שקר הוא שקר

>> שני שרי משפטים לשעבר הורשעו בפלילים בשנים האחרונות בשל מעשים שביצעו לאחר כהונתם במשרד. הראשון, חיים רמון, הורשע במעשה מגונה ולא הוטל עליו קלון. השני, צחי הנגבי, הורשע בעדות שקר ובשבועת שקר, והשבוע הוטל עליו קלון.

איך קבע הרכב השופטים התל אביבי שפסק במשפטו רמון כי המעשה המגונה שאותו ביצע אינו מטיל עליו קלון, ואיך הסיקו שניים מתוך שלושת שופטי ההרכב של הנגבי בירושלים שבמעשיו נמצא קלון? לא מדובר בשאלה משפטית. ראיות, הוכחות, הקלטות סתר ומסמכים מקוריים - שום דבר מאלה אינו רלוונטי לקביעת הקלון, השאוב מתורת המוסר.



מדובר בשאלה ערכית, שהתשובה עליה נעוצה בהשקפת עולמו של השופט ובעמדתו הפילוסופית בנוגע לנורמות שהוא שואף להחיל בזירה הציבורית. פרופ' רות גביזון ניסחה זאת היטב בעבר כשקבעה כי "מושג הקלון אינו שאוב מתחום המשפט, אלא מתחום המוסר. השקפות מוסריות, שני פגמים להן מבחינת הקביעות והבהירות: מטבע הדברים הן משתנות מזמן לזמן וממקום למקום, ומטבע הדברים הן שונות מאדם לאדם ומשופט לשופט".



השופטים שדנו בעניינו של רמון פנו לנסיבות המקרה וקבעו כי הן לא מצדיקות קביעה שבמעשה המגונה שביצע היה כדי להצדיק הטלת קלון. "המעשה החד-פעמי והבלתי מתוכנן בוצע על ידי הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם, במצב נפשי של אדישות. המעשה נמשך 2-3 שניות ונפסק מיד", פסקו השופטים בדעה אחת.



יואל צור, שופט המיעוט שדן בעניינו של הנגבי והחליט לזכותו מהקלון, כתב לבדו 32 מבין 52 עמודי גזר הדין. צור חזר על טיעוניו המרכזיים שוב ושוב כמי שעסוק בשכנוע עצמי. אולי חשב לרגע שאם הוא יכתוב באריכות יהיה צודק או משכנע יותר.



לעומתו, שני שופטי ההרכב האחרים שסברו כי יש להטיל על הנגבי קלון לא נזקקו להרבה מלל. "השקר הוא שקר ובשקר יש קלון", כתבו. פשוט ובסיסי. הנגבי הורשע בעדות שקר לאחר שהעיד בכתב ובעל פה כי לא היה קשור לפרסום שבו הוכתר כמי שמחזיק ב"שיא לאומי במינוי חברי ליכוד" לתפקידים במגזר הציבורי. התואר הוענק לו לאחר שמינה 74 חברי ליכוד לתפקידים במשרד לאיכות הסביבה בתקופת כהונתו כשר במשרד זה. בית המשפט קבע כי בניגוד לעדותו של הנגבי, מדובר בפרסום שהנגבי הפיק, והיה הגורם המרכזי ואולי הבלעדי בגיבושו. במדינה מתוקנת עצם הפרסום מאחוריו עמד הנגבי אמור היה להטיל עליו קלון בעיני ציבור הבוחרים.



הטלת הקלון על הנגבי היתה הכרחית ומוצדקת. נבחר ציבור שמשקר באופן עקבי לשופט, מטייח ראיות ובודה מסכת שקרים צריך להיענש בדרך שתכאיב לו: הרחקה, ולו זמנית, מהעיסוק הפוליטי. השחיתות הציבורית שפורחת בישראל שבמסגרתה מתעופפים מיליוני שקלים מעסקנים לנבחרי ציבור ובחזרה גרמה לקהות חושים אצל חלק מהאזרחים. פתאום נדמה שהוא "רק" שיקר, אך נענש בחומרה.



חייבים לזכור שהשחיתות משגשגת כתוצאה מהעבירה שאותה ניסה הנגבי לטייח בשקריו: מינוי עסקנים ומקורבים שמקבלים לידיהם תקציבי הענק הממומנים מכספי המסים שלנו, ועושים בהם כבשלהם. השקפה מוסרית היא אמנם עניין שמשתנה משופט לשופט, ומכאן הכר הנרחב להחלטות שיפוטיות סותרות, ועדיין - נדמה שההשקפה המוסרית של שופט ממוצע עדיפה על ההשקפה המוסרית של פוליטיקאי ממוצע.