>> יום שלישי הוא יום השוק בשדרות. מזג האוויר הקיצי והשמש החמה במרכז השמים השכיחו את העובדה שכבר כמעט אמצע נובמבר והעסקים מתנהלים בעצלתיים. באותו זמן בדיוק, במרחק שלוש דקות נסיעה, נערך כנס שדרות לחברה, זאת השנה השמינית. אבל בשוק אף אחד לא מתרגש מהפסטיבל העונתי. קולות הדיונים שבהם השתתפו חברי כנסת ואישי ציבור לא הגיעו לדוכני הרוכלים.
"לא נראה לי שהכנס הזה יעזור במשהו", פוסקת אתי, בעלת דוכן תבלינים וקטניות בשוק. "אף אחד לא בא משם לכאן, לשוק, לראות את השטח. הם צריכים לבוא בסוף היום לראות את האנשים לוקחים את הירקות שנשארו על הרצפה. אפילו ביצים שבורות לוקחים. המצב על הפנים".
גם דניאל, בעל דוכן ירקות בשוק, לא תולה תקוות בכנס: "זה הכל דיבורים, הם עושים יחסי ציבור לעצמם. המצב פה לא טוב - אנשים מוותרים על אוכל כי אין להם כסף. אבל מי יודע, אולי הם יעשו משהו. הלוואי".
באותו זמן יושבים בחדרי הדיונים "תשעה שרים, 68 ח"כים, 48 אנשי אקדמיה ותשע ועדות של הכנסת" - כך לפחות מתאר בגאווה אתר הבית של כנס שדרות שהתקיים בימים שלישי ורביעי השבוע. לא רק אנשי אקדמיה, שרים וח"כים השתלטו על אולמות הלימוד של המרכז האקדמי ספיר, שבו התקיים הכנס. רחבות הדשא של המכללה הוצפו במאות סטודנטים, תלמידי מכינות קדם אקדמיות, חיילים ופעילים חברתיים.
בין אולמות הוועידה התרוצץ מוטרד נשיא ומייסד הכנס, האלוף במיל' עוזי דיין. הוא לא החמיץ אף דיון - ונכנס לכל אחד מהם לפחות לכמה דקות, הביע את עמדתו הברורה בכל עניין, הודה למשתתפים וקינח תמיד עם דימוי ספורטיבי. "המטרה של הדיון כאן להעביר את הכדור למגרש הפוליטי - ששם ישנו דברים", אמר בדיון אחד; "אנו נמצאים כעת ברחבת ה-16. כאן קורים הדברים", אמר בפאנל נוסף. בדיון אחר, שבו השתתף השר לשעבר שאול יהלום, הוא כבר התקרב לרחבת החמש והכריז: "אנו מחכים שהפוליטיקאים כאן יבקיעו שער".
"זה יום עצוב"
עם פתיחת הכנס, שיחת היום בין הח"כים היתה רק בנושא אחד: הקלון שהוטל על צחי הנגבי בגין ההרשעה שלו במתן עדות שקר. במסדרונות הסתובבו חברי כנסת חמורי סבר וציפו לכל הזדמנות להעביר מסרים לאומה באמצעות כלי התקשורת - אך מי שציפה לגינוי חריף להנגבי מצד נציגי הציבור, התאכזב. "זה יום עצוב", "הנגבי תרם המון", "הוא עוד יחזור", היו המשפטים הנפוצים בראיונות עם חברי הכנסת. ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) גם לא הבין מדוע יש הדורשים לחוקק חוק שימנע ממורשעים להתמודד על מקום בכנסת. "אם הציבור מטומטם ובוחר בהם, זו בעיה שלו", אמר בשיחה פוליטית ערה במסדרונות.
דיין אמנם רצה מאוד שהמסקנות מהכנס יעברו לפסים מעשיים, אך חלק מהדיונים - בעיקר אלה של ועדות הכנסת שהתארחו בכנס - לא היו תכליתיים במיוחד. האיש שהתעלה על עצמו בסוגיה זו היה ח"כ חיים כץ (הליכוד), יו"ר ועדת העבודה והרווחה, בדיון שעסק בשילוב חרדים בשוק התעסוקה. בתחילת הישיבה הציג איש משרד התמ"ת מצגת נרחבת על מאפייני האוכלוסייה החרדית, אבל כץ לא רצה לשמוע: "אתה יודע על מה הכינוס הזה? על תעסוקת חרדים! אז למה אנו צריכים את כל המצגת היפה שהכנת? תגיד לנו את המספרים וזהו".
נציג התמ"ת המופתע לא איבד עשתונות: "אנו חושבים שצריכים לקבל את כל המידע הרלוונטי כדי לקיים דיון בנושא", אמר. ואולם כץ הזעיף פנים - במצגת היו יותר מדי מספרים לטעמו.
לאחר מכן האזין כץ בקשב רב לפירוט ארוך של יוסי פרחי, מנכ"ל שירות התעסוקה, על הפעילות שעושה שירות התעסוקה לשילוב החרדים, אבל בסיום דבריו הקשה כץ: "אבל מה אתם עושים תכל'ס?". פרחי לא הבין את השאלה, וכץ ניסה להסיט את הדיון למקום הכי בטוח: "תגיד לי אתה, אולי אתה צריך עוד תקציבים? משרד האוצר מונע מכם תקציבים?". כמה דקות לאחר מכן כץ כבר עשה את דרכו החוצה מהדיון. נקבע לו ראיון לרדיו, הוא הסביר.
דיון אחר משותף של שתי ועדות - הוועדה לקידום מעמד האשה וועדת המדע והטכנולוגיה - נפתח בהצהרה של ח"כ מאיר שטרית כי היו"ר המשותפת של הדיון, ח"כ ציפי חוטובלי, מאחרת משום שקרתה לה תקלה ברכב בדרך לשדרות - הרכב החל לעלות באש. ואולם חוטובלי היא לא אחת שתחמיץ דיון רב נוכחים בכנס כה חשוב, ולקראת אמצע הישיבה נפתחה הדלת וחוטובלי, שופעת חיוכים לכל עבר, עשתה את דרכה לעבר כיסא היו"ר.
לא חלפו כמה דקות והיא גם הביעה את דעתה על סעיף במסמך שהוצג בישיבה, לפיו נשים נמנעות מלימודי הנדסה בגלל קשיים בשילוב בין קריירה ומשפחה. "מדובר בקשקוש", פסקה. "מה, יש המון נשים רופאות ובתחום המשפט, ואצלן אין קשיים של שילוב? יש כאן משהו עמוק יותר".
עו"סים שינוי
חברי הכנסת שסיימו את הדיונים ב"בית האקדמיה" - הבניין שבו התקיימו הישיבות של ועדות הכנסת - נתקלו ביציאה בקבוצת סטודנטים צעירים חדורי מוטיווציה. "עו"סים שינוי" הם מכנים את עצמם - עובדים סוציאליים לעתיד שרוצים לשפר את תנאיהם הגרועים. המחאה שלהם לא נראתה כמו הפגנה סוערת: הם ישבו על הדשא מחויכים, חילקו שתייה קלה לכל העוברים והשבים, והאזינו למוסיקה ישראלית רועשת שבקעה מרמקולים גדולים שהוצבו במקום.
סטודנט צעיר בחולצה אדומה של מטה המאבק עמד מעל מכונת סוכר והכין צמר גפן מתוק לכל דורש. "זה הטעם המתוק האחרון שתטעם במשך זמן רב", אמר לו מישהו - אך הסטודנטים גילו דווקא אופטימיות מפתיעה. "מתחיל עכשיו מו"מ עם האוצר, ואנו רוצים לחזק את התהליך", אמרה מור דיטש, אחת ממובילות המאבק. "אנו מאמינים שהוא יצליח ושטובתנו תהיה לנגד עיניהם. אני צעירה ורוצה להאמין שיהיה טוב. עדיין לא נחלנו אכזבה".
דיטש סיפרה כי הארגון הוקם לפני כשנה והוא פועל באופן קבוע במוסדות הלימוד. "אנחנו יודעים שהמקצוע שלנו מוחלש, ובתור סטודנטים אנחנו רוצים לשפר זאת לפני שאנחנו נכנסים לשגרה", אמרה. "המטרה שלנו היא להעלות מודעות. אנו רוצים להעלות את השכר לעובדים הסוציאליים, אך לא עוצרים בזה, אלא רצים למרחקים ארוכים. אנחנו רוצים לשנות את תמונת המצב החברתית בכל מה שקשור לרווחה. סדרי העדיפויות של כל הממשלות עד היום לא תיעדפו את המקצוע הזה ואת התחום. אנחנו לא רוצים להיות כדור אקמול, אלא לתרום ולהשפיע לשנות את המדיניות".
למה בכלל בחרת ללמוד מקצוע כזה, שעומד להכניס את חשבון הבנק שלך לצרות?
"אני יודעת מראש שלאחר הלימודים אגיע לשכר של 3,700 שקל בחודש, וזה אחרי תואר ראשון והכשרה מעשית ועיונית - אבל רציתי להרים את הכפפה. יש לי גישה לתחום הזה מאז שאני יודעת משהו על עצמי, ואני יודעת שבזה אני רוצה להתעסק. התחום החברתי מדאיג אותי ואני רוצה להיות שם - אבל בכבוד. אני לא רוצה להיות קדושה מעונה".
אף אחד לא בא לפלאפל
בחזרה לשוק. אבי, בעלים משותף של פלאפלייה הסמוכה לשוק, מספר שתושבי שדרות נמצאים עכשיו בעיצומו של הליך שיקום לאחר מתקפות הקאסמים בשנים האחרונות. "עסקים התפרקו כאן", מספר אבי. "אנחנו עדיין בטראומה. לפני חודש ישבתי בבית ופתאום שמעתי סירנה. מיד בא לי בראש צבע אדום ורצתי לחפש מיגון. היו כמה אנשים שעשו מזה כסף - כמו קבלנים שבנו ממ"דים. אבל רוב האנשים פה נמצאים בקשיים".
גם התקווה כי הכנס עצמו יתרום למסחר ולכלכלה העירונית נגוזה. "אנחנו לא מרגישים את הכנס. זה לא משפיע עלינו בשום צורה", אומר טל, שותפו של אבי. "אף אחד מכנס שדרות לא הגיע לפלאפל שלי. זה נראה כאילו מנצלים את העיר". הכנס אמנם נקרא "כנס שדרות", אך למעשה מתקיים במכללה אקדמית ליד שדרות, שנמצאת בשטחה של מועצה אזורית נפרדת.
ושוב בספיר: רחבת הדשא בשעות אחר הצהריים של יום רביעי נהפכת ליותר ויותר עמוסה. מאות צעירים הגיעו מכל הארץ כדי לזכות בתעודות הוקרה על תרומתם לחברה. דיין, שנואם בפניהם, יודע גם כיצד להלהיב אותם: "יש כאן חיילים? להרים יד! יש תלמידי מכינות? איפה אתם? ואיפה השינשינים (נערים בשנת שירות)?" - וכל קבוצה עונה לו בשאגה אדירה.
לא רק צעירים נראים במקום. קבוצה גדולה של נשים מבוגרות יושבת על גדרות האבנים וצופה בנערים. הן הגיעו מנהריה הרחוקה, כדי לקבל אות הוקרה על תרומתן לחברה. "אנחנו מתנועת של"מ - שירות לאומי למבוגרים", מספרת פנינה פייביש, תושבת נהריה. "יש לנו את הקבוצה הגדולה בישראל - כמעט 450 נשים. אנו מתנדבות בכמה מסגרות בעיר, כמו גני ילדים ועם עיוורים. אני מתנדבת בגן ילדים. כשאני מגיעה לגן כל הילדים קופצים עלי וצועקים 'פנינה, פנינה'. הם מקבלים ממני אהבה - מה שכנראה חסר להם מאוד בבית". גם בשנה שעבר הגיעה לכאן פנינה לקבל אות הוקרה. "אני לא יודעת למה זה דווקא בשדרות", היא תוהה. "באמת כדאי לשאול את הרכזת שלנו".
הפתרון של אתי
סביב שולחן עץ, רחוק מההמולה, יושבת קבוצת נשים בדוויות, חלקן מכוסות מכף רגל ועד ראש. הן מביטות בקרנבל שמתחולל מול עיניהן, אבל לא מרגישות שייכות. בוטיינה, תושבת רהט שלומדת שנה ב' בספיר, מודה כי "יש דברים שמעניינים אותי בכנס, אך אני לא שותפה לזה. יש פה דברים חשובים, אבל צריך לדאוג גם לשילוב המגזר הבדואי, כי אנו בפיגור".
בוטיינה מספרת שבחמש השנים האחרונות החל גל גדול של לימודים אקדמיים ברהט. "הקהילה דוחפת לזה. כולם רוצים ללכת מהר לאקדמיה - בעיקר נשים. זה גם גורם להרבה קשיים, כי יש כאלה שבאו בלי רקע, ואז יש להן בעיות בלימודים".
החלום של בוטיינה הוא להשתלב בקרב מקבלי ההחלטות ולשנות דברים. "אני רוצה לשפר את מעמד האשה, במגזר הבדווי ובכלל", היא אומרת. "צריך לטפל יותר בנושאים חברתיים. הממשלה מתעסקת אצל הבדווים בהריסת בתים, במקום לטפל בעוני, בהשכלה ובחינוך".
אולי חבל שלא הזמינו לכנס את בוטיינה וגם את אתי, מדוכן התבלינים שבשוק. לה כבר יש פתרון לבעיות: "צריך להעלות את המשכורות", אמרה. "אנשים מקבלים פה מינימום ופחות ממינימום. לבכירים מעלים את השכר, ואלה שבנמלים ובבנקים מקבלים יותר מראש ממשלה - ולא עובדים בכלל. אז לפחות כאן שייתנו את ה-4,000 שקל לאדם".
ובינתיים בשדרות
מאת נתי טוקר
12.11.2010 / 7:03