ביהמ"ש: רואי החשבון של קווי אשראי לא התרשלו בחוות הדעת; יובל רן ישלם 2.3 מיליון שקל לחברה

יובל רן, מנהל חברת קווי אשראי שקרסה, ישיב לקופת החברה 2.3 מיליון שקל בצירוף ריבית והצמדה משנת 1997; נתן שוורץ, מנהל נוסף בחברה שעזב את ישראל ומאז לא שב אליה, שלא הגיש כתב הגנה, ישלם את מלוא סכום התביעה ושכר טרחת המפרקים בסך 80 אלף שקל - כך פסקה השופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב.



רונן לא קיבלה את תביעת המפרקים נגד אברהם גולדרייך ונתן טורנר כיוון שנקלעו להליכי פשיטת רגל. היא דחתה את התביעה נגד דוד דוד, דירקטור בחברה, והורתה למפרקים לשלם לו הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 40 אלף שקל; כמו כן נדחתה התביעה נגד משרד רו"ח שלמה זיו, לו ישלמו המפרקים שכר טרחה בסך 100 אלף שקל. גם התביעה נגד רו"ח מיכה רבאל ומשרד אלמגור, שהיו רואי החשבון של קווי אשראי, נדחתה, ולהם ישלמו המפרקים 60 אלף שקל.



ב-1997 נמלט רן מישראל והותיר אחריו חובות המוערכים במאות מיליוני שקלים לאחר שורה של עסקות שרוקנו את קבוצת קווי אשראי מנכסיה. ב-2001 מונו לחברה מפרקים ומאז ענייניה נדונים בערכאות משפטיות שונות.



ב-2001 הגישו מפרקי קווי אשראי, רו"ח חיים רבינוביץ ועו"ד יצחק מירון, תביעה נגד יובל רן ונתן שוורץ, מנהלי קווי אשראי, ו-12 נתבעים אחרים, משרדי רואי חשבון שערכו חוות דעת לקווי אשראי, בטענה כי ההערכות החשבונאיות שערכו לחברה בנוגע לרכישת חברת קאמ שעסקה במימון בשנת 1994 היו רשלניות. בנוסף, טענו המפרקים כי במסגרת ההסכמים התחייבו יובל רן ונתן שוורץ לתת שירותי ניהול לחברה, ובשל הפרת ההסכם חייב בית המשפט לקבוע לחברה את הפיצוי המוסכם מראש בסך 4 מיליון שקל.



משרד רו"ח זיו טען להגנתו כי הערכת השווי לא היתה רשלנית ונערכה במקצועיות בהסתמך על כל החומר שהיה על המשרד לבדוק. במשרד הוסיפו כי קווי אשראי התמוטטה עקב פרשיות אחרות, שזיו לא היו יכולים לצפות אותן כמו אי קיום נהלי עבודה, מתן הלוואת ללא בטחונות, מתן הלוואות למקורבים בתנאים מועדפים שהם לא נדרשו להחזיר ועוד.



יובל רן טען שהמפרקים לא הוכיחו שהוא הפר את ההסכם עמו והוכח שהוא המשיך לתת לקווי אשראי שירותי ניהול בעסקי המימון עד שעזב את הארץ בשנת 1997 וגם לאחר מכן, עד שהחלו הליכי הפירוק ב-1998. המפרקים הגישו חוות דעת של המומחה פרופ' אשר בלס ומשרד זיו הגיש חוות דעת מטעם פרופ' אמיר ברנע.



פסק הדין בעניין התעכב במשך מספר שנים לאחר שהשופטת ביקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה את דעתו המקצועית על חוות הדעת שהגישו הצדדים. השופטת מציינת כי מטעמים שונים שישה מומחים לפחות שהוצעו לא יכלו לבחון את חוות הדעת מטעם הצדדים, ובלית ברירה הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין ללא חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.



השופטת מציינת בפסק דינה כי המפרקים עצמם טוענים שקווי אשראי לא קרסה בשל הערכת השווי של משרד רו"ח זיו, אלא לאחר שמנהלי קווי אשראי רימו את החברה ובזזו אותה. לכן היא כותבת "ללא קשר לדוחות הכספיים ולאופן בו מוצגות ההלוואות למקורבים בדוחות אלו, לא ניתן לקבוע כי גם אלמלא היו המנהלים פועלים שפי שפעלו, לגישת המפרקים, הערכת זיו היתה 'נכשלת' באופן בו היא נכשלה". השופטת הוסיפה כי לא הוכח שרואי החשבון היו צריכים להניח כי קווי אשראי לא תפעל בהתאם לנהלי העבודה אותם קבעה החברה בעצמה.



השופטת דחתה את שלל טענותיהם של המפרקים כלפי רואי החשבון ופסקה כי המשרדים זיו ואלמגור לא התרשלו בחוות הדעת מטעמם או באי מניעת ההתקשרות בהסכם בין החברות.



תביעתם של המפרקים בשל הפרת ההסכם של רן ושוורץ שהתחייבו לתת שירותי ניהול לקווי אשראי למשך שבע שנים התקבלה בחלקה. המפרקים תבעו מהשניים לשלם לקווי אשראי פיצוי בסך ארבעה מיליון דולר לפי סעיף שהסכם שנחתם עמם. השופטת קבעה כי רן העניק לחברה שירותי ניהול עד עזיבתו את הארץ ב-1997 וכי הוא צמצם את שירותי הניהול שנתן לחברה בהתאם לצמצום פעולת החברה עד להפסקת פעילותה. רונן פסקה כי על רן להשיב את החלק היחסי בתשלום שקיבל בגין התקופה שבה לא ניתנו שירותי ניהול כלל, כלומר החל מאפריל 1997 ועד לתום תקופת ההסכם באפריל 2000, וסך הכל בעבור שלוש שנים. סכום זה עומד על כ-2.3 מיליון שקל. שוורץ, שכלל לא התגונן בתביעה נגדו חויב במלוא התביעה כלפיו.