עם חוב של 3 מיליארד דולר, ענקית המדיה שיצרה את "האח הגדול" מחפשת להיט חדש

בחדר סגור, במלון מטופח הממוקם ברחוב צדדי באמסטרדם, התכנסה בשבוע שעבר חבורה של אנשים מ-14 מדינות לסיעור מוחות. זה היה מפגש סגור וממוקד. לכל אחד מהמשתתפים כוח רב. להחלטות שלהם עדים מיליוני אנשים ממדינות רבות ברחבי העולם: פולין, גרמניה, איטליה, פורטוגל, ברזיל, צרפת, ארגנטינה, אלבניה, ישראל ומקומות נוספים. הדיון בחדר היה מרתק. כל נציג מדינה סיפר על הפעולות שהיא המציאה כדי להשפיע על התנהגות האנשים שלה, מניפולציות פסיכולוגיות מתוחכמות, דרכים יצירתיות לשנות את דעת הקהל, דפוסי פעולה מיוחדים וסודות קטנים שיהפכו את האנשים הנבחרים למדוברים ביותר במדינה. נציגי המדינות האחרות האזינו בקשב, למדו, העירו, העבירו ביקורת וביקשו לדעת עוד.



לא מדובר בכינוס השנתי של נאט"ו או במפגש של עצרת האו"ם. בכל זאת, בתעשיית המדיה, מדובר בעסק רציני. זהו הכינוס השנתי של מפיקי ועורכי "האח הגדול", אחת התוכניות הפופולריות בעולם בעשר השנים האחרונות שמשודרת או שודרה בכ-70 מדינות. זאת תוכנית עתירת תקציב ורייטינג, ומטבע הדברים הנציגים רוצים לקבל את מירב המידע והעזרה האפשריים. כישלון, ולו של עונה אחת, עלול להיות בעייתי.



המפגש אורגן על ידי ענקית המדיה אנדמול, שיצרה את התוכנית ומפיקה אותה באמצעות סניפיה בחלק מהמדינות. לראשונה איפשרה אנדמול לעיתונאית ישראלית להיות נוכחת בחדר בזמן הכינוס - לזמן קצוב בלבד, ותחת מגבלות פרסום נוקשות. אבל זה הספיק. המסקנה הבלתי נמנעת מהכינוס היא הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להשפיע על פעולות של בני אדם ולתמרן אותן. אין זה משנה אם אתם פולנים, צרפתים, ברזילאים או ישראלים - שימו קבוצה של אנשים בחדר סגור עם דיקטטור מעל, ותוכלו לתפעל אותם כמו עכברים במעבדה.



אחרי ארוחת הצהריים פותח את המושב הנציג הפולני ומספר על פרק מהעונה החולפת שהיה מלא ברוחות של אהבה, "אבל בלי סקס", כדבריו, ואף מקרין קטעים. הסרט מלמד על המהירות שבה אפשר לערער אמון בין בני זוג ועל השבריריות של כל מערכת יחסים, גם כזאת הנראית מושלמת. ההפקה הפולנית של "האח הגדול" לקחה שני זוגות והפרידה ביניהם. את הנשים הכניסו לחדר ובו טלוויזיה, שבה ראו מה קורה לגברים שהוכנסו לחדר השני. שם המתינה לגברים רווקה אטרקטיבית. השניים, שלא ידעו שהם מצולמים, החלו לפלרטט עמה. הנשים צפו במתרחש ואחר כך התעמתו עם בני זוגן. היה סוער.



אחרי הסרטון הפולני עוברים לסרטון מבית "האח הגדול" ההודי שמשודר בימים אלה. "התחלה חזקה של הודו", מכריזה מנהלת המפגש ומספרת על נובטי, אסיר לשעבר שהוכנס לבית והטיל מורא על הדיירים. הוא נהג באלימות וניסה לחבל בציוד, עד שלבסוף סולק. בדרכו החוצה הוא חבט ללא רחמים במצלמות. "לצוות שלום", היא מסכמת, "וגם התוכנית ממשיכה כסדרה".



עוברים לצרפתים. כאן מתגלה נתון נוסף. למרות היסודות הזהים של "האח הגדול" - שכוללים פחות או יותר ריכוז של קבוצת אנשים בבית אחד, בלי טלוויזיה, עיתונים, ספרים או אמצעי בידור אחרים, ללא קשר לעולם החיצון ועם בעל בית דיקטטור שרואה ושומע הכל - יש כמה סוגי תוכניות.



תוכנית "האח הגדול" הקלאסית, כמו זאת שמשודרת בישראל, זהה לרעיון המקורי. בתוכנית "האח הגדול הסיפור הסודי", שמשודרת בצרפת ובפורטוגל, לכל אחד מהמתמודדים סיפור סודי מעברו, שאותו צריכים האחרים לחשוף במהלך העונה. בצרפת, למשל, אין תקציב לאוכל, אין משימות על התקציב והמתמודדים נכנסים לבית עם כסף שאותו הם יכולים לאבד במידה שהסוד שלהם נחשף. ב"האח הגדול", מהסוג שמשודר בארה"ב, המשתתפים מתחרים על כל דבר. בכל מדינה ומדינה, בעל הבית מכונה אחרת: האח, הקול, הבוס. הכל בהתאם לפורמט.



הצרפתים מספרים על הסודות, על קשיי הליהוק, על השמירה על סודיות ועל המורכבות של תוכנית שיש בה אינטראקציות בין אנשים, סודות אמיתיים וכוזבים ומשימות. "לא פשוט", הם מסכמים, "צריך להפתיע את המשתתפים כל הזמן וזה לא קל. לא קל להפתיע גם את הצופים, אבל הכי חשוב שהמשתתפים יופתעו".



הפורטוגזים, שמעלים פורמט שזהה לזה צרפתי, אם כי בתקציב נמוך יותר, מדברים על הדרכים היצירתיות שפיתחו לשמירה על סודיות. "באחת התוכניות רצינו להביא מתמודד שהסוד שלו יהיה שהוא שחקן פורנו", מספר הנציג הפורטוגזי, איש חביב עם חוש הומור ודיבור רהוט. "חיפשנו דרך לעשות את זה בלי שהמרואיינים יידעו לאיזו תוכנית הם מתראיינים, כדי שהשמועה לא תתפשט. אז התחפשתי למפיק סרטי פורנו, אימצתי שם מתאים, ובמשך חודשים חיפשתי שחקנים לסרטים. ככה מצאנו את המתמודד שלנו".



יורם זק, עורך "האח הגדול" הישראלי, הגיע למפגש יחד עם מירב שיפמן, מנהלת הידע של קשת. העונה הרביעית של "האח הגדול" הישראלי תעלה לאוויר ב-4 בדצמבר, בבית חדש. "אנחנו בוחנים את המשימות שהופיעו במדינות האחרות, מה עבד טוב יותר ומה פחות", אומר זק.



קיבלתם שם רעיונות חדשים?



"הגעתי לכנס כשכמעט כל המשימות שלנו לעונה הקרובה כבר נקבעו. בכל זאת, בכל עונה מועבר מידע בין המדינות השונות. יש משימות שאנחנו מאמצים כמו שהן, כמו משימה מהעונה הראשונה שבה המתמודדים לבשו בגדי לייטקס והיו חשופים לזרם חשמלי. במקרה הזה, לקחנו מהבריטים את הרעיון כולו, אבל זה לא קורה בדרך כלל. יש משימות שבהן אנחנו לוקחים את המנגנון ומשנים את השאר לגמרי - כמו 'השבוע שלא היה'. אנחנו בעיקר מחקים את הבריטים, והם בעיקר מחקים אותנו. המודל שלהם הוא הכי קרוב לשלנו".



יש רעיון שלכם שנחשב למוצלח במיוחד?



"הפסקת החשמל שעשינו בעונה הקודמת היתה רעיון שלנו".







מתמודדים שמעוררים רגש



מנהלת הדיונים היא איריס בוהלהאור (iris boelhouwer), מנהלת תחום הקריאייטיב בקבוצת אנדמול. "יש פה הרבה אנרגיה, אנשים מאזינים לאחרים, רוצים לראות מה האחרים הביאו וללמוד מזה", היא אומרת, "כל מדינה מכינה קליפ שמייצג את העונה הקודמת, עוברים עליו, מנתחים אותו, מתווכחים ומסיקים מסקנות".



השנה החליטו באנדמול להביא מומחית שפיתחה כלים משוכללים לליהוק משתתפים. "בדרך כלל יודעים מהבטן אם המועמד מתאים או לא", מסבירה בהלהאור, "אבל היא פיתחה שיטה. ליהוק הוא הכל. כל היתר, המשימות, התאורה - זה משני. לכל מדינה יש עונה לא טובה, וזה רק בגלל ליהוק שגוי".



איזה כלי היא נתנה כדוגמה?



"בליהוק טוב אתה רואה מתמודד ומיד מפתח אליו רגש, זה הסוד של התוכנית. לא משנה אם זאת שנאה או אהבה. העיקר שתפתח אליו רגש. למשל, אחת הדמויות הפופולריות מ'האח הגדול' הבריטי היא ג'ייד גודי, מתמודדת צבעונית שהיכתה גלים בכל העולם. במיונים לתוכנית, בוחן אחד אהב אותה ואחרת ממש שנאה אותה ולא חשבה שצריך להכניס אותה לבית".



גודי התגלתה לראשונה בעונה השלישית של "האח הגדול" שעלתה לאוויר ב-2002. בחורה המונית, בורה וחסרת מעצורים, שהסתובבה בבית עם מעט מאוד בגדים, עוררה מהומות והיתה הראשונה להגיע למשהו שנראה קרוב ליחסי מין. על אף שיצאה מהתוכנית כדמות שנואה ונלעגת, הצליחה בתוך זמן קצר לעורר את אהדת הקהל ולתרגם אותה לתוכנית טלוויזיה משלה, לבושם על שמה ואפילו לספר המגולל את קורות חייה בצל אב מסומם.



כל ההישגים האלה התרסקו כשגודי נכנסה לבית שוב ב-2007, הפעם כמשתתפת בגרסת הסלבריטאים, יחד עם אמה ובן זוגה. היא נהגה בבריונות כלפי המתמודדת ההודית וירתה לעברה אמירות שגבלו בגזענות. הדבר גרם לשערורייה בינלאומית וגודי איבדה את כל מה שהשיגה. אבל כמו עוף החול היא הצליחה להשתקם מחדש, והוזמנה לתוכנית "האח הגדול" בהודו. שם, ברגע דרמטי ששודר, התבשרה על ידי קולו המנוכר של "האח הגדול" שהיא חולה בסרטן צוואר הרחם. גודי זכתה מחדש באהבת הקהל ושיתפה אותו, תמורת כמה מיליוני דולרים, בגסיסתה, עד למותה לפני כשנה וחצי.



היו עוד מתמודדים כמו גודי שעוררו את דעת הקהל מחוץ למדינה?



"באלבניה הכניסו הומו לבית, זה היה ענק, ועורר הדים רבים ברחוב. נערכו הפגנות סוערות ורבות משתתפים של תושבים, שביקשו ממנו לעזוב את הבית כי הוא לא מייצג אותם. אמו הוזמנה לאולפן וניסתה להגן עליו ואפילו הילרי קלינטון התייחסה לתוכנית באחד הנאומים ואמרה שזה חשוב שהם מעלים את הנושא למודעות. ההתייחסות הזאת שימחה מאוד את האלבנים. המועמד, בכל מקרה, הצליח לשרוד כמעט עד הסוף".



יש הבדל בין המתמודדים במדינות השונות?



"בסקנדינוויה תמצאי הרבה צעירים יושבים מסביב לבריכה ושותים אלכוהול. באפריקה התוכנית מוצגת ב-14 מדינות שונות, לכל אחת חוקים אחרים בנוגע למה שאפשר להראות, אז יש חלקים שלא משודרים בחלק מהמדינות. בברזיל המשתתפים כל הזמן חוגגים. הם אנשים חיוביים, מרוצים. 'האח הגדול' הישראלי היא אחת התוכניות הטובות. יש ליהוק טוב, יש משתתפים יותר מבוגרים".



עד כמה יש למדינות השונות חופש בבחירת המתמודדים, באינטראקציות ביניהם?



"ל'האח הגדול' יש קווים מנחים, יסודות שהניסיון שלנו מלמד שהם טובים ונכונים, אבל כל מדינה יכולה לעשות שינויים בתוכנית. יש למשל מדינות שבהן ההצבעה היא עבור השארת המתמודדים בבית (כמו בישראל), ויש כאלה שההצבעה היא עבור הדחתם. תגובות הקהל, אגב, מפתיעות. באיטליה למשל, היה מתמודד שהיה בלתי נסבל, בכל שבוע הוא עמד להדחה, אבל הקהל השאיר אותו עד שבסוף הוא ניצח".



ופרק הזמן שהם שוהים בבית הוא אחיד?



"לא. בגרמניה, למשל, התוכנית משודרת שבעה-שמונה חודשים. יש רייטינג טוב וזה שווה את זה. בישראל היא משודרת 110 ימים".



אילו מגבלות יש?



"אין ילדים כדיירים, אין אלימות. מעבר לזה הכל מותר. הכל בגבולות ועל פי חוקי המדינה. באיטליה למשל אסור להישבע".



היה מקום בעולם שבו התוכנית נחלה כישלון חרוץ?



"כן, בבחריין. זה היה רע וירד מהאוויר".



למה?



"כנראה שזה היה מוקדם מדי בשבילם".







קצב רכישות מסחרר



"האח הגדול" נחשבת להצלחה הגדולה של אנדמול, ותרמה רבות להפיכתה לענקית התוכן הגדולה בעולם בקטגוריה של סדרות ללא תסריט. החברה, שהוקמה בהולנד ב-1994, הצליחה לייצר עוד כמה פורמטים עתירי רייטינג והכנסות, בהם השעשועונים "אחד נגד 100", "אל תפיל את המיליון", "דיל או לא דיל" ו"אפקט הפחד", והונפקה כבר ב-1996 לפי שווי של 109 מיליון יורו. אלא שאף אחת מהתוכניות האחרות לא הצליחה לייצר את הרעש שעוררה "האח הגדול".



ההתחלה לא היתה פשוטה. ההשראה לאח הגדול הגיעה מכמה מקומות. אחד מהם הוא ה-jennicam: נערת קולג' מארה"ב שצילמה את עצמה מסביב לשעון ואיפשרה לגולשים לצפות בה תמורת תשלום. תוך זמן קצר היא נהפכה ללהיט. לצד זה שודרו תוכניות מצליחות אחרות ברוח זו, כמוthe real world של mtv, שעקבה אחר חייהם של קבוצת צעירים בדירות בערים שונות בעולם.



באנדמול כינו אז את הרעיון "פרויקט x", והמפיקים התעקשו להעלות אותו לאוויר. הבעיה היתה שלא נמצאה רשת טלוויזיה שתהיה מוכנה לקחת את הסיכון. למעשה, כמעט כל רשת שאליה פנו בהצעה לשדר את התוכנית דחתה אותה מסיבות שונות. החברה אף פנתה לרשתות הטלוויזיה ההולנדיות והציעה שותפות כלכלית מלאה - כלומר, חלוקה גם במקרה של רווח וגם במקרה של הפסד. אך גם כך לא הצליחה למצוא שותף לדרך. בסופו של דבר החליט ערוץ veronica ההולנדי, שהתאפיין בקהל צעיר, להרים את הכפפה.



סוד ההצלחה המסחררת של התוכנית היה טמון במידה לא מועטה בתזמון המצוין שלה. היא עלתה לאוויר רגע לפני מהפכת תוכניות הריאליטי והיתה לאחת מחלוצות הז'אנר. בנוסף, היא הצליחה לרתום לצדה אמצעי מדיה נוספים, כמו האינטרנט והסלולר.



ב-2007, כשהיא כבר חברה בינלאומית מצליחה ומוכרת, נמכרה אנדמול בסכום של 3.4 מיליארד יורו לקבוצת משקיעים פרטית שכללה את חברת מדיה סט שבבעלות סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה, המפיק ההולנדי ג'ון דה מול וחברת ההשקעות הפרטיות של גולדמן סאקס. באפריל 2008 מונה ינון קרייז, בוגר לימודי מינהל עסקים באוניברסיטת ucla, לעמוד בראשה.



קרייז, 45, ישראלי שהיגר לארה"ב, התחיל את הקריירה שלו בתעשיית המדיה כעוזרו ויועצו הבכיר של חיים סבן והפיק עמו כמה תוכניות טלוויזיה, בהן "פאואר ריינג'רס" המצליחה. קרייז גם היה שותף של סבן בכמה מהשקעותיו בחברות מדיה, בהן פרוזיבן, סאט1 הגרמנית וקשת הישראלית. סבן החליט להמר על הצעיר חסר הניסיון, אז בן פחות מ-30, שפגש במקרה, ואיפשר לו להקים ולנהל את הפעילות שלו באירופה. קרייז חדור המוטיווציה הצליח לצבור ניסיון וקשרים, עד שמונה לתפקיד מנכ"ל אנדמול.



עם מינויו הוטלה על קרייז משימה כבדה מאוד: לפי ההערכות הוא אמור היה להכפיל כמעט את רווחי החברה לפני מס, ריבית, פחת והפחתות (ebitda), מכחצי מיליארד דולר בשנה לכ-900 מיליון דולר. כשנכנס לתפקיד, אמר קרייז כי הוא מתכוון להרחיב את היקף הפקות הדרמה של החברה, המתמחה בתוכניות ריאליטי ושעשועונים.







במהלך 2010 ביצעה אנדמול, בראשות קרייז, שורה ארוכה של רכישות של חברות הפקה מכל העולם. באוגוסט 2010 הודיעה אנדמול על רכישת השליטה בחברת אותנטיק שהוקמה בארה"ב ב-2000, ואחראית על הפקת תוכניות ריאליטי עבור ערוצי הכבלים בראוו, פוד נטוורק ו-ltc. כמה חודשים קודם לכן, במארס 2010 היא הודיעה על רכישת השליטה בחברת ההפקות הרוסית weit media שנוסדה ומנוהלת על ידי טימור ויינסטיין - אחד המפיקים המצליחים ביותר ברוסיה. weit media אמנם השלימה עד אז רק הפקה אחת ברוסיה, אך נמצאה בתהליכי הפקה של 16 פרויקטים בתחום הטלוויזיה ברוסיה, בהם קומדיות מצבים, אופרות סבון, סדרות דוקומנטריות וכן סרטים באורך מלא. weit media צפויה להפיק גרסאות של תוכניות אנדמול ברוסיה, בבלארוס, באוקראינה ובקזחסטן.



בנובמבר 2009 ביצעה אנדמול שלוש רכישות של חברות הפקה בריטיות תמורת סכום כולל של 40 מיליון ליש"ט (67 מיליון דולר) - עסקות שהפכו את אנדמול לחברת ההפקות העצמאית הגדולה ביותר בבריטניה. אנדמול רכשה את חברות ההפקה טייגר-אספקט (המפיקה בין השאר את הסדרה "וידוייה הסודיים של זונת צמרת"), דרלו סמיתסון וטיגרס. הרכישות הרחיבו את מגוון ההפקות של אנדמול בבריטניה, שכן טייגר-אספקט מתמחה בדרמות ובקומדיות, ואילו דרלו סמיתסון וטיגרס מתמחות בתוכניות הדוקומנטריות ותוכניות טבע ומדע.



בשיחה עם markerweek מסביר קרייז את האסטרטגיה מאחורי שורת הרכישות: "אחד הדברים שרצינו לעשות עם רכישת אנדמול היה להתרחב לתחום הדרמה, לכל מה שיש לו תסריט. בשלוש השנים האחרונות הגדלנו את נתח השוק של התוכניות המתוסרטות מ 8% ל-12%, כולל הפצה. היעד האסטרטגי שנקבע היה לבצע את זה על ידי רכישת חברות ופיתוח פנימי. עד אז היינו גדולים רק בהולנד, באיטליה ובספרד. אז רכשנו כל מה שנראה לנו מתאים לאסטרטגיה".



קצב הרכישות המסחרר הביא גם לגידול בגירעון בקופת אנדמול, ונטל החובות שלה הסתכם לפי הערכות ב-3 מיליארד דולר. "עיקר החוב נוצר כשהחברה נקנתה", אומר קרייז, "כמו בכל עסקה היה קצת הון עצמי של הרוכשים וחוב גדול".



אתה לא מודאג?



"אנחנו מסתכלים על החוב בראייה מפוקחת. היינו מעדיפים שיהיה לנו חוב קטן יותר. אבל צריך לזכור שחלק מהחוב נרכש על ידי החברה וחלק על ידי בעלי המניות, חלקו למעשה שייך לנו, אז זה לא רע כמו שזה נראה".



לפי הערכות מדובר בחוב שמסתכם ב-3 מיליארד דולר.



"זו ספקולציה גבוהה מדי".



יכול להיות שהרכישות הרבות רק הכבידו על החברה?



"לא. סל הרכישות הצליח יותר ממה שתיכננו. כל הרכישות עזרו לחוב. קנינו את החברות במחירים סבירים יחסית".



איך מחליטים על רכישת חברת הפקה? לפי אילו מדדים עובדים?



"הכי חשוב זה שהחברה תהיה יצרנית, שתדע לפתח תכנים ושתנחל הצלחה בשוק שלה. אנחנו מחפשים חברות שיכולות לאפשר לנו להתרחב, גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינת הז'אנר, כל מה שעוזר לנו לגדול. אנחנו משקיעים בחברות רווחיות ובודקים שיש סינרגיה בינינו לבינם".



ויש מספיק חברות כאלה שמוצעות למכירה?



"קשה למצוא חברות טובות, אנחנו כל הזמן מחפשים. זאת צריכה להיות חברה במצב טוב ושעדיין רוצה להימכר. היו כמה חברות שרצינו, אבל ירדנו מזה כי המחיר היה גבוה מדי".



אתה לא חושש שכמי שנושא באחריות, תיאלץ לשלם מחיר אישי על קצב ההתפשטות המואץ הזה ועל החוב?



"אני לא עובד לבד, לא יורה מהמותן. כל החלטה מתקבלת לאחר התייעצויות והמלצות. אני מנסה להעריך את הסיכון לפני קבלת כל החלטה".



עד כמה אתה מעורב בבחירת התוכניות שאנדמול יוצרת או מפיצה?



"יחסית אני לא מעורב. הדי.אן.איי של אנדמול מאוד מפותח. מעדכנים אותי אם יש רכישות גדולות. אחד הדברים שבהם אני מעורב הוא מיזוג עלויות. הנה למשל, יש סט גדול ויקר בארגנטינה לתוכנית 'מאה ואחת דרכים לאבד משחק', הטסנו משתתפים מ-22 מדינות בשביל הסט הזה. למה? כי עלות ההקמה שלו הסתכמה ב-2 מיליון דולר. המדינה היחידה שיכולה לכסות את העלויות עבור הסט שלה זאת ארה"ב. עבור האחרות ההשקעה גדולה מדי ולכן עדיף היה להטיס את המתמודדים. את ההשקעה עשינו עוד לפני שמכרנו את התוכנית, הקמנו את הסט ואז התחלנו לשווק".



אפשר להעריך מראש אם תוכנית תצליח או תיכשל?



"היו כל כך הרבה הצלחות במקרים שהיינו בטוחים שניכשל, ואכזבות במקרים שחשבנו שהם הצלחה בטוחה. אף אחד לא באמת יודע, אתה צריך לתפקד בעולם שמשתנה כל הזמן, אופנות עולות ויורדות".



יש אופנה שפיספסתם?



"כל תחום הבישול. חשבנו זאת תהיה אופנה חולפת וטעינו".



באילו תוכניות טלוויזיה אתה צופה?



"חוץ מ'רמזור'? תוכניות דרמה של טייגר-אספקט".







ישראל כבר לא שוק קטן



אף שעזב את ישראל לפני כמעט 20 שנה, לקרייז קשר הדוק עם תעשיית הבידור פה. כשעלתה לאוויר העונה הראשונה של "האח הגדול" הוא הגיע לסט לבדוק שהכל בסדר. ארבעת ילדיו - קרייז נשוי כבר שבע שנים לשייטת האולימפית ענת פבריקנט - נקראים בשמות ישראליים שקשורים בים, וכמעט כמו כל ישראלי שנמצא שנים רבות בניכר, הוא מצהיר שהמחשבה לחזור לישראל תמיד נמצאת שם.



"אני אוהב את השוק הישראלי", הוא אומר, "אני מסתכל עליו באור אחר ואני מכיר טוב את השחקנים שפועלים פה. מצד שני, זה מחייב אותי להגביה את הרף, ההצלחה חייבת להיות אובייקטיבית. בלי הנחות".



בפברואר 2010 רכש קרייז 50% מחברת קופרמן הפקות, שמפיקה בין השאר את "האח הגדול" ואת "רמזור". לפי הערכות, שוויה של קופרמן הפקות לטובת העסקה הסתכם בכמה מיליוני דולרים.



עד כמה אתה מעורב בקופרמן הפקות?



"אני לא מעורב שם, לגמרי סומך על אלעד קופרמן, הבעלים. אני מתעדכן ומקבל את התוכניות ב-dvd".



איך נוצר הקשר ביניכם?



"עבדנו בפוקס קידס ביחד. הוא התפתח מאוד יפה. כחצי שנה לפני המינוי שלי באנדמול חשבנו על האפשרות שאני אשקיע אתו. כשהצטרפתי לאנדמול קיבלתי אישור מיוחד להשקיע בקופרמן".



איך תעשיית הבידור הישראלית נתפשת בעולם?



"באופן היסטורי ישראל נחשבה לשוק קטן, אבל לדעתי זה משתנה. ישראל עלתה על המפה. אנשים לומדים להעריך את היכולת הקריאייטיבית שיש בישראל. זה השתנה מאוד בשנים האחרונות, בעקבות הצלחה של פורמטים ישראלים בחו"ל".



יש סיכוי שתפתחו בישראל שלוחה של אנדמול?



"כרגע לא. יש לנו מעורבות טובה דרך ההתקשרות עם קשת ורשת".



קרייז מאמין בשעשועון החדש, "אל תפיל את המיליון" , אך מסרב להתחייב. "'האח הגדול' זאת תוכנית של אחת לעשר שנים. בפסטיבל המדיה הבינלאומי מיפ נחשב 'אל תפיל את המיליון' למשהו חדש לא רק בגלל המכניקה, אלא מפני שהוא מחבר את האינטרנט. זה משהו שלא היה קיים עד היום, שאנשים יכולים לשחק בשידור חי. זה מצליח בישראל ושובר שיאים גם בגרמניה, בטורקיה ובבריטניה ובקרוב בארה"ב. כמה גדול זה יהיה? כרגע זה מתחיל צבור תאוצה".



אז זה האתגר הבא שלכם, האינטרנט?



"יש הרבה ספקולציות, דיבורים על מה שיקרה כשהטלוויזיה תגיע לאינטרנט. אנחנו חושבים על מה שיקרה כשהאינטרנט יגיע לטלוויזיה. רוב מסכי הטלוויזיה מגיעים מהיצרן עם חיבור לאינטרנט, ושם זה המגרש הביתי שלנו. הכל הולך בכיוון של איך לתקשר עם הרשת החברתית".



מה עם הסלולר?



"זה תחום שמתפתח קצת יותר לאט עבורנו. משחקים עובדים מצוין. אין ספק שהאייפד והאייפון מאיצים את מהפכת הסלולר, אבל זה עוד לא שם".







האחיין של "האח הגדול"



לפני כמה שבועות עלתה לאוויר בישראל "אל תפיל את המיליון" (money drop), בהנחיית ארז טל. זהו שעשועון טריוויה שבו המשתתפים מקבלים מראש מיליון שקל במזומן, ובכל שאלה הם מהמרים על סכום כסף, ושמים אותו פיסית על התשובה. תשובה שגויה מפילה את הכסף ברעש דרמטי. במקביל לשידור התוכנית, יכול הקהל בבית לשחק באתר, לענות על השאלות ולזכות בכסף. אנדמול תולה תקוות רבות בתוכנית החדשה ומקווה לשחזר בזכותה את הצלחת "האח הגדול".



על פי נתוני אנדמול, השעשועון נמכר תוך פחות מחצי שנה ל-11 מדינות. ישראל היא אחת הראשונות שמשדרת אותו, יחד עם גרמניה ובריטניה. לפי נתוני קשת, שרכשה את הזכויות לשידור השעשועון, מאז עלייתו לאוויר, לפני כחודש, הוא זכה לרייטינג של 23.6% (ממוצע של תוכניות רביעי ושישי) ולחשיפה של קרוב למיליון צופים. זאת, לטענתם, הפתיחה הגבוהה ביותר מבין השעשועונים בחמש השנים האחרונות.



עוד על פי הנתונים, 390 אלף משחקים שוחקו באתר mako בגרסת הלייב (מול התוכנית הראשונה) ובגרסת ה-24/7 שפותחה על ידי האתר. 2.2 מיליון שחקנים נרשמו עד כה במשחק ה-24/7, שרץ כל העת באתר. בסלולר, על פי הנתונים, "אל תפיל" היא האפליקציה החינמית הכי מורדת בשבוע האחרון בחנות האפליקציות הישראלית האפסטור. עד כה היו כעשרות אלפי הורדות של האפליקציה תוך שבוע.



תום טומזיס, המנהל המסחרי של חברת אנדמול, מאמין שמדובר בשעשועון מקורי ופורץ דרך. "זו תוכנית שהולכת נגד הנורמה המקובלת בשעשועונים", הוא מסביר, "בחלק מהמקומות היא משודרת בשידור חי. בעולם שבו שידורים רבים הם בפלייבק ואנשים יכולים לראות כל תוכנית בכל זמן, יש עוצמה לשידור החי".



לדברי טומזיס, בעולם השעשועונים המסורתי המתמודד מתחיל עם פרס נמוך וצובר עוד ועוד ככל שהמשחק מתקדם. בשעשעון החדש התהליך הפוך: המתמודד מתחיל עם סכום כסף גדול שקטן והולך ככל שהמשחק מתקדם. "הקונצפט הזה מאוד לא רגיל", הוא אומר, "אנשים מקבלים מתח מיידי, מההתחלה. במקום שיחכו חצי שעה עד שיתחיל המתח, הוא מתרחש מהשאלה הראשונה. כבר אז אפשר לאבד את המיליון. לא ידענו איך אנשים יגיבו לזה". חידוש נוסף, לדבריו, הוא באינטראקטיביות של השעשועון, המתבצע דרך האתר: "במקום לשבת בסלון ולהגיד לבעלך או לאשתך, 'ידעתי את זה' - אתה יכול לשחק בעצמך".



אז מצאתם את היורש ל"האח הגדול"?



"בכל תוכנית מקורית שמעלים, לא יודעים אם היא תצליח או לא. אתה חושב שאתה יודע, אבל אתה לא".