החרדים מאיימים לעשות לסטודנטים בית ספר

>> תואר אקדמי, מאכזב לגלות, אינו תמיד ערובה לתבונה פוליטית או לחוכמת חיים. בצרפת יצאו המוני סטודנטים לרחובות במחאה על רפורמה בפנסיה - שאמורה להציל את הקצבה העתידית שיקבלו. בישראל יצאו המוני סטודנטים להפגנות נגד חוק האברכים - המבטיח לתלמידי ישיבות בלבד קבלת קצבת הבטחת הכנסה - תוך שהם דורשים, כמאמר בג"ץ, את ביטול האי-שוויון בתשלום הקצבה.

כמו במקרה הצרפתי, גם בישראל הסטודנטים עלולים ליפול בפח. במקרה של ישראל, מדובר בפח שטמנו להם הפוליטיקאים החרדים. החרדים אמנם אינם לומדים באוניברסיטה, אבל בכל מה שקשור לאוניברסיטה של החיים - הם עלולים לעשות לסטודנטים בית ספר.



הפח שבו עלולים הסטודנטים הישראלים ליפול הוא פח האי-שוויון. משמע, בעיית חוק האברכים תיפתר אם החוק ייהפך לשוויוני - כשם שהאברכים מקבלים הבטחת הכנסה בזמן לימודיהם בישיבה, גם הסטודנטים יקבלו הטבות מהמדינה במשך לימודיהם באוניברסיטה. כך כולם יהיו שווים בפני החוק, ובא לציון גואל.



רק שלא הגואל יבוא, כי אם הכורת. אם הסטודנטים מתוחכמים ובקיאים ברזי החיים, הרי שהתמיכה הגורפת של הפוליטיקאים החרדים בפתרון השוויון צריכה להדליק אצלם את כל הנורות האדומות. יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, הוא הפוליטיקאי המוביל את הפתרון של שוויון או הדדיות בחוק - והוא לא עושה זאת מאהבת הסטודנטים. גפני תומך בפתרון הזה משום שהוא חושב שהוא יאפשר לו לקנות בזול את התמיכה של הציבור החילוני בהמשך תשלום קצבאות אי-עבודה לחרדים. גפני הוא אמנם חרדי, אבל הוא סבור שהוא מבין ללבם של סטודנטים חילונים - תן להם קצת כסף, והם כבר ישכחו את כל העקרונות החשובים.



האי-שוויון אינו הבעיה בחוק האברכים. הבעיה היא עצם תשלום הקצבה, המאפשרת לאברכים ללמוד כל חייהם - מבלי לעבוד ומבלי להתעסק בצורך לפרנס את משפחותיהם. לא בכדי פסק בג"ץ נגד הקצבה המשולמת לאברכים. פסיקת בג"ץ התבססה על כך שחוק הבטחת הכנסה כולל בתוכו סעיף מפורש שבו נקבע כי קצבת הבטחת הכנסה לא תשולם לסטודנטים ותלמידי ישיבות. מכיוון שהסעיף הופר באופן בוטה לטובת צד אחד (תלמידי הישיבות), תבע בג"ץ כי ההפרה תכלול גם את הצד השני (הסטודנטים) - אבל בדרך כולם שכחו את ההיגיון שבגללו החריג חוק הבטחת הכנסה מלכתחילה את תלמידי הישיבות והסטודנטים גם יחד.



חוק הבטחת הכנסה נועד לקיים את מי שאינו מסוגל להתפרנס - משום שאינו יכול לעבוד מסיבות שונות. החוק לא נועד לקיים את מי שאינו מבקש להתפרנס מכיוון שהוא עסוק בלימודים. הוא תחליף להכנסה מעבודה - הוא אינו תחליף לבטלה. מי שאינו רוצה לעבוד, כי הוא מעדיף לימודים על פני עבודה, לא זכאי לתמיכה של המדינה על כך.



ביטול האי-שוויון, באמצעות הרחבת חוק האברכים והחלתו גם על סטודנטים, לא יפתור את הבעיה. נהפוך הוא, פתרון כזה רק יחריף את הבעיה, משום שהוא יקבע את מעמדם של החרדים כמי שמתקיימים על חשבון המדינה במקום לעבוד. הסטודנטים, נזכיר, לומדים שלוש שנים. החרדים לומדים עשרות שנים - ובשם השוויון הם יקבלו עכשיו גושפנקא לכך שהם יכולים ללמוד כל חייהם על חשבון המדינה.



כדאי להזכיר: הסטודנטים הם אלה שיסיימו את לימודיהם וייצאו לעבוד; והם אלה שמשלמים מסים למדינה. הסטודנטים הם אלה שייאלצו לממן, באמצעות מסיהם, את תרבות הבטלה מעבודה של החרדים. עם כל החשיבות של הסיוע שיקבלו הסטודנטים מהמדינה במשך שלוש שנות לימודיהם, עלות המסים שישלמו לחברה החרדית במשך כל ימי חייהם היצרניים תהיה גדולה פי כמה.



לכן, טובתם של הסטודנטים דורשת שוויון אמיתי. לא שוויון בקצבאות - שהוא הרסני לסטודנטים ומצוין לחרדים - אלא שוויון בתרבות העבודה. את זה צריך לדרוש, ועל זה צריך לצאת לרחובות.



זהו המאבק האמיתי שהסטודנטים צריכים לנהל. הנהגת הסטודנטים הארצית, בראשותו של איציק שמולי, טוענת כי השכילה לזהות את הפח שטמנו לה הפוליטיקאים הדתיים, וכי הצעת החוק שהגישה אתמול מתמקדת בדרישה כי החרדים יעבדו - יותר מאשר בהטבות לסטודנטים. רק שלא בטוח כי הצעת החוק שהגישה התאחדות הסטודנטים אכן גם מקיימת את ההבטחה הזו. חבל.