ישראל מתייבשת - והממשלה לא מתביישת

>> ישראל אולי מתייבשת, אך ספק אם ממשלתה מתביישת. אחרת לא היתה מתעלמת מהמלצות ועדת החקירה למשק המים בנוגע להשפעות הסביבתיות של משבר המים. אילו היתה הממשלה מתביישת, לא רק שהיתה בוחנת באופן יסודי את המלצות הוועדה, אלא אף היתה מוצאת שההמלצות ישימות וראויות.

כמעט שנתיים ישבה ועדת ביין על המדוכה עד לפרסום מסקנותיה והמלצותיה. מלבד המלצות בנוגע לשינוי מבנה משק המים, המליצה הוועדה על שינויים הכרחיים שיש ליישם לאלתר. בימים שבהם מעדיפים לקדם פתרונות קסם, כדאי לסקור כמה מהמלצות ועדת החקירה שמהן החליטה הממשלה להתעלם: הוועדה מתייחסת לצורך המיידי לשדרג את תקנות איכות מי השתייה ולהתאימן לסטנדרטים המחמירים המקובלים במדינות המתקדמות. אף שבג"ץ כבר הורה על שדרוג התקנות, ממשיכה ישראל לספק לתושביה מי שתייה המתאימים באיכותם לסטנדרטים מיושנים, שהיו מקובלים בעולם הנאור לפני כשני עשורים.



בנוגע לזיהום הקרקעות המוביל לזיהום מי התהום קובעת ועדת החקירה כי ריב סמכויות בין רשות המים למשרד להגנת הסביבה אינו מאפשר לגוף אחד לקבל החלטות המאפשרות את הטיפול בזיהום. כששתי הרשויות הללו מסוכסכות ביניהן, לא נערכים סקרי קרקע ומים מספקים, לא מוצאים צווי שיקום ולא מוטלת אחריות כבדה על הגורם המזהם. אין פלא אם כך שמתחמי התעשייה הצבאית ומתחמים אחרים שבהם התבצעה פעילות תעשייתית עדיין מזוהמים וממשיכים לזהם את מי התהום.



ממשלת ישראל בחרה גם להתעלם לחלוטין מהמלצת הוועדה לפתור את ריב הסמכויות המונע טיפול יסודי בבארות מי השתייה; בגוש דן ובשרון בלבד קיימות יותר מ-300 בארות מזוהמות וסגורות. טיפול יסודי בבארות אלו יכול לחסוך כ-80 מיליון מ"ק של מים שפירים בשנה, ולייתר הקמת מתקן התפלה בינוני על כל נזקיו הסביבתיים.



כ-30 מיליון מ"ק של שפכים גולמיים עדיין מוזרמים לנחלי ישראל ולים הפתוח מדי שנה במקום להיות מטופלים ולשמש לחקלאות. כ-180 מיליון מ"ק של שפכים המטופלים והופכים לקולחין לחקלאות אינם מטופלים כולם באיכות המקסימלית כמקובל במדינות המתקדמות. עשרות מיליוני מ"ק של מים דולפים מדי שנה ממתקני מים וממתקני טיהור שפכים בשל תחזוק לקוי.



לממשלה נוח לנופף בפתרון ההתפלה כפתרון קסם, מבלי להתחשב במחיר הסביבתי הקשה - חיסול שטחים פתוחים ומיני חי וצומח, שימוש מאסיבי באנרגיה, פליטת גזי חממה והזרמת רקב בעייתי לים.



באותה מידה נוח לממשלה הנוכחית להתעלם מהנזק הסביבתי הקשה שיצר חוק תאגידי מים וביוב, כשרשויות מקומיות חלשות החסרות את התקציב הנדרש לשם הקמת תאגידים בתחומן נענשות על ידי הממשלה, המתנה את מענקי הסיוע לטיפול בביוב בהקמת התאגידים.



העת היא עת משבר למשק המים, והפתרונות רבים ואינטגרטיביים. לאור נזקיו הקשים לסביבה, יש להתייחס לפתרון ההתפלה כאל נשק יום הדין, ולפני הפעלתו מוטלת על ממשלת ישראל האחריות לאמץ את כל מסקנות ועדת החקירה הממלכתית.



הכותב הוא מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין