ספורט ביזנס: על איצטדיונים והכנסות

קית' אדלמן, מי שהיה יו"ר ארסנל בזמן בניית האצטדיון החדש, העריך בזמנו שההכנסות מכירות כרטיסים יגדלו בכ-55 מיליון ליש"ט בשנה - והוא לא טעה בהרבה. בשנה הראשונה שבה שיחקה הקבוצה באצטדיון האמירויות גדלו הכנסותיה מ-137 מיליון ליש"ט לכ-200 מיליון ליש"ט. גם הרווח הנקי של המועדון עלה באופן מובהק.



כשמצרפים את נתוני ההכנסות האלה בכל שנה ל-100 מיליון הליש"ט שקיבלה הקבוצה מחברת התעופה של האמירויות תמורת קריאת האצטדיון על שמה, עלות הקמתו של המבנה - בסך 470 מיליון ליש"ט (מחציתם מומנו בהלוואות מהבנקים) - נראית כיום השקעה מצוינת. בצ'לסי, שיכולה להביא כסף מהבית או מהכיס של אברמוביץ', מתקנאים בכך ויודעים: כדי להיות מועדון גדול באמת, צריך גם אצטדיון גדול באמת.



גם בישראל מתוכננים להיבנות ונבנים אצטדיונים חדשים - בחיפה, עכו, נתניה ופתח תקוה. הם אמורים להחליף את המגרשים הישנים - קרית אליעזר, גבעת נפוליאון, הקופסה והאורווה (בהתאמה). אבל יש גם מקרים אחרים: למשל כשלקבוצה כמו מכבי תל אביב אין אצטדיון משלה, והיא משחקת באצטדיון הלאומי שעבר זמנו כבר לפני עשור או שניים. אז מבינים באיזה פיגור נמצאת ישראל לעומת אירופה בכל הקשור לכדורגל.



ואולם המצב בישראל חמור עוד יותר, משום שבניגוד לליגה האנגלית למשל, כלל לא בטוח שחוויית צפייה נעימה ונוחה יותר תביא בהכרח יותר צופים ויותר הכנסות. מה שחסר בישראל הם לא רק מתקנים ראויים - אלא גם כדורגל ראוי.