדיקנסיאניים של מומבאי, הקרויים צ'אוולים. כיום, ריליאנס היא היצרנית הגדולה בעולם של סיבי פוליאסטר וחוטי טוויה, ומהווה כמעט 15% מהייצוא של הודו, לפי הדו"ח השנתי של החברה.



שני בניו, מוקש ואניל, ירשו את האימפריה וחילקו אותה ביניהם לאחר שנים של סכסוך. סכסוך זה כלל מאבק קשה שהתרחש באחרונה על זכויות גז טבעי שגרר נזיפה מצד ראש הממשלה, לפני שבית המשפט העליון של הודו יישב את הוויכוח לטובת מוקש. מבין שני האחים, אניל הוא מוחצן וחברותי יותר, בעוד שמוקש נחשב למיושב יותר - ומי שנראה פחות סביר שיבנה לעצמו בית בן 27 קומות.



הבניין החדש ממוקם על דרך אלטמונט, אותו רחוב בדרום מומבאי שבו רכש האב את ביתו הראשון, לאחר שהוציא את משפחתו מהשיכונים. מאוחר יותר, הוא רכש בניין דירות בן 14 קומות ששמו sea wind, שבו מוקש ואניל חיו עם משפחותיהם בקומות נפרדות, גם לאחר שהתגלע ביניהם הסכסוך. כעת מוקש עובר לגור במגדל השכן ו-sea wind נראה כמו אכסניית נוער לעומתו.



"זה כמו לחזור בכל הכוח למקום שממנו פילסו את דרכם למעמד הבינוני ולנצח את כולם", אומר המיש מקדונלד, שתיעד את ההיסטוריה של המשפחה בספרו החדש, "mahabharata in polyester: the making of the world's richest brothers and their feud". "הוא בעצם אומר, 'אני עשיר, ולא אכפת לי מה אתם חושבים'", מוסיף מקדונלד.



מומבאי, שפעם נקראה בומביי, היא העיר הקוסמופוליטית ביותר בהודו, עם אוכלוסייה של כ-20 מיליון איש במטרופולין. מהגרים זרמו לעיר בעשור האחרון, בעקבות התדמית שנוצרה למומבאי כ"עיר החלומות", שבה כל אחד יכול להתעשר. אך זוהי גם עיר ידועה לשמצה בעונייה: מחקר שנערך לאחרונה מצא כי 62% מהאוכלוסיה בעיר מתגוררים במשכנות עוני, כולל אחת משכונות העוני הגדולות ביותר באסיה, דהראווי, המאכלסת יותר ממיליון נפשות.



קהילה סגורה בשמיים



מחירי הנדל"ן במומבאי הם בין הגבוהים בעולם, מה שמוביל תושבים רבים בני מעמד הפועלים אל משכנות העוני, במיוחד לאחר שיזמי נדל"ן פינו ללא בושה שטחים בעיר לדור חדש של מגדלי דירות לעשירים. בניינים רבי קומות נחשבים לנחוצים כאן, בהתחשב בשטח המוגבל של העיר, אך המגדלים הגבוהים מבודדים עוד יותר את העשירים מהעיר ההומה תחתם. בעזרת מנחתי המסוקים שעל גג הבניין, אמבני יוכל לחיות בנוחות במומבאי מבלי לדרוך אפילו על הקרקע.



"זוהי קהילה סגורה בשמיים", אומר ג'יאן פרקאש, מחבר הספר "mumbai fables". "באופן מסוים זה משקף את הדרך שבה העשירים מפנים את גבם לעיר".



לאורך דרך אלטמונט, שבה מתגוררים תעשיינים נוספים, התגובות כלפי השכן החדש מעורבות. חלק מהתושבים הוותיקים ברחוב חוששים מהרעש שייווצר מהמסוקים הממריאים והנוחתים. אך אוצב אונדקט והארש דאגה, סטודנטים שגדלו בשכונה, מתבוננים בבניין כאילו זהו חלום שמתגשם. "שמעתי שיש בפנים מוסך שירות של ב.מ.וו", אומר אונדקט, בעודו מעשן סיגריה (השמועה לא אושרה). "יש לו גם חדר שבו ניתן ליצור מזג אוויר מלאכותי", מוסיף דאגה (ככל הנראה נכון).



סמוך להם עומד לקסמי קאנט פוג'רי, בן 26, עוזרו של מעצב פנים, שחיכה לשאת דוגמיות זכוכית לתוך הבניין. אם הדוגמיות ייבחרו יוכל פוג'רי, מהגר, לטפל בהתקנה - משימה שאותה הוא רואה ככבוד גדול. "בין אם מדובר בקבצן או באמבני, השאיפה להיות עשיר היא בלבו של כל אחד", אמר פוג'רי.



במורד הרחוב, סוהלה פוואר מודה כי היא מתקשה להתמודד עם ההבדלים בין חייו של אמבני לבין חייה. היא מבשלת עבור משפחה שגרה בדירה סמוכה, ומרוויחה 4,000 רופי בחודש (כ-90 דולר). היא נוהגת לישון על הרצפה במסדרון לאחר שהמשפחה הולכת לישון. "אני בן אדם", היא אומרת. "ומוקש אמבני הוא בן אדם. לפעמים אני מרגישה רע שאני מתקיימת מ-4,000 רופי ומוקש אמבני גר שם". מצד שני, מבט אחד לכיוון הבניין מחזיר אותה לחיים. "אולי אוכל להשיג שם עבודה", היא אומרת.