>> זה עשר שנים מתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעת לוחמי צה"ל הטוענים כי בעקבות חשיפתם למי נחל הקישון לקו בסרטן ובמחלות אחרות. 92 תובעים יצאו לדרך, 39 מהם נפטרו מאז, ויותר מ-40 חברות גדולות ורשויות נתבעות בתיק. בעשור שחלף נשמעו עשרות עדים, הוגשו יותר מ-300 חוות דעת של מומחים רפואיים, התקיימו מאות ישיבות, נרשמו עשרות אלפי עמודי פרוטוקול ועשרות עורכי דין גבו תשלום על אלפי שעות עבודה.
הטיפול בתיק החל אצל השופט מיכה לינדנשטראוס לפני שמונה למבקר המדינה, עבר לשופט רון שפירא וכיום מנהל אותו השופט ד"ר עדי זרנקין. מדובר במשפט יקר שיעלה לכל הצדדים וגם לציבור הון עתק. מה הסיכוי שהוא יסתיים בקרוב?
בצד התובעים שורת חיילים ששירתו את המדינה. הנתבעים העיקריים הם חברות תעשייה, ובהן חיפה כימיקלים, שבשליטת משפחת טראמפ, ובתי הזיקוק בחיפה, שבשליטת האחים עופר.
נתבעים נוספים הם מפעלים שהזרימו שפכים לקישון, ובהם פרוטרום, גדות, כרמל אולפינים, דשנים, מספנות ישראל, חברת החשמל ונשר, שבשליטת נוחי דנקנר, וכן איגוד ערים לביוב חיפה, מדינת ישראל ועיריית חיפה. משרדי עורכי הדין הגדולים והיקרים במדינה מייצגים את הנתבעים. התובעים מיוצגים על ידי עו"ד משה קפלנסקי, מומחה ותיק בתחום הנזיקין.
הצדדים הגישו לבית המשפט התייחסות מפורטת לכל אחד מהתובעים בתיק והיום אמורים הצדדים להודיע לבית המשפט אם הם מוכנים לקבל את הצעת הפשרה שגיבש השופט זרנקין בעקבות התייחסותיהם. השופט זרנקין הציע כי הנתבעים ישלמו לתובעים 14 מיליון שקל בתוספת שכר טרחת עורכי דין, בגובה כ-2 מיליון שקל, מבלי להודות באחריות לנזק. אם תידחה ההצעה יימשך המשפט. אם הצדדים יקבלו את ההצעה ייקבע מנגנון לחלוקת סכום הפשרה.
התובעים ציפו, ככל הנראה, להצעת פשרה בסכום גבוה יותר של מאות מיליוני שקלים, שכן את הצעתו של זרנקין הם כינו "מעליבה". אחד מהם אף אמר לשופט כי הצעתו "מסריחה יותר ממימי הקישון". קפלנסקי אמר בדיון כי לטעמו ההצעה אינה מספקת.
פרקליטי החברות הנתבעות אומרים כי הצעתו של זרנקין באה לאחר בחינה מעמיקה של התיק. לעומת זאת, התובעים רמזו בשבוע שעבר כי הסכום שבו נקב זרנקין אינו משקף היכרות מספקת עם חומרי התביעה, והזכירו כי זרנקין הוא שופט טרי שמונה לשיפוט לפני שנתיים בלבד וזה התיק הראשון שקיבל. זרנקין אמנם מונה לפני זמן קצר יחסית, אבל יש לו 36 שנות ניסיון כעורך דין פרטי ועבודת הדוקטורט שלו עסקה בגישור, כך שפתרון סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות אינו זר לו.
360 חוות דעת רפואיות
למרות העוינות שהפגינו חלק מהתובעים כלפי הצעת השופט, נראה כי לא כדאי להם לשלול אותה על הסף. ההצעה הועלתה לאחר שבית המשפט שמע את כל ראיות התביעה על זיהום הקישון ולאחר שחלק מהמומחים הרפואיים מטעם הנתבעים כבר העידו בפניו. עיון בפרוטוקול המשפט חושף לא מעט סוגיות שעלולות להקשות על התובעים להוכיח קשר סיבתי בין החשיפה למי הקישון לבין מחלותיהם.
חשוב להבין איך מתנהלת תביעת נזיקין מסוג זה. בראש ובראשונה החליטו הצדדים כי בית המשפט ידון ויכריע בסוגיית הקשר הסיבתי. על כל אחד מהתובעים להוכיח כי מי הקישון היו מזוהמים וכי כל אחד מהם ביצע במי הקישון פעילות שבעקבותיה נחשף למים המזוהמים.
בנוסף, כל תובע נדרש להוכיח כי דווקא החשיפה לקישון היא שגרמה לו את המחלה שממנה הוא סובל. סוגיה זו יש להוכיח באמצעות מומחים רפואיים. הלוחמים שתבעו הגישו תצהירים המפרטים את טענותיהם בדבר החשיפה למי הקישון והמחלות מהן הם סובלים. כמו כן, הוגשו מטעמם חוות דעת של מומחים בעניין הקשר הסיבתי למי הקישון. הנתבעים לא נותרו חייבים והגישו לא פחות מ-360 חוות דעת רפואיות מנגד.
תביעת הקישון הוגשה על רקע מסקנות ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, שהוקמה בעקבות מאבקם של לוחמי השייטת שהתאמנו בקישון.
ואולם, בניגוד לרושם הציבורי שנוצר בזכות סיקור תקשורתי אוהדת, לא כל התובעים במשפט האזרחי הם לוחמי שייטת או צוללנים. חלק מהתובעים שירתו בסטי"לים, בצוללות ובמקומות שבהם החשיפה למי הקישון היתה זניחה יחסית.
בנוסף, חלק מהתובעים טוענים כי המגע שלהם עם מי הקישון היה בשנות ה-50 וה-60, אלא שאז, לפי דו"ח ועדת שמגר, היקף הזיהום בנחל היה נמוך. קפלנסקי טוען כי לתובעים נתונים חדשים על היקף הזיהום בקישון באותן שנים, שלא היו בידי ועדת שמגר.
פרוטוקול המשפט מגלה כי חלק מהתובעים סובל ממחלות שלדעת ועדת שמגר לא הוכח קשר ודאי ביניהן לבין הצלילה בקישון. במקרים אחרים הצליחו פרקליטי הנתבעים להצביע בחקירת העדים על ממצאים המערערים לכאורה את טענת התובעים כי הקישון הוא הסיבה למחלותיהם (ראו תיבה). תובע אחד, למשל, טוען כי הוא סובל מסרטן עור בצד שמאל של גופו. תובע זה עבד כנהג אוטובוס ותופעת סרטן עור בצידו השמאלי של הגוף אופיינית למי שנחשפו ממושכות לשמש כחלק מעבודתם כנהגים מקצועיים.
תובע אחר העיד כי הודח מקורס השייטת לאחר שבועיים בגלל שפחד לשהות מתחת לפני המים, אך מייחס את מחלתו לחשיפה שנגרמה לו בזמן הקצר שבו שהה בקישון.
הדוגמאות המובאות כאן הן רק מקצת מהעדויות המעוררות קושי, לפחות לכאורה, מבחינת התובעים. קפלינסיקי הגן על מיוצגיו ותקף בתגובה את התובעים: "בחקירות הנגדיות ניסו להוציא את העדים כפושעים. אתה מבין לאיזו רמה של השפלה הם הגיעו? אני מייצג אנשים שגופם נשבר, אבל רוחם לא נשברה".
עו"ד קפלנסקי טוען כי גם חשיפה מזערית ביותר למי הקישון יכולה להיות גורם עיקרי לסרטן ולמחלות שבהם לקו לקוחותיו. לדבריו, "הטענה של המומחים שלנו היא כי ממחקרים מדעיים עולה כי מספיקה חשיפה אחת כדי ליצור את המחלות האלה. אנחנו טוענים שבמקרה שלנו הקישון הוא הגורם המכריע בגרימת המחלה".
דברי קפלנסקי משקפים את תמצית עדותו של המומחה הרפואי העיקרי של התובעים. במשפט התברר כי המומחה הרפואי הראשי של התובעים לא בדק באופן פרטני את הנתונים לגבי אורחות חייהם וההיסטוריה המשפחתית של התובעים, ולכן לא התייחס בחוות דעתו לגורמי סיכון פרטיים של התובעים, כמו עישון, מחלות בקרב בני משפחה וחשיפה לשמש.
לדברי עורך הדין של אחת החברות הנתבעות, "אם בית המשפט יקבל את הגישה הזו, אז כל מי שנושם אוויר ונמצא בחשיפה לסרטן יכול להגיש תביעה". החברות הנתבעות הציגו חוות דעת רפואיות סותרות רבות, שקפלנסקי מבטיח לנתץ בחקירה נגדית. מפאת כבוד בית המשפט סירב לומר מה ישיב להצעת הפשרה, אבל קל לנחש את עמדתו. קפלנסקי שש אלי קרב.
הכל עוד פתוח
על רקע תמונת המצב המשפטית הזו, אין זה מפתיע כי בסיום עדויות התביעה הגישו הנתבעים בקשה לדחות באופן מיידי את התביעה של כ-30 מהלוחמים. ההגנה טוענת כי לגבי תובעים אלה התביעה לא הוכחה אפילו לכאורה. השופט זרנקין עדיין לא מסר את החלטתו בבקשה זו.
קפלנסקי משוכנע כי למרות העובדה שהשופט זרנקין יזם את הסדר הפשרה ונקב סכום המבוסס על עמדות הצדדים, הכל עוד פתוח. לדבריו, "בישיבות הבאות יישמע הצד האחר וחוות הדעת יועמדו לחקירה נגדית".
ועדת שמגר לבדיקת הצלילה בקישון לא מקלה על התובעים. הוועדה קבעה בשעתה כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלות הסרטן לבין הזיהום בקישון. במחקרים הרפואיים שבוצעו התברר כי קבוצה של לוחמים שלא נחשפו לקישון סבלה מסרטן ומחלות אחרות בהיקף לא נמוך, ולעתים אף גבוה יותר, מקבוצת הלוחמים שנחשפה לנחל.
למרות זאת, החליט משרד הביטחון (בהמלצת ועדת שמגר) להכיר ברבים מן התובעים, ובמיוחד בחולי הסרטן שביניהם, כנכי צה"ל. אין מחלוקת כי מדובר בלוחמים ששירתו את המדינה במסגרת שירותם הצבאי וכי ראוי לנהוג בהם לפנים משורת הדין. רובם הגדול מקבל כיום גימלת נכות מקצין התגמולים (אגף השיקום) במשרד הבטחון.
פשרה ייחודית
הצעת הפשרה שהציע השופט זרנקין היא ייחודית. לפי ההצעה, הפיצוי ישולם לנתבעים בנוסף לכספים המשולמים להם על ידי משרד הבטחון. זהו הסדר יוצא דופן, שכן על פי החוק, התובע אינו רשאי לקבל תגמולים באותו זמן מהמדינה ומהמזיק שאותו תבע. כדי לקיים הסדר כזה על המדינה לתת את הסכמתה להסדר וגם למצוא פתרון חוקי שיאפשר אותו. נראה כי בפרקליטות יהיו מוכנים לנסות למצוא פתרון, אם יוסכם על מתווה של פשרה.
פרקליטות המדינה אמורה גם היא להגיש היום את עמדתה היום בנוגע להסדר הפשרה המוצע. פרקליט מחוז חיפה, עורך הדין איתן לדרר, המייצג את המדינה בתיק, אמר כי "בית המשפט עשה מאמץ של ממש להביא לסיומה של ההתדיינות בתיק מורכב ורגיש מסוג זה. יש לקוות שהצדדים יקבלו את ההצעה".
עו"ד גיל עטר, ממשרד נשיץ-ברנדס, המייצג את חיפה כימיקלים ומרכז את גיבוש עמדת הנתבעים להצעת הפשרה, אמר כי התשובה אמורה להיות מוגשת לעיני השופט בלבד, ולכן סירב להתייחס לאמור בה.
בתוך כך, מתברר כי הנתבעות חלוקות בדעתן לגבי הסכם הפשרה. עורך דין של אחת החברות אמר כי החברה סבורה שהסכום שננקב בהצעת הפשרה גבוה מדי. לשם השוואה, בתביעה אחרת שהגישו דייגים שנחשפו למי הקישון לתקופות ממושכות הרבה יותר מהחיילים הוצעה פשרה של 3 מיליון שקל בלבד. עם זאת, נראה כי החברות הנתבעות יקבלו את הצעת הפשרה אם המתווה יהיה מקובל על התובעים.
ממצאי ועדת שמגר מקשים על החיילים
>> לא כל מי שצלל בקישון יכול להיעזר בדו"ח ועדת שמגר כדי להוכיח את הקשר בין מי הנחל למחלתו. ועדת החקירה בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, קבעה: "חקירתנו מספקת רמזים לאפשרות של קשר בין החשיפה למי הקישון לבין הופעת מחלת הסרטן, אך תוצאותיה מסויגות לחיילים שנחשפו ברמת החשיפה הגבוהה ביותר ורק בעשורים האחרונים, שבהם רמת הסיכון גברה מאוד, ורק בסיכון למחלות בכמה מערכות ולא לכל מקרי הסרטן שהופיעו בהם.
"בנתונים אלה לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין החשיפה למסרטנים שידוע כי היו בעודף במי הקישון לבין חלק מהתחלואה שהופיעה לאחר מכן אצל החיילים שנחשפו. עם זאת, יש להגביל את המסקנות לחיילים ששהו בקישון לעתים קרובות מאוד ובתקופה המאוחרת יותר. אין הצדקה להשית את מצב הסיכון הגבוה על אלפי החיילים שהשתייכו ליחידות המדוברות", כתבה הוועדה. עוד ציינה כי העלייה המשמעותית בזיהום מי הקישון נרשמה מ-1975 ומי שצלל בנחל לפני כן לא נחשף לזיהום ברמה גבוהה.
הדו"ח מציין כי נדרשה חשיפה יומיומית וממושכת למי הקישון כדי ליצור סיכון גבוה לסרטן. לפי הדו"ח, "קבוצת החשיפה הגבוהה כללה חיילים שעסקו בצלילה באופן יומיומי" ואילו קבוצת החשיפה הבינונית כללה בוגרי "מסלולי לוחם ביחידות שערכו צלילות באופן אינטנסיבי יותר".
גם תביעת הדייגים עלולה להימשך שנים
>> כדי להבין עד כמה מסובכת וממושכת תביעת החיילים שנחשפו לקישון כדאי להציץ לאולם סמוך בבית המשפט המחוזי בחיפה שבו מתנהלת תביעתם של כ-50 דייגים שעבדו בקישון ונחשפו למימיו לתקופות ארוכות הרבה יותר מהלוחמים.
הדייגים הגישו את התביעה ב-2001, וגם היא התנהלה בפני השופט מיכה לינדנשטראוס עד שעברה ב-2004 לשופט רון שפירא. ביוני 2010, לאחר ששמע את כל עדי התביעה בתיק, הציע השופט שפירא מתווה פשרה שבמסגרתו יקבלו התובעים 3 מיליון שקל, והנתבעים יימנעו מלקיחת אחריות לנזק. לעת עתה, התובעים אינם מסכימים לפשרה.
תיק הדייגים מעורר שאלות מורכבות משלו, אבל חלק מהבעיות העולות ממנו משותפות לדייגים וללוחמים. בהצעת הפשרה לצדדים כתב שפירא: "הדרך להוכחת קשר סיבתי מורכבת. קיימת אפשרות כי יחד עם הקביעה לכאורה כי הנתבעים אכן זיהמו בחומרים מסרטנים את הקישון, יידחו חלק מהתביעות מחמת הקושי להוכיח קשר סיבתי". שפירא מציין כי גם אם החומרים המסרטנים גרמו לסרטן בקרב הדייגים, ייתכן כי תרומת החומרים חלקית ויש להביא בחשבון גורמים חיצוניים נוספים לכל חולה וחולה.
עד יוני 2010 התקיימו 193 ישיבות בתיק ונרשמו כ-20 אלף עמודי פרוטוקול ומספר דומה של עמודי חוות דעת רפואיות. אם לא תושג פשרה, יוגשו הסיכומים בתיק במחצית השנייה של 2012.
העדויות שהסתבכו
"לא זוכר מה עשיתי בגואה"
>> התובע א"ד טוען כי לקה בסרטני עור מסוג מלנומה ו-bcc בגלל החשיפה למי הקישון. דו"ח ועדת שמגר הסתייג מהניסיון לקשור את מחלת סרטן העור לחשיפה למי הקישון בגלל נפוצות המחלה עקב חשיפה לשמש.
א"ד שהה שבע שנים בגואה שבהודו ומפרוטוקול עדותו עולה כי נחשף שם לשמש. על השאלה מה עשה בגואה בשנותיו שם ענה: "לא זוכר". בעדותו התברר כי במשפחתו קיימת נטייה לסרטן בכלל ולסרטן עור בפרט. אחותו נפטרה בגיל 35 ממלנומה, סבתו חלתה במלנומה, אביו לקה בסרטו עור מסוג bcc ואמו נפטרה מסרטן הלבלב.
זה לא הכל. בפרוטוקול עדותו הצליח א"ד לסתור את עצמו. כשנשאל על ידי פרקליטי הנתבעים אם עסק בצלילה גם לאחר שחרורו מהצבא במסגרת אזרחית השיב: "אף פעם לא צללתי". עורך הדין המשיך ללחוץ: "יש לך רישיון צלילה אזרחי?" עד: "יש לי, כן. מהצבא, מישהו בא וסידר לי". תובע: "אבל לא עסקת בזה באזרחות? עד: "לא. לא כל כך מתגעגע. לא יצא לי משהו טוב מזה". אבל בהמשך החקירה התגלתה האמת. תובע: "כשעבדת במצפה התת ימי באילת, מה היה תפקידך?" עד: "לנקות את החלונות מבחוץ". תובע: "זה תפקיד שעושים אותו בצלילה, בשחייה?" עד: "צלילה". תובע: "כששאלתי אותך אם צללת באזרחות אמרת לי שלא. עד: "נכון. תפסת אותי".
"שפכו לי משהו חם על הראש"
>> התובע צ"ב הוא דוגמה נוספת למי שבחקירתו הנגדית עלו לכאורה סיבות אפשרויות אחרות למחלותיו. צ"ב התגייס לשייטת ב-1957 ובעדותו הודה כי צלילתו האחרונה בקישון היתה ב-1961. האם הקישון היה מזוהם כבר אז? ועדת שמגר המליצה למשרד הבטחון להכיר כנכי צה"ל בלוחמים שצללו בקישון באותה תקופה לפנים משורת הדין. צ"ב אמנם הוכר כנכה אבל החליט להצטרף גם לתביעת הנזיקין.
צ"ב אמר כי הוא סובל ממנינגיומה, גידול לא סרטני ולא ממאיר שאופייני למי שעבר הקרנות נגד גזזת. בבית המשפט העיד צ"ב: "בתור ילד צעיר עוד בגן אהבתי מאוד בעלי חיים, ויום אחד לקחתי חתול, שמתי על הראש והסתובבתי בגן להראות לפעוטים ולצערי הוא עשה את צרכיו על ראשי".
לדבריו, "ישר הזעיקו אותי לבית חולים בירושלים וכמובן שעשו לי קרחת ושפכו לי משהו חם על הראש, אני לא יודע מה זה היה. את הטראומה הזאת אני זוכר עד היום, לא היה לי שום טיפול אחר חוץ מזה. באותם מקומות שהוא עשה את צרכיו על ראשי יש עד היום סימנים. יש לי במקרה צילומים שבהם רואים אפילו את הסימנים של מקום הפגיעה". עורכי הדין של הנתבעים הציגו לצ"ב מסמכים מהם עולה כי לכאורה עבר בילדותו הקרנות נגד גזזת. צ"ב השיב כי אינו זוכר הקרנות כאלה.
"אני לא רופא. אני לא מתמצא"
>> י"ש טען כי סבל מסרטן עור עקב החשיפה למי הקישון. ואולם, במהלך עדותו העיר השופט זרנקין כי מהמסמכים הרפואיים שהגיש י"ש לבית המשפט עולה כי גידולים שהוסרו מעורו של התובע היו שפירים ולא סרטניים.
"המסמכים שצורפו מדברים על בדיקת היסטו-פתולוגית שהיתה שפירה. אני לא ראיתי משהו אחר", העיר השופט. העד משיב: "אמרו לי שזה bcc. אני לא רופא. אני לא מתמצא בזה. זה מה שאני יודע. כל מה שרציתי זה לשרת את המדינה".
מקבל כפל תגמולים
>> י"ו טוען כי לקה בסרטן עור. בבית המשפט התברר כי נחשף רבות לשמש כתלמיד ובעבודתו כחקלאי. י"ו הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת תגמולים בגין סרטן עור שנגרם לו לטענתו מעבודתו האזרחית. י"ו הוכר כנכה על ידם וקיבל גמלה חודשית בגובה כ-11 אלף שקל.
במקביל הכיר משרד הבטחון בתביעתו לפיצוי בגין סרטן העור. כשהגיש את התביעה לביטוח הלאומי הצהיר י"ו שהוא אינו זכאי לתגמולים ממשרד הבטחון. כשביטוח הלאומי גילה שהוא מקבל כפל תגמולים, נאלץ י"ו לבחור בין השניים. הוא בחר בביטוח הלאומי. מתוך הפרוטוקול: ש: "אני פשוט לא מבין. אתה מקבל כסף מקצין תגמולים על זה שהסרטן שלך נגרם כתוצאה מחשיפתך לקישון". ת: "אמת". ש: "במקביל אתה מקבל כסף מביטוח לאומי" ת: "נכון. אבל, קצין תגמולים משלם לי 600 ומשהו שקל לחודש, וזכותי הלגיטימית בתור אחד שעבד בשמש לתבוע את ביטוח לאומי".
חייל בצוללת - לא צוללן
>> מ"ש טוען כי החשיפה למי הקישון גרמה לו לסכרת ובעיות לב. מתברר כי מ"ש היה איש צוות בצוללת ולא צוללן לוחם. לפי עדותו, עולה כי נחשף למי הקישון פעמיים בלבד לימים ספורים וללא שצלל לעומק מי הקישון.
המחלות שמהן סובל מ"ש אינן אופייניות לחשיפה למי הקישון. לעומת זאת, מהפרוטוקול עולה כי למ"ש גורמי סיכון למחלות לב: עודף משקל ניכר, לחץ דם גבוה, עלייה בשומנים בדם, מתח בעבודה, עישון כבד ורקע של מחלות לב בקרב בני משפחה.
כך נתקעה היוזמה לפשרה בתביעת לוחמי נחל הקישון
מאת עידו באום
14.11.2010 / 6:59