כדי להאכיל 50 מיליון צעירים, הכלכלה המצרית חייבת לצמוח - ומהר

>> רבים הופתעו מהכללתה של מצרים, המאופיינת באי-ודאות פוליטית וסובלת מבעיות מבניות רבות, בקבוצת המדינות שצפויות להוביל את הצמיחה העולמית בעשור הבא. אבל ההתאוששות החזקה שנרשמה בהשקעות הזרות ובתיירות, יחד עם הביקושים הפנימיים הנתמכים באוכלוסייה הצעירה, וההכנסות מיצוא נפט וגז - כל אלה הביאו לתחזית צמיחה בשיעור של 6% ב-2010 ולהערכות בדבר שיעורים דומים גם בשנים הבאות.



לפיכך לא כל כך מפתיע שמצרים נכללת בקבוצת ה-civets (קולומביה, אינדונזיה, וייטנאם, מצרים, טורקיה ודרום אפריקה), האופנה החדשה בעולם ההשקעות הגלובליות.

מצרים קיימת כמדינה במשך יותר מ-5,000 שנה ומוכרת בעיקר בזכות הפרק העתיק בתולדותיה. תקופה שגם כיום נראית מוחשית - הפירמידות, הספינקס ואינספור עתיקות אחרות, הסיפורים מהתנ"ך וההגדה של פסח.



הרבה מים עברו מאז בנהר נילוס. מצרים של היום היא אמנם מדינה שונה לחלוטין, אבל נותרו כמה מאפיינים שמזכירים את התקופה של "יציאת מצרים". כך, מצרים העתיקה היתה מרכז התרבות, הדיפלומטיה והמסחר של האזור כולו; גם כיום היא מהמדינות המובילות בעולם המוסלמי. הספרות והקולנוע המצריים מוכרים ופופולריים בקרב דוברי הערבית. מצרים גם רכשה מחדש את מעמדה כמוקד מדיני ומסחרי של העולם המוסלמי - מעמד שאיבדה לאחר חתימת הסכם השלום עם ישראל.



בתקופה העתיקה כלכלת מצרים היתה תלויה בנילוס כמקור מים וכנתיב להעברת סחורות. גם כיום, מרבית תושבי מצרים - 80 מיליון איש, המדינה הגדולה בעולם הערבי - מרוכזים בשתי ערים, קהיר ואלכסנדרייה, וכן על גדות הדלתא של הנילוס ולאורכה של תעלת סואץ. הסיבה העיקרית לכך שאוכלוסיית מצרים מרוכזת זה אלפי שנים בסמוך לנילוס היא שהאזורים האחרים הם מדבריים ואינם מתאימים לחקלאות. בנוסף, בעידן המודרני קיימת הגירה פנימית מאסיווית מאזורי הכפר לערים, שבהן קל יותר למצוא תעסוקה.



אי-ודאות פוליטית



מצרים (egypt) משלימה את האות "e" בשם המצלצל "civets". עם זאת, רבים אינם חושבים שהיה נכון לצרפה לקבוצה שאמורה לשמש מנוע עתידי לצמיחה עולמית. הבעיה העיקרית טמונה דווקא במישור הפוליטי, שכן מצרים סובלת מאי-ודאות לגבי העתיד הקרוב. ב-2011 צפויות להתקיים במצרים הבחירות לנשיאות, ולראשונה זה שלושה עשורים איש אינו יכול לומר מה תהיה תוצאתן.



מצרים אמנם מגדירה עצמה רפובליקה, אבל למעשה קיים בה שלטון יחיד. הנשיא חוסני מובארק שולט במדינה מ-1981, כשב-2005 הוא נבחר לקדנציה חמישית של שש שנים. בבחירות האלה שונה חוק הבחירות - כך שלראשונה ניתנה למתמודדים אחרים, פרט למובארק, האפשרות להתמודד בבחירות. אם כי, הדרישות החוקיות מהמתמודדים הן כה נוקשות, עד שרק מובראק עצמו יכול לעמוד בהן.



ארגון האופוזיציה היחיד במדינה שזוכה לתמיכה רחבה מספיק בקרב הבוחרים הוא "האחים המוסלמים", שהחוק אוסר עליו לעסוק בפעילות פוליטית (אסור להקים במצרים מפלגות פוליטיות על בסיס דת, עדה או גזע). חרף האמור, הארגון קיים ופועל, ומועמדיו יושבים בפרלמנט, אבל מוגדרים "נבחרים עצמאיים".



בנובמבר השנה צפויות להתקיים במצרים הבחירות לפרלמנט. רבים מעריכים כי "האחים המוסלמים" יגדילו את נוכחותם בבית הנבחרים.



שלטונו של מובארק היה חזק ובלתי מעורער עד לפני שנים מספר. כיום הוא בן 82 ומצבו הבריאותי מתדרדר, כך שברור כי בקרוב לא יוכל להמשיך לשלוט במדינה. באחרונה, נשמעים יותר ויותר קולות הדורשים רפורמה פוליטית. השמועות כי הנשיא מתכנן להוריש את "כס המלוכה" לבנו ג'מאל מובראק עוררו זעם באופוזיציה והוציאו לרחובות את מתנגדי שלטון היחיד, שהפגינו נגד העברת השלטון במשפחה ובעד קיום בחירות דמוקרטיות.



השנה גברו התקוות בקרב האופוזיציה לשינוי הודות לחזרתו למולדת של מוחמד אל-ברדאי, דמות פופולרית במצרים ומי שהיה ראש מחלקת האנרגיה האטומית באו"ם. נכון להיום, במפלגתו של מובראק טוענים כי הוא יתמודד על כהונה נוספת בבחירות לנשיאות, מה שאומר שהוא זה שייבחר. באופוזיציה טוענים כי מדובר בתרגיל המיועד למנוע בחירות הוגנות - ולהעביר באופן הדרגתי של השלטון לבנו.



בשונה מהזירה הפוליטית, במישור הכלכלי חלה במצרים התקדמות משמעותית, בייחוד מאז כניסתו לתפקיד של הקבינט החדש ב-2004, שהנהיג רפורמות חשובות וקידם ליברליזציה כלכלית. הממשלה יישמה רפורמות בתחום המסים, שיפרה את שקיפות התקציב וחידשה את תהליך ההפרטה שהיה רדום מאז שנות ה-90.



הודות לרפורמות רשמה כלכלת מצרים שיעורי צמיחה שנתיים של 7% בין 2005 ל-2008. גם בתקופת המשבר הכלכלי הגלובלי היא צמחה בשיעורים גבוהים יחסית למדינות אחרות באזור: 4.7% ב-2009 ו-5.1% ב-2010 (השנה הפיסקלית במצרים מסתיימת ביוני).



החל בשנות ה-90 הנהיג הנשיא מובראק שינוי כלכלי במטרה להקטין את המגזר הציבורי. עם זאת, כמזכרת ל"תקופה הסוציאליסטית" (עד שנות ה-70), מגזר זה עדיין משחק תפקיד מוביל ומהווה כ-50% מהכלכלה - וגם נטל על התקציב ומכשול להאצת ההתפתחות הכלכלית.



למורשת הסוציאליסטית השלכות משמעותיות נוספות על הכלכלה, בהן סבסוד האנרגיה והמזון והתערבות המדינה בפעילות הכלכלית. מגזרי החקלאות, הבנייה, הקמעונות והשירותים הלא-פיננסיים אמנם נמצאים בידיים פרטיות, אבל פעילויות חשובות כמו תיירות, הכנסות מתעלת סואץ ויצוא סחורות מוחזקות בידי המדינה.



כ-60% מהמצרים עדיין לא חגגו יום הולדת 25, מה שמחייב את השלטונות לייצר במהירות מקומות עבודה חדשים. כוח העבודה גדל בכ-3% בשנה, והבעיה העיקרית מולה ניצבת מצרים היא שיעור האבטלה הגבוה בקרב הצעירים, כ-25%, מהגבוהים בעולם.



שיעור האבטלה הגבוה מגדיל את מעגל העוני - 20% מהמצרים חיים מתחת לקו העוני - כשאחד החסמים העיקריים לפריצתו הוא תחום ההשכלה המקרטע שאינו מאפשר לצעירים ללמוד ולמצוא עבודה. לא מפתיע, לכן, שאחד ממקורות ההכנסה החשובים של מצרים הוא העברות של תושבי המדינה שעובדים בחו"ל, בעיקר בערב הסעודית ובמדינות המפרץ הפרסי. אפשרויות התעסוקה המועטות דוחפות מצרים רבים גם להגר למדינות אחרות, בהן ארה"ב.



גידולה המהיר של האוכלוסייה (יותר מ-2% בשנה) מהווה נטל על משאביה המוגבלים של המדינה. בנוסף, קיים גם סיכון פוליטי-חברתי: כל שנה מיתוספים לכוח העבודה 800 אלף צעירים, וחלקם הגדול אינו מוצא תעסוקה. במדינה שבה לא קיימת מערכת של אבטחת הכנסה זה מתכון לתסיסה חברתית על רקע כלכלי.



יתרה מזאת, במצרים לא קיימים חוקי שכר מינימום וחלוקת ההכנסות במדינה מאוד לא שוויונית. לפי דוח של האו"ם, מצרים נמצאת במקום ה-123, מתוך 182 מדינות, מבחינת שוויון ההכנסות, כבשנים האחרונות נרשמת אף ירידה בדירוגה. הגידול בהכנסות בתקופה האחרונה, שנובע מהצמיחה הכלכלית ומההשקעות הזרות, אינו מחלחל לכלל האוכלוסייה - מה שמגביר עוד יותר את הסיכון הפוליטי-חברתי.



גירעונות עמוקים



כלכלת מצרים תלויה באופן משמעותי בחקלאות, ביצוא הנפט והגז ובמגזר התיירות. אלפי תיירים נוהרים מדי שנה לפירמידות ולספינקס, אבל התחום ספג מכה קשה בתקופת המשבר הגלובלי, והוא רגיש מאוד למצב הביטחוני באזור. גם הכנסות מתעלת סואץ והעברות העובדים פחתו משמעותית בשנות המשבר.



עם זאת, תוכנית התמיכה הפיסקלית שהנהיגה הממשלה סייעה לכלכלה. ההכנסות ממגזרים אלה רושמים כעת התאוששות חזקה, והממשלה הודיעה כי היא שוקלת אישור תוכנית פיסקלית נוספת, כדי להמשיך לתמוך בביקושים הפנימיים - אם התנאים החיצוניים, כלומר הכלכלה הגלובלית, לא ישתפרו במהירות.



כשליש מהמצרים עוסקים בחקלאות, המרוכזת סביב הנילוס. נוסף על האדמות החקלאיות, מצרים התברכה בעוד משאבי טבע - בעיקר נפט, גז, פוספטים ועופרת ברזל. מגזר הנפט והגז מהווה כ-15% מהתמ"ג המצרי. הפקת הנפט במדינה אמנם פוחתת מאז שנות ה-90 בשל התרוקנות הדרגתית של העתודות, אבל הפקת הגז גדלה בשנים האחרונות הודות לגילוי שדות חדשים. תחום הגז מושך השקעות זרות רבות מחברות ענק בינלאומיות. גם תעלת סואץ, שמהווה נתיב בינלאומי חשוב להעברת סחורות אל המפרץ הפרסי וממנו, מייצרת הכנסות גדולות למשק המצרי.



ואולם יצוא הגז והנפט, מוצרי החקלאות והאריגים אינו מכסה את צורכי היבוא של המדינה, במיוחד בהתחשב בכך שמצרים מייבאת מוצרים יקרים יותר, כגון מוצרי דלק מזוקקים, מכונות, ציוד ומזון מעובד. כתוצאה מכך חשבון הסחר במאזנה החיצוני נמצא באופן מסורתי בגירעונות עמוקים. כך, בשנה האחרונה הסתכם גירעון זה ב-12.5% מהתמ"ג. בשל הירידות בהכנסות מתיירות ומהעברות כספים של עובדים מצרים מחו"ל בתקופת המשבר - גם החשבון השוטף עבר בשנתיים האחרונות לגירעון.



אחת הבעיות הבוערות במצרים היא האינפלציה הגבוהה. בספטמבר הגיע שיעור האינפלציה השנתי ל-12%, בשל העלייה במחירי המזון. רוב המזון הנצרך במדינה מיובא - מצרים היא יבואנית החיטה הגדולה בעולם. ההתייקרויות האחרונות של הדגנים אף גרמו להפגנות בקיץ האחרון.



בגלל המגזר הציבורי הלוקה בחוסר יעילות ומכשולים מבניים אחרים תקציב המדינה נמצא היסטורית בגירעונות עמוקים. ביוני, סיימה מצרים את השנה הפיסקלית עם גירעון של 8.1% מהתמ"ג. התוכניות שהוכרזו לפני המשבר, להקטין את הוצאות הממשלה כדי לצמצם את הגירעון, לא יצאו אל הפועל בשל הצורך בתמיכה ממשלתית בכלכלה.



גם החוב הלאומי הוא גבוה יחסית ומגיע ל-80% מהתמ"ג. בעיות בוערות נוספות שעמן נדרשות הרשויות להתמודד הן התשתיות המקרטעות, שמגבילות את התפתחות הכלכלה, ומגזר פיננסי שעדיין אינו מפותח מספיק כדי לתמוך בצמיחה מהירה.



מדינות המפרץ משקיעות מיליארדים



מה שמסייע למצרים בהתמודדות עם בעיותיה הכלכליות הן ההשקעות הזרות. ההשקעות הישירות שזורמות למצרים, בעיקר ממדינות המפרץ אבל גם מהמערב, הגיעו לשיא של 12 מיליארד דולר ב-2007 ונפלו משמעותית בתקופת המשבר. עם זאת, גם תחום זה מתאושש במהירות וההשקעות הישירות הזרות צפויות להגיע ל-9 מיליארד דולר בשנה הקרובה. ההשקעות אינן מרוכזות רק במגזר יצוא הסחורות - אלא מגיעות גם לתעשייה למגזרי הסיטונאות וקמעונאות, וכן לתשתיות ולפרויקטים הקשורים בטכנולוגיית מידע (it).



שיעור האבטלה הרשמי במצרים הוא 8.8%. כדי ששיעור זה לא יגדל יש צורך ביצירתם של כ-850 אלף מקומות עבודה חדשים בכל שנה. מה שמחייב צמיחה כלכלית של יותר מ-6% בשנה. נכון להיום, התחזית היא שהכלכלה תתרחב בשיעור 5.8%-6% בשנה הקרובה, והערכה מקובלת היא שלמדינה פוטנציאל צמיחה שנתי של 7% בשנים הבאות.



צמיחה חזקה תסייע למצרים בהתמודדות עם בעיית האבטלה ותאפשר גם להקטין את נטל החוב הלאומי. אבל, התחזית האופטימית מותנית בפתרון מיידי לבעיה הפוליטית. בטווח הארוך יותר, כדי שיתאפשר זינוק כלכלי, נדרשות רפורמות מקיפות שיקטינו את התערבות המדינה בכלכלה ואת גודלו של המגזר הציבורי, ויאפשרו לשפר את רמת החיים.



-



הכותבת היא אנליסטית מאקרו לשווקים גלובליים. הכותב הוא מנכ"ל בית ההשקעות טנדם קפיטל. כתבה חמישית בסדרת כתבות על מדינות מקבוצת civets