המחלה הישראלית מפחידה יותר מהמחלה ההולנדית

>> כשתיאלם תרועת הפסטיבלים ונדע בדיוק אילו המלצות של ועדת ששינסקי שרדו את מסע הלחצים של יזמי הגז הטבעי, יחל האתגר האמיתי של משרד האוצר והעומד בראשו, יובל שטייניץ.

המלצות הוועדה שפורסמו השבוע מבוססות על הגדלת הנתח של המדינה בתגליות הגז - ככל שהתגלית גדולה יותר. המשמעות היא שמאגר הגז תמר, שהיקפו מוערך ב-45 מיליארד דולר, ומאגרי הגז בלווייתן, שעשוים להגיע לכ-90 מיליארד דולר (עדיין לא הוכחו סופית), יזרימו לקופת המדינה סכומים שעשויים להגיע למיליארדי שקלים מדי שנה.



שטייניץ זכה למחיאות כפיים מנגיד בנק ישראל סטנלי פישר ומשורה של גורמים שתמכו במאבק שהוא מנהל על הגדלת חלקו של הציבור בתגליות הגז. הגיבוי הזה חשוב מאוד כדי לעמוד במסע הלחצים הקשה של יזמי הגז, שעדיין לא הסתיים. צפויים בו עוד איומים שונים, שאת חלקם אנחנו כבר שומעים ("אי אפשר להשיג מימון לקידוח תמר מפני שהבנקים חוששים מהעלאת המסים"), כיפופי ידיים ואולי גם מאבקים משפטיים.



שטייניץ זכאי בשלב זה למחיאות כפיים רק על החלק הראשון של המשימה: היכולת לדאוג לאינטרס הציבורי תוך כדי הדיפת לחצים קשים של גורמים רבי עוצמה. העובדה שאינו מתכופף בפני הלחץ הזה חשובה וסוללת את דרכם של אחרים לפעול למען האינטרס הציבורי. לא בשליפות, לא בפופוליזם, אלא באופן מסודר - הקמת ועדת מומחים שבחנה את הנושא לעומק. ואולם השאלה הגדולה באמת היא אם אכן האינטרס הציבורי יטופל כאן היטב גם בשלבים הבאים של הפיכתה של ישראל למעצמת גז טבעי.



לשטייניץ אסור להסתפק בהישג של הגדלת חלקה של המדינה בהכנסות מהגז. הוא צריך להימדד גם על בניית מסלול ראוי לשימושים בכספי הגז. זרימת הכסף הגדול מהגז לא תהיה בקדנציה שלו ושל הדרג הניהולי הנוכחי של משרד האוצר, וזה מעורר חשש שכל שר בתורו יקטוף איזה הישג תקשורתי לנופף בו, אבל האינטרס הציבורי לא ייצא נשכר מכך.



מן מהשמים



תגליות הגז מוגדרות כ"מן מהשמים" שנפל עלינו הודות ליזמים וחולמים כמו יצחק תשובה, יוסי לנגוצקי, גדעון תדמור וצ'רלס דייווידסון. זה דומה לירושה שלפתע נוחתת על משפחה. ראינו כבר משפחות שירושות פירקו אותן לרסיסים ושבסופו של דבר השחיתו את כספי הירושה על מאבקים פנימיים ומשפטיים.



לפיכך מתבקש תכנון ארוך טווח לשימושים בכספי הגז, שיבטיח כי ההישג הציבורי הזה לא יתמסמס או ייהפך לקללה. אחד החששות שכבר הועלו הוא מפני "המחלה ההולנדית". המונח הזה נולד בעקבות המשבר שעבר על הולנד בשנות ה-70, לאחר שגילתה מרבצי גז בים הצפוני. התגליות הגדילו מאוד את היצוא ההולנדי וגרמו לייסוף של המטבע המקומי, וכתוצאה מהם נפגע כושר התחרות של התעשייה ההולנדית. בסופו של דבר ספגה הכלכלה ההולנדית מכה קשה שבאה לידי ביטוי בעליית האבטלה, גידול בחוב הציבורי ואינפלציה גבוהה. שר האוצר ההולנדי, שפגש באחרונה את שטייניץ, הבטיח לשלוח לכאן כמה כלכלנים בכירים שיסייעו למשרד האוצר להתמודד עם החשש הזה.



אבל לא רק המחלה ההולנדית מטרידה. יש גם מחלה ישראלית טיפוסית שעלולה לפגוע במפעל הגז הטבעי וביעדים שהוא יכול וצריך לשרת. המחלה הישראלית מורכבת מתמהיל של חוסר חשיבה לטווח ארוך, קטיפת הישגים וכותרות זמניות וקצרות טווח, סקטוריאליות שמתעלמת מטובת הכלל, וסוג של חנווניות בניהול תקציבי המדינה.



אפשר לראות זאת בבירור בדיוני התקציב, שבהם אף ממשלה לא מנסה לבנות סדר עדיפויות חדש, אלא נכנעת לשיטה פוליטית נפסדת של העברת מיליארד שקל לכאן ונטילת מיליארד שקל משם, בהתאם לשיווי המשקל הפוליטי הקיים. התוצאה של המחלה הישראלית היא שאינטרסים ציבוריים בעלי חשיבות עצומה, כמו השקעה בחינוך, בתשתיות, בהעלאת הפריון והתחרותיות וביצירת הזדמנויות לפרט ולעסקים קטנים, נדחקים תמיד מפני הסחטנות התורנית של סיעות, מפלגות וקבוצות לחץ.



המחלה הישראלית עלולה בקלות לגרום לשלל (שעוד לא התחיל אפילו לזרום לקופת המדינה) לזרום לשיגעונות כמו מימון אברכים, העברות חד צדדיות מיותרות, בנייה בהתנחלויות ותקציבי ביטחון שיגנו על ההתנחלויות הללו. לכן, מאחר שהמדינה עושה כאן מהלך חריג יחסית של נטילת רווחים מיזמים כדי לשרת את האינטרס הציבורי, עליה לבנות תוכנית אמינה וארוכת טווח שתבטיח שימוש הולם בכספי הגז.



בניגוד לתדמית הרובין הודית שממנה נהנה כעת האוצר כמי שמעביר משאבים מהעשירים לכלל הציבור, המציאות מוכיחה שבמקביל למאבק נגד חברות הגז, מטיל האוצר מס על הפחם והסולר. העלות העודפת הזאת, בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בשנה, תחלחל לחשבונות החשמל שלנו בקרוב.



יש אינספור יעדים שאפשר לקדם באמצעות כספי הגז, אבל המפתח צריך להישען על כמה עקרונות בסיסיים: קידום אינטרסים רחבים ככל האפשר (חינוך ותשתיות), צמצום פערים באמצעות מתן כלים והזנקת אוכלוסייה וחבלי ארץ נחשלים, המשך צמצום של החוב הלאומי (שעולה לנו בתשלומי ריבית של עשרות מיליארדי שקלים בשנה) ויצירת תנאים הולמים לפיתוח ענפי משק בעלי פוטנציאל צמיחה גבוה (אנרגיה חלופית, תיירות, היי-טק וביוטק).



אם כספי הגז ייהפכו לקופה קטנה-גדולה שנועדה להשקיט לחצים פוליטיים ולסייע לראש הממשלה התורן להרכיב קואליציות - זו תהיה החמצה אדירה של הזדמנות נדירה להזניק את המשק הישראלי. אין לדעת מתי שוב ייפול עלינו מן מהשמים.



נ.ב.



יועץ אסטרטגי בעל שם התבקש לפני כמה חודשים על ידי יזמי הגז להכין עבודה שעניינה: כך תפגע העלאת תמלוגי ומסי הגז בכלכלת ישראל. "הם משלמים טוב", אמר לו האיש שפנה אליו מטעם חברות הגז. היועץ סירב, ואמר למזמיני העבודה: "אני לא יכול לתת כאלה המלצות. לדעתי המדינה צריכה ויכולה להגדיל את חלקה בתגליות".



בחודשים האחרונים נשכרו עשרות כלכלנים, לוביסטים ויועצים משפטיים על ידי חברות הגז למשימה שתכליתה מאבק חסר פשרות ביוזמת האוצר להגדיל את חלקה של המדינה בתגליות הגז. הדברים הגיעו לידי כך שמשרד האוצר פנה לגורמים שונים כדי לקבל מהם ייעוץ בעניין הגז, ובכמה מקרים הוא נענה בשלילה. "מצטערים, אבל חברות הגז כבר הזמינו מאתנו חוות דעת", אמרו.



מצער לחשוב כמה מוחות טובים עסוקים אך ורק בהגנה על אינטרסים צרים של יזמי הגז. אילו המוחות האלה היו עוסקים בתכנון נכון של השימושים בהכנסות הגז בשני העשורים הקרובים - אפשר שתיחסך מאתנו המחלה הישראלית.