העוקץ נשאר בחוץ

>> הצעתה של ועדת נאמן בנוגע להגבלת שכר הבכירים מלאה במלים וברעיונות יפים. יש בה דרישה מהחברות לקבוע רציונל למדיניות השכר שלהן וסכום מרבי להטבות שכר שניתנות למנהל בכיר, וגם לקשור בין שכר המנכ"ל לשכר הממוצע של עובדיו. הדבר היחיד שאין בהצעת החוק הוא הגבלה חד-משמעית, מכל סוג שהוא, על גובה שכר הבכירים.

בכוונת מכוון אין הגבלה ישירה על שכר המנהלים או על היחס בין שכר המנהל לשכר עובדיו. המחוקק סבר, ובצדק, כי אין זה מתפקידו לקבוע את השכר בחברות פרטיות. עם זאת, המחוקק נוהג באופן קבוע להביע את דעתו על רמת השכר של אנשים במשק, ועד כמה השכר שלהם מחייב תרומה לחברה. הוא עושה זאת באמצעות מערכת המס. בהנחה שבישראל יש בעיה של שכר מופרז לבכירים - כי הרי בדיוק מהסיבה הזאת הוקמה ועדת נאמן - מדוע מערכת המס נעדרת מדו"ח הוועדה?



זה לא נבע משכחה. בפני הוועדה הועלו הצעות למיסוי מיוחד שיוטל על שכר הבכירים - מיסוי שנועד לשרת מטרות פרוגרסיביות, וגם לייצר לחץ לריסון שכר הבכירים הגואה. ההערכה היא שאם שכר מעל לרף מסוים יחויב במדרגת מס מיוחדת, גבוהה מאוד, נניח 60%, התמריץ של בכירים להגזים בדרישות השכר שלהם יקטן. נוסף על כך, בשל הערכה כי חברות ינסו לפצות את הבכירים בגין המיסוי הגבוה, ולשלם במקומם את המס (לגלם את תשלום המס), הועלו גם הצעות שלא להכיר בתשלומי שכר מעל לרף מסוים כהוצאה למס בעבור חברה. כך, חברה שתשלם שכר מוגזם לבכיריה תיאלץ גם היא לשאת בנטל מס גבוה יותר בגין כך.



למעשה, גורמים מקצועיים אפילו הרחיקו לכת וחשבו על דרכים כיצד ניתן ליישם את מדרגת המס המיוחדת - על מקבלי שכר גבוה מאוד בלבד - בהנחה שמקבלי השכר הגבוה ינסו להתגונן באמצעות תכנוני מס אגרסיביים. תכנון המס הצפוי ביותר, זה שכבר נראה כאן בהיקפים גדולים בעקבות ביטול תקרת השכר שמעליה לא משולמים דמי ביטוח לאומי ב-2002, הוא זה של אדם שבמקום לקבל שכר כעובד, מקים חברה ומקבל באמצעותה תשלום על עבודתו - ואז במקום מס (גבוה) על שכר הוא משלם מס (נמוך) על דיווידנד.



זהו אמנם תכנון מס מתוחכם, שב-2002 הותיר את המדינה חסרת אונים והביא להנהגתה המחודשת של התקרה לתשלום דמי ביטוח לאומי - אבל במעט יצירתיות ניתן להתגבר עליו. למשל, ניתן לקבוע מדרגת מס מיוחדת לדיווידנד שנמשך על ידי בעלי שליטה. אפשר גם לקבוע כי חברה פרטית שמגישה שירותים של נושא משרה (יו"ר או מנכ"ל, למשל) לחברה ציבורית - ייראו דמי הניהול המשולמים לה כאילו הם שכר.



כל אלה הן פעולות לא פשוטות, שמחייבות מאמץ ויצירתיות, אבל הן אינן בלתי אפשריות. בוודאי שכדאי היה להתאמץ ולנקוט בהן, אם רוצים להשיג את המטרה של ריסון שכר הבכירים בישראל.



אבלזה לא קרה. למעשה, ועדת נאמן כלל לא ירדה לפרטי ההצעות לגבי תוכנית המיסוי, והעבודה של הגורמים המקצועיים ירדה לטמיון. הסיבה: רשות המסים התנגדה להצעה, בטענה שזה מסובך מדי. לרשות המסים, לצערנו, יש בשנתיים האחרונות מנהג להוריד מעל הפרק הצעות מיסוי נכונות וטובות - כמו ההצעה להעלות את מס השבח על משקיעים בנדל"ן - בטענה כי ההצעות מסובכות ליישום. פשוט יותר, מתברר, לומר "לא" מראש - מאשר להתאמץ ולהתמודד עם מיסוי מתוחכם ומסובך.



גם משרד האוצר התנגד להצעה. הסיבה: החשש מפגיעה בערך ההשקעות בבורסה כתוצאה מהטלת מס נוסף על חברות בשל היקפי שכר גבוהים - אף שהפגיעה במשקיעים היתה כנראה מתקזזת בריסון כלשהו של שכר הבכירים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר המשפטים, יעקב נאמן, התנגדו אף הם להצעה. הסיבה: הם לא רצו להעלות מסים, גם לא על אנשים עשירים מאוד שמקבלים שכר בעייתי מאוד.



בקיצור, הביורוקרטיה הממשלתית חברה לאינטרסים של מי שמגנים על המס הנמוך של העשירים בישראל, כדי להקהות את העוקץ האחד שיכול היה לצאת מוועדת נאמן. כך נשארנו עם המלצות ערכיות וחשובות - אבל בלי שום קנס ממשי על בעלי השכר הגבוה. חבל.